כמיהה לחיבוק שלעולם לא יגמר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/07/2016 | 07:38 | מאת: ינשוף

זה מה שאני הכי רוצים. רק להרגיש בטוחים ומוגנת- להתקרבל קטן קטן בידיים שעטפות ושומרות- ידיים שבטוחות. כואב הכמיהה..כי זה לעולם לא יתממש... רוצים את אימא... אימא אוהבת...

25/07/2016 | 11:38 | מאת: סוריקטה

לתחושה, לכאורה, של היעדר זולת... מאידך, כשאת והזולת חד המה, גם אין, אולי, הגדרה של 'את'... ינשוף, משאלה מוכרת. מציאות מבאסת. כנראה שהיה לנו מעט מידי בראשית הדרך. שלך, סוריקטה

25/07/2016 | 13:20 | מאת: אביב 22

כל כך מבינה אמא כאב שלא נגמר ...חיבוק ענק .

הי ינשוף, מעבר לרצון להתמזגות, שהזכירה סוריקטה, יש משהו בשיח הדיסוציאטיבי, המדבר לעתים בלשון יחיד ולעתים בלשון רבים - שאולי כמהה גם להחזקה ביחד. אודי

26/07/2016 | 08:45 | מאת: ינשוף

על ההקשבה והמילים המבינות.. אכן הכמיהה הגדול ביותר היא שיחזיקו אותנו ביחד- זו התפילה המתמדת שלי כי לרוב אני מרגישה מפורקת ולא מוחזקת בתוך הגוף וגם לא בתוך הנפש..

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית