סוריקטה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/09/2016 | 23:11 | מאת: גלי2

אהלן, עונה לך על למטה, אכן יש בי קנאה, מטורפת ומטריפה, מעניין אם אי פעם הא תעבור, כי אני אוכל להשיג דברים עם הזמן אך להשיג את הפער שנוצר כנראה כבר לא אוכל..כל הכבוד לך על המקום של להפסיק תרופות ועל הכוחות להתמודד עם תופעות הלוואי, אני גם הפסקתי בשנה האחרונה חלק מכובד אך עדיין הדרך ארוכה.. וכמו שכתבתי המטפלת חזרה, היא בהחלט מטפלת טובה, אני בתקופה של מלא שינויים, כאלו שיש להם פוטנציאל להיות שינויים טובים אם אצלח אותם. נקווה.. איתך! גלי

20/09/2016 | 16:14 | מאת: סוריקטה

הי גלי יקרה, אני כל כך שמחה לשמוע על ההתקדמויות שלך (ובשקט, כן, כוחות האופל לא שומעים). גם לי יש המון המוני סיבות לקנא, כמעט בכל סובביי, ואת יודעת, במובנים מסוימים גם בך. ככה הקנאה עובדת, מתלבשים על אלמנט אחד מהשלם, יו קנו. אממה, כרגע, אין לי כוח לקנא. מעין ויתור. לא הגעתי גבוה, לא אגיע גבוהה 'כמותם' בגלל נסיבות היסטוריות אומללות. ואני מי שאני. על נכויותיי. מנסה לתרום את שאני יכולה. מנסה להיות שימושית ובעלת משמעות. יש לי מטפל שעשה איתי עבודה נפלאה. בזה אפשר, למשל, לקנא. בי. בתופעות הלוואי של השבועות האחרונים אפשר לקנא קצת פחות. נראה לי שגרועה היא הקנאה של חלקים בך, שמתקיפים חלקים אחרים גם בך. זה מתחבר למשפט הראשון שרשמתי, נראה לי. מחבקת, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית