העולם הזה ככ מכאיב ומאכזב

אני לומדת בקורס עיצוב ועשינו איזה תרגיל וניסיתי לעשות משהו דומה למה שמישהי לידי עשתה אז היא העירה בקול שאני מעתיקה במן חוסר פרגון ושידרה דחייה ואנטי. זה בכלל לא איזה עיצוב יחודי או משהו סתם תרגיל מעפן שגרתי שכמוהו עשו מיליון לפניה. אני לא מבינה את היחס הדוחה הזה. אם מישהו היה מבקש ממני עזרה לעשות כמוני משהו שראה שעשיתי הייתי מסבירה. זה בסהכ לימודים ותרגילים. למה אנשים הם כאלה מגעילים? חברתית מאד לא נעים לי בלימודים. הבעיה שזה משפיע לי על כל המצב רוח אחכ. זה ממש מפיל אותי. כי זה מצטרף לתחושה כללית לא טובה שיש לי ממילא בגלל שהיחסים מול האמא כאלה גרועים ומנוכרים. אני רוצה לחוות אהבה רוך והענקה חמה בעולם שלי. אני רוצה שיהיה לי טוב. למה זה נראה שככ הרבה אנשים שמים זין על הטוב שלי ואכפת להם רק מעצמם גם אם זה אומר לרמוס אחרים? זה היה מעשה ככ לא חברי ולא יפה מצידה. למה אנשים הם כאלה? אודי למה? למה אנשים רעים ככה? תחרותיים מרפקניים וגועליים אפילו שזה לא באמת נחוץ להיות כאלה? זה לא שבאמת איימתי לה שם על משהו. היא השחירה את דמותי כמישהי שעושה דבר שלילי רק כי הסתקרנתי לעשות כמוה.