כישלון קיומי

כואב לי. ובינתיים אני לא מצליחה להרגיש או להיות משהו מעבר.

מילים שאלת, אנסה. את הדבר הבסיסי ביותר - להתקיים - קשה לי לעשות. אני בת 20, התקופה הזוהרת בחיי או משהו שכזה. ובכל זאת, אני צולחת, אבל בקושי, את השירות הצבאי שלי, שכל כך חשוב לי, אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ובכל זאת לא מצליחה להתמודד עם עצמי, אפילו המוות שיכול להיראות לי כמו פיתרון, מפחיד אותי מידי בשביל להיות אופציה ריאלית. זה לא איך שזה אמור להיראות. משהו בי מקולקל מהיסוד. אם אני לא טובה בלחיות ולחיות לא טוב לי, אולי נפלה כאן איזו טעות? לא יודעת מי כאן טעה, אבל זה מכאיב לי...