האם יש דרך?..............

מאז שאני זוכרת את עצמי אני אדם חייכן, מבחוץ תמיד אופטימית, הכל כזה טוב...ועוזרת לכלם ומחבקת וכו'. אבל בפנים הרבה פעמים מרגישה עצובה, לפעמים אפילו סתם בלי סיבה שנראית לעין.... בתוך תוכי, עם עצמי מרגישה הרבה פעמים עצב...עצב ומחסור של....משהו, חום? חיבוק אנושי? משהו כזה. האם יש דרך יציאה מהמקום הסגור והסוגר עליי, האם אמצא אי פעם דרך להיות מאושרת ממש? יש רגעים של אושר, אבל בתוכי עצבות מתמשכת ואני רואה שלכלנו כאן יש הרבה רגעי כאב וזה עצוב כל כך......האם ישנה דרך שבה נחוש אהובים? מוערכים? שהלב שלנו יתרחב ו... חשבתי שאם אתן אהבה אקבלה...זה קורה בגן בעיקר, חום מהילדים.....ששמחים לפעמים שאני באה.......אבל בכל זאת הלעולם לא ארגיש בתוך תוכי אושר אמיתי כזה? ממלא? למה המחסור גדול? למה הכאב הזה? האם זה אופי???? אולי אני פשוט כזו, אופי כזה עצוב?????? לא יודעת אנשים חושבים שאני שמחה דווקא....אבל עצוב מבפנים ואני לא מצליחה להעביר את המסר למטפלת למה אני עצובה כל כך.....אולי בעצמי לא מבינה מה חסר לי? ......האם יש דרך יציאה? עצוב לי. ואודי, תודה על הכל, הקשב הרב חשוב כל כך, מרגישה בודדה :( ותודה שנפתחות סוף כל סוף ההודעות מהמחשב.