נעמה יקרה

כל כך דייקת....אכן הרגשתי מפוספסת, תודה שהגבת והתייחסת.....את מקסימה! כאב מעצבן, לא מסוגלת ללכת שוב לחנות לחפש בגד למרות שבעלי מפציר בי (הוא זה שתמיד שולח אותי, אני לא מסוג הנשים שהולכות לקניות לעצמן ונהנות מזה)

את יודעת, כחלק מהמחשבות שלי השבוע על לשחרר ועל קבלה וכל אלה, חשבתי על שני מבנים של רגש שנמצאים במקביל: איך אני מרגישה, ואיך אני מרגישה עם איך שאני מרגישה. הכאב והעצב הם גם איך שאת מרגישה, אבל אולי את הכאב והעצב שאת מרגישה בעקבותם (כי את לא מצליחה לקנות ולהנות וכו') אפשר לשחרר? אמורים להינות מהתחדשות של בגדים, מקניות חגיגיות, ואם לא אפשר להתבאס שלא מרגישים כמו שאמורים (ואני מאוד מכירה את זה - "אבל אני לא אמורה להרגיש ככה!"), ואפשר גם להגיד אני אמורה להינות ולכן אם לא, אולי לא אעשה את זה, וזהו, לשחרר. ואז נשארים "רק" עם הכאב המקורי... לא שהוא שוס, אבל זו הקלה במידה מסויימת. בלי קשר לבגדים, לקניות, לחגים, עצוב לך, כאוב לך, וזה בסדר. אנחנו איתך בזה. קצת חפירות, אולי קצת מרוחק מהחוויה. חשבתי לשתף כי דווקא החשיבה הפילוסופית הכללית הזו הקלה עליי הפעם (לשם שינוי). בכל מקרה, איתך. נעמה.

תודה ששיתפת את צודקת....כאב מהכאב או כעס על איך שאני מרגישה, מבאס אותי להרגיש רע במקום שאני אמורה להרגיש טוב.....תודה נעמה, את נקראת אחרת היום, ממקום מחזק וחיובי. תודה