גלי אהובה וכל מי שירצה גם

הי גלי יקרה, ומי שקורא וירצה להצטרף, ראיתי את תשובתך למטה וחוזרת אלייך כעת בעץ חדש. מישהו לאחרונה אמר לי שמנוחה זה לא חטא. המממ.... כנראה, שמשהו בי פנימה חושב שכן. איך שאני מתיישבת, טראח, קוצים בטוסיק ומוצאת עוד משהו לבצע. ואולי זה לא בדיוק זה. במצב מנוחה הכאב מתנקז ומתמצה, והתנועה מפזרת אותו לכאורה. קצת אוטיסטי נשמע לי. מיטה ולילה ושינה – נושאים סבוכים מאד. קלונקס ידידי פה. לא הרגשתי שהוא נגעל ממני, המעסה. הרגשתי דווקא שאני נחמדה. התמסרתי ונשארתי בשליטה. גם אני נסעתי לחו”ל פעם אחת ויחידה, ‘כדי לממש את זה’. אחת הנסיעות הזוועתיות אבר. חזרתי עם תופעות שחשבתי שהן יעפת, בדיעבד, הסתבר שהיו אלה תופעות חרדה מהקשות שבהן, שרק החלו אז, וקפצו לגובה, ושם גם חלה התפרקות גדולה גדולה גדולה. עד היום לא מעזה לנסוע. כמו חרקירי בשבילי. אחרי ששבתי, בעצם גם החל תהליך של עזיבת העבודה, ניתוק כל הקשרים שהיו לי. כולם. שתיקה מוחלטת של חודשים, קצת אחר-כך כבר לא הסכמתי לגור בבית כמו של אנשים. בוודאי שלא אביזרים של בית. חלפו מאז עשרים שנה. סוריקטה

קודם כל חיבוק ענק ענק ועוטף את כולך ...את מדהימה , כמה כוחות ויכולות ... עצוב לקרוא אותך עצוב הפרוק ומה שהיית צריכה לעבור ובכל זאת רואה איפה את היום איזה דרך מופלאה עשית ועושה ...אכן אין כמו להיות עסוק כל הזמן כתרופה נגד כאב ומחשבות ..ובכל זאת לפעמים כל כך זקוקה לכלום כדי לנקז את כל המוגלה והכאב לידי נקודה אחת ...ולנסות להוציא קצת .

אין לי מילים מלבד לאמר לך שכאבה לי חווית החופש שלך ושאת מדהימה.

לא לגמרי קוהרנטית אחרי יום/ימים קשים, אבל אנסה.. קודם כל איתך ובעדך וכואבת לשמוע את שעבר. מאז לא העזת לנסוע? אולי דווקא שווה להתעקש על כך? לתכנן היטב כדי שיהיה כמה שיותר מיטיב עם מודעות לסכנות ולנפילות הצפויות ואף על פי כך בנייה של הטוב. שמעתי לא מזמן הרצאה שאומרת שאדם אופטימי הוא לא אדם שמתעלם מהרע, הוא אדם שיודע לשלוט במצב ולנהל את הטוב ואת הרע. את יודעת, המטפלת שלי היא קצת בתפקיד המנערת, שאומרת לי לא להתמכר לכוחות האופל ולראייה המחסלת את עצמי ואת תפיסת העולם, וכשכתבת קלונקס ידידי התחשק לי פתאם שהיא תנער גם אותך, שמישהו יזכיר לך כמה כוחות יש בך וכמה בכלל לא בטוח שהוא ידיד, אני כותבת בזהירות כי בכל זאת ברור שמכאן לא יודעת הכל, אבל בזהירות ועם סימן שאלה ומניסיוני הדל אומר שיש מצב שהוא אויב שמתחזה לידיד. אני שואלת את עצמי וכנראה גם אותך, שאלות על מי שולט בנו, כמה יצר החיים וכמה יצר המוות מנווט אותנו, ואיך אפשר להיות בשליטה ולכוון לטוב. והרבה פעמים קשה אומר שאולי לא כדאי ללכת לשם מהיכרות רבת שנים עם עצמינו, אבל קשה יכול לומר שדווקא צריך להתעקש וללכת לשם. אז מה עושים כשחופש זה קשה? בא לך להאבק באימ-אימא של הקשה הזה? זזה לישון איתך! גלי