סוף??

היי אודי וכולן, מריחה את סוף הטיפול. לא בגלל שהצלחנו להשיג את מטרות הטיפול. הטיפול לא הושלם... אבל אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמה בנוגע לנושאים מהותיים. דברים השתנו בגלל שהחיים משתנים.... אין אשמים. אבל הטיפול כבר ממזמן לא עונה על הצרכים שלי. מרגישה כמו ילדה זנוחה כבר הרבה מאוד זמן. ניסיתי להתאים את עצמי למציאות המשתנה אך ללא הצלחה. באמת שניסיתי לקבל את כל הכללים החדשים, להבין את ההגיון שמאחוריהם, להסתכל על הדברים מנקודת המבט של המטפל, לסמוך עליו שהוא יודע מה טוב עבורנו, עבורי. אבל אני מרגישה שזה לא נכון עבורי. שאני נשארת רק בגלל שחוששת להיות ללא טיפול, להיות בלעדיו. אני כל כך קשורה אליו. אוףףף כמה עברנו ביחד. עצוב. כמובן שהוא רואה את הדברים אחרת. אנחנו לא מצליחים לתקשר בלי שזה יגמר בכעס גדול. אני יוצאת מהפגישות נסערת ומתוסכלת. מרגישה מרומה. מרגישה שהוא פוער בי פצע גדול ומדמם ואז "זורק" אותי לרחוב הקר. זו הרגשה בלתי נסבלת... והוא ממשיך בחייו. ממשיך הלאה. אודי, מה יהיה הסוף????