מה המטרה של טיפול פסיכולוגי?

באמת. מה המטרה? האם באמת הוא עוזר לבני אדם לחיות חיים מלאים ומאושרים יותר? האם הוא משפר לבני אדם את רמות התפקוד? ולמה אף אחד לא מזהיר מפני האפשרות של שחזורי טראומות לא מודעות והשפעה של זה על תפיסת הזהות של אדם ורווחתו? עברו 8 שנים ועוד לא הבנתי! יש לי חרדות לנסוע לחו"ל לבד חרדות לנהוג במכונית לבד קושי לשאוף להישגים ועשייה עצמאית ולא סתם לעבוד ראש קטן בשכר נמוך זה מתסכל אותי מה טיפול פסיכולוגי יכול להציע ולעזור? רק אומרים 'תשלים עם החסר וכופים גבולות יש לעומתם סיוע של מאמנים כריזמטיים שמדברים על העצמה אנרגטית ופריצת גבולות והגשמת יעדים וקידום להצלחה... רק שקשה להאמין שאפשר והם טוענים שאמונה חורצת הכל בעצם למה פסיכולוגים הם ההיפך הגמור שרק מציב גבולות בכח ומדבר על השלמה עם הקיים? או אבל והתאבלות ושחזורי טראומה פתאומיים וחרא? . מה הרצון שלי?? מי יעזור לי למצוא מה הרצון שלי?? למה יש אנשים שהרצון שלהם לא מחזיק להם ומאבד משמעות ואין מוטיבציה וחשק לפעול לקידום מטרות לאורך זמן? אני שוקלת להקים קבוצות תמיכה עצמאית לאנשים שמתמודדים עם בולימיה ומרגישים שאוכל זה החשק האמיתי היחיד שנשאר להם בחיים והתמכרו לזה. הפסיכולוגית שחזרה לי את השבר המקורי בצורה סופר טראומטית במקום לרפא מעמוק בפנים את הנפש. הפושעת הרשלנית הזאת שהציעה לי טיפול גרוע במהלכו חוויתי כמה כמההה הנפש שלי להרפא וכמה ננטשה ונדחפה חזק לידי הסימפטום שביקש את נפשו לשכוח מהכל ולהקיא הכל . היא לא עזרה ולא תמכה בחשק שלי לחיות ולהשאר קשורה אליה רגשית ואוהבת . לא היה לה שום רגש אליי. הייתי 'מושא טיפולי' מאוס. שלא נכנע לה לגבולות שניסתה לכפות על נפשי להכנע להם. מעולם לא הסבירה לי מה הקטע עם הגבולות האלה.... שמגבילים אנשים מבלי לספק הצדקה אמיתית משכנעת. זה רק עשה נזק ומשדר דחייה מכאיבה ונטישה וחוסר אכפתיות ואדישות מעל הכל.... מה בורא באדם רצון ושאיפות למטרות וסיפוק בהגשמתם??? יש אנשים שחיים בעולם הגדול. מטיילים. שואפים. חווים. מכירים. מתנסים. ראש גדול. ויש אנשים שנצמדים לנוח והמוכר וחיים בצמצום ונמנעים מאי ודאות. אני שונאת שאני מהסוג השני. רוצה להיות מהסוג הראשון!! אבל משהו לא מאפשר לי. אין לי זהות נורמלית של אדם שייך ומסוגל . אני רוצה אבל לא יודעת מה ואיך. איך מוצאים מהו הרצון שלנו בתוך העולם הזה?? חוץ מחשק לאוכל שמשתיק את הכל כדי לא לחשוב יותר.. ?? האם באמת יש אנשים שנועדו לחיות בגדול ולעומתם אנשים שנועדו לחיות בקטן וככה זה טבעי?? מה קשורות הטראומות מהילדות והאם הן באמת חורצות גורלות או שזה הבדלים מולד גנטי בלי קשר לכלום וצריך להשלים איתם? איך מוצאים רצון ותשוקה להגשימו???? האם כולם נועדו לחיים גדולים ורק נבצר מהם להגשימם בגלל פגיעות מוקדמות ומשאבים חסרים או שלא כולם נועדו לחיים גדולים בכלל ויש כאלה לנועדו לנצח לראש קטן פצפון של עשייה מאד מצומצת וצנועה של השרדות מיום ליום במקום לחוות ולהנות ולהתפתח ולראות ולצמוח כל העת... . למה לחלק התפתחות תמידית זה מושך ומלהיב וכיף ולחלק אחר מעיק מכביד ומעייף והם מתנוונים עם שגרה קבועה נטולת שינויים בלתי הכרחיים? סיימתי לשפוך הלכתי

הרי אני בגדול עדיין נכנסת קוראת פה אז למה לא רלוונטי... רלוונטי. אבל מהניסיון מולך לא נראה לי שהיה לך הרבה מה לומר על זה ממילא :)