עצוב..............................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קשה לראות הורה במצב כזה...דבילי שעכשיו אבל גיליתי שאני אוהבת אותה את אמא :( והמטפלת אומרת שזו מתנה...פתאום יותר מנסה להיות שייכת למשפחה... ובתוכי בוכה בלי לתת ביטוי של ממש לילדה האבודה שבי.....גם פרס זה עצוב, אבל יודעים מה? הוא חי הרבה שנים, זכה לנכדים, נינים ולהיות פעיל כמעט עד הסוף!!! זאת ברכה והלוואי על כלנו לא להזדקק לאחר כל כך ולהיות סיעודי זה נורא!!!!!!!!!!!!!!!!! עדיף לפעמים לא להיות........ כל הפגישות נופלות על ערב חג וחג ואין מצב שנפגש :( אז היא אמרה שאנסה אבל אין מתי כי בימים שלא חג אהיה אצל אמא :( אז חודש?????? דווקא כשהכי קשה בעולם....פתאום מרגישה לבד אז באתי. תודה אביב שזכרת כמו תמיד, את חמודה. חג שמח ושנה טובה אודי, ולכלם חג שמח ושנה טובה, של בריאות ואושר וצמיחה אישית! אם לא אכתוב יותר....רק לא להיות לבד, סוריקטה יקרה, בטוחה אני שאם תרצי גם את יכולה לא לעבור את החג לבד, בבקשה, הייתי מזמינה אותך אלינו בשמחה...בבקשה תדאגי לא לבד בבקשה :( זה נשמע עצוב כל כך.......שלכם, מ. העצובה כל כך
כתבתי לך גם שם ...שמחה שאת מרגישה אהבה זה נפלא ועצוב גם יחד . והטיפול אני בטוחה שתצליחי למצוא שעה זמן ...גם עבורך . כמו תמיד אני אומרת שוב אפשר להתגמש על הכל עם צריך ...ואפשר גם פגישות בסקייפ או בטלפון לא חייבים או /או .. שנה טובה ומתוקה לך
הי מיכלי, אני אוהבת אותך. אוכל לדאוג לעצמי בחג, אם ארצה, אני מניחה. ואולי בכל זאת אבחר את הלבד. מרגש מה שכתבת. ועצוב. לגמרי. שלך, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
