איזון

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/11/2016 | 07:09 | מאת: סוריקטה

הי אנשים, אני מבואסת לאללה מכך שאיני מצליחה להיכנס לפורום דרך המחשב. אז פיספסתי המון הודעות והתנצלותי למי שציפה לתגובה ממני - לא הצלחתי לעקוב. והאמת אני מרגישה באבל אז גם מרגישה צורך לקחת קצת חופש ולנשום בשבילי. מאזניים - צד אחד - נפצעתי לפני שבוע. כואב מאד. העיתוי היה כשהייתי לא רגועה בפנים ואולי גם קצת פחות סבלנות. הייתי קושרת את החבלה לכך. שאינה מקרית. השכן הקשיש שטיפלתי בו כעשור 24/7, שרוי במצב איום ונורא. ראיתי אותו בבית החולים. אולי הייתה זו הפעם האחרונה. כמעט לא היה עם מי לתקשר. העיניים של והביטו בי. הוא ביקש, ובקושי רב הצלחתי להבין, שאקח אותו משם ושאביא לו שתייה ושלא אלך. כל כך קורע. גם ההורים שלי זקנים וחולים. ובמקום ההוא יש גם כעסים רבים. כמה צמחים גדולים ובגיל של עשרות שנים קרסו סופית בגינה שלנו (התקפה מטורפת של מזיקים). אני ממש בתחושת אבל. אין עדיין גשם. הבצורת הזאת... בפגישה הטיפולית האחרונה גם אני התמוטטתי. הרגשתי (וכך גם אמר המטפל) שהוא מאוכזב. שאני כך לאחר עבודה כה רבה שלנו. מכך הבנתי שאשאיר לעצמי את הכאב בפנים. הרי בזה אני אלופה. אז אני שותקת ומביטה בדימיון לשמיים הריקים. לא כיף לי לקום לעבודה ואני כבר לא מכינה לעצמי אוכל לדרך. פשוט קונה. לעשות כאילו מישהו אחר דואג לי. על צד המאזניים הזה משקל רב להרגשתי כרגע. צד שני - לא הכל מת. וסוף זה תמיד התחלה של משהו אחר וגו'. אבל אני לא כל כך שם בשנייה זו. כתבתי המון ודרך הסלולר דבריי יראו ללא הפרדות כגוש ענקי של מילים. בעצב, סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
24/11/2016 | 22:20 | מאת: גלי

סוריקטה אהובה, למה את זקוקה עכשיו? הלוואי והייתי יודעת.. למישהו שיכין לך אוכל חם שתקחי איתך ליום עבודה, צידה לדרך ומזכרת מכמה שאת משמעותית לאחרים (כי את משמעותית נורא!) למישהו שיראה אותך בנפילותיך ויבין שזה חלק מהעניין ולא יתאכזב ולא יהפוך את הנפילה להשתבללות, בטח יש את זה בתוכך גם ואם לא כרגע אז אני מזכירה שזה חלק מהעניין וזה קורה וזה לא מבטל את כל מה שהשגת.. מישהו שיעזור לך להבין ולעבד, את האבל ואת העצב ואת הכאב, ואת הפחד מאובדן של היקרים לנו, או מישהו שישב לצידך ויתבונן לך עמוק לתוך העיניים במבט רך ואוהב, מבט שלא נסוג, מבט שמזכיר את עומק הקשרים שאת יוצרת, ואם תרצי חלק מהזמן פחות יהיה המבט כי הגוף יהיה קרוב יותר ואחוז בחיבוק אוהב ומחזיק... נותנת לך את כל אלו.. לא קל, אני שומעת. ואני גם יודעת שזה ישתנה, סבלנות.. אוהבת. גלי

הי סוריקטה, אף פעם לא הכל מת, תמיד מפציע משהו חדש, מסכים לגמרי. וחשוב להיות במקום שאת נמצאת בו עכשיו, עם האש מסביב, ההרס והאכזבה. אפילו כאן בפורום יש הרבה מזה היום... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית