מצבי כבר יגיע לטיפול...

אבל אודי, משהו שקשור לכאן, אם אפשר. גם אתה לא ממש מכיר אותי, אבל קצת, איכשהו וירטואלי. לא הצלחתי לברר במערכת מדוע תגובות דרך לא מגיעות כלל למייל התקף שלי. בין אם נשלחות דרך מחשב או דרל הסלולר (וגם זה מעצבן, כי כל הקטע של הרישום והסיסמא הולך פייפן, ולי דווקא טוב להקפיד עליו). אהבתי את האפשרות הזאת. בקיצור, מרגישה שאני בטלה בפניהם, אבל אולי אתה, אדם עם שם ופנים ותפקיד, אם תרצה, תוכל לבדוק? מדוע אין קבלת תגובות למייל? זה בסדר לבקש? או שמא כל זה מכוון? אז זהו שאני מרגישה מבוטלת. ןמעניין - כי אתמול עשיתי אולי את היום הכי כייפי לתינוקי, וגם עברתי על כל מיני הודעות קוליות שהאישרו לי במשיבון לפני שנים (פעם, לפני עידן הווטצאפ/סמס היה מכשיר כזה והשתמשו בו די הרבה, אה, ופעם גם לא היו טלפונים, ניחא, אבל היום יש) ונראה שאנשים (שחלקם לא עמנו יותר) היו קשורים אליי, סייעתי להם רבות, אך גם היו לי רגשות פחות נחמדים כלפיהם, למשל, כשנדנדו ודרשו הרבה יותר מידי. כל זה התחיל מכך שהשכן הקשיש שלי, שכנראה כבר לא יחזור לביתו, עשה מאמצים גדולים (כשלו אין מכשיר טלפון משלו כרגע) כדי להשאיר לי הודעה במשיבון, שבמקרה עוד מחובר אצלי וכבר מי יודע כמה זמן עומד כאבן שאין לה הופכין, כמו פעם. מישהו אמר לי (נדמה לי, אני רק מדקלמת) שחיים כי חיים, ולאו דווקא כי מישהו צריך אותך. תלוי בך. ואני יצרתי לי דמויות תלותיות בחיי - דווקא לא התינוקות (כי להם יש הורים ומשפחה והם לא יוזנחו), אלא קשישים עריריים, חתולים. המחשבות ניתקות, אז אני עוצרת בכאב. סוריקטה

אוף ועוד אוף גם בשביל הקושי שלך ... קוראת אותך ורק להגיד לך שאני כאן יושבת לידייך שולחת יד.. יחד זה הרבה יותר קל . אתך מחבקת

יקרה וטהורה שאת איתך בכאבך שירה

מתוקה !!! קראתי את מילותייך ששורה אחת ממש "הצליחה לצאת דרך המסך ולדפוק לי במוח,בלב ובבטן.. השורה הזו סוריקטה :"ואני יצרתי לי דמויות תלותיות בחיי - דווקא לא התינוקות (כי להם יש הורים ומשפחה והם לא יוזנחו), אלא קשישים עריריים, חתולים." עוררת בי ממש רצון לאמץ אותך.. עוררת בי רצון לדאוג לך, ממש לטפל בך... וואוו סוריקטה , את מצליחה להוציא ממני משהו בעוצמות .. שלך ואיתך, במבי.

רק שתדעי שקראתי אותך כבר אתמול, אבל אין לי כרגע ממש מילים לכתוב. אבל הרגיש לי כואב לקרוא אותך. מקווה שהיום עבר בטוב... שולחת חיבוק אם מתאים