אכלו לי שתו לי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/09/2016 | 17:39 | מאת: אביב 22

יש לי חלקים גם כאלה עצובה דיכאונית ,כואבת.. מבחינתי זה אכלו לי שתו לי לא סובלת את החלק הזה . כדי לגעת בכאב בזכרונות שתוקעים אותי עדין בעבר אני חייבת לתת מקום למי שמחזיק בכאב . וזה כל כך קשה ,מנסה להבין איך אפשר שגם היא תהייה וגם אני בוא זמנית .. כי אם לא אני עלולה למצוא את עצמי מתחת לשמיכה נאחזת בדיכאון ובעבר . זה החלק שלמד שאסור אבל אסור לדבר אסור לבכות ומה שנשאר זה להשאר בתוך עצמי כמו רימון .... אני בתוך הכלא של הזכרונות שלי !!!!!חייבת למצוא דרך לצאת משם ,מבלי למצוא את עצמי בחוסר תפקוד כללי .... אודי סליחה שכותבת כאן שאתה כל כך עמוס...מוכרחה לפרוק את זה מתוכי ... והשיר של sia ... i am here הכי הכי מדייק אותי עכשיו ...סליחה

לקריאה נוספת והעמקה
26/09/2016 | 19:46 | מאת: ינשוף

חמלה רק דרך חמלה לעצמך ולחלקים שבתוכך!! מאמינה שכך אפשר להכיל את הכאב .. רואה את הדרך שאת עושה ושאת עדיין עושה - תמיד איתך יקרה, ינשוף

26/09/2016 | 23:57 | מאת: אביב 22

את צודקת אכן חמלה ...אבל פוחדת פוחדת מאיבוד שליטה מהדיכאונות שזו מביאה איתה פוחדת להגיע למצבים שהם יהיו חסרי שליטה ...פוחדת לשקוע בדיכאון שהיציאה ממנו תהייה מורכבת ואולי בלתי אפשרית . חיבוק ענק אהובה , אתך תמיד ותודה על היותך בחיי

26/09/2016 | 22:01 | מאת: .במבי פצוע..

אביב מקסימה, אני קוראת אתך ופעמים רבות לא מוצאת מילים לומר לך.. יש בי המון המון הערכה אלייך.. ממש יכולה לראות אותך בעיני רוחי, מתנשמת,מתנשפת, מטפסת , לא מוותרת... מחליקה לאחור, הרגל מתעקמת, היד חטפה מכה ומדממת, את עוצרת,לעיתים מאפשרת שיחבשו הפצע, וממשיכה... את כבר אדומה, מזיעה מהמאמץ הקשה, ולא מוותרת... ותוך כדי טיפוס את גם שמה לב לכל המשפחה, כל האחיות. הגדולות,הקטנות, הפטפטניות והשתקניות, את כולן את רואה וגם להן דואגת.. מתבוננת בתוכך פנימה וגם החוצה ,מסתכלת ,רואה גם את האחרים, בעיניים שיש בהם הרבה חמלה, טוב ועוד טוב... את מאוד מאוד מיוחדת בעיני אביב... מאחלת לך שנה טובה ומבורכת, שנה שתגשימי משאלות,רצונות, שנה עם הרבה טוב.. שלך, במבי.

27/09/2016 | 00:05 | מאת: אביב 22

תודה יקרה , היום הייתי זקוקה למילים רכות כאלה צבעוניות נוגעות ... אכן אני מטפסת , צועדת לא מוותרת .. שנה טובה גם לך יקרה , שנה של צמיחה ופריחה ...ופיסול יצירתי ומצמיח שנה של שפע שגשוג והצלחה ..תודה לך שאת כאן איתי , זה המון עבורי .

הי אביב, אפשר לכאוב, אפשר לכעוס ואפשר להכין אוכל ושתייה חדשים וטובים יותר מאשר קודם. הם לא שוללים. ראינו לזה כמה דוגמאות כאן לאחרונה. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית