סוריקיטה

שוב גם את כנראה קראת אותי ולא הובנתי. קצת, מבאס להבין שאני לא מובנת, אבל יודעת שאני כותבת מהפלאפון ועוד בלי פסיקים , כשלפעמים חלק אחד מתחיל ואחר מסיים קצת יוצא סלט. שוב הסערה שדיברתי עלייה זה מצבי הנפשי וזה שייך למה שהיה כאן בשיח ההוא (מנסה אם הבנתי את אודי נכון להשתמש בכאן ועכשיו) ממש לא מנסה להזמין סערה ולכן הזהירות והחשש מלקפוץ למים . הערכה של אודי תמיד תמיד מחממת את הלב ומשקיטה רעשים אבל האמת לא הבנתי על מה ...אבל זאת כבר שריטה אחרת (זה קורה לי גם בטיפול כל הזמן) לא מתגוננת על השימוש שלי בפורום. בודקת בקול רם , אולי צריכה אישור שאני בסדר , אולי זאת הייתה דרכי הנסתרת להגיד את מה שחשבתי לעשות , כן כל הזמן בודקת עם עצמי עד כמה אני מגזימה במקום שלוקחת כי יודעת שלוקחת המון מקום ורוצה ללמוד לקחת פחות . הלקיחת מקום הזו הוא משהו שהייתי רוצה ללמוד לשנות כאן ולא רק כאן - ניראות בוודאי שגם אז מצאתי קווי דמיון במקום הקרבני הפגוע שהופך לתקפן ולא רק גם בנכונות ללכת מחוץ לקופסא ולא תמיד עם הזרם ...העיניין שדקה לפני כבר ידעתי שאני הולכת להגיב מגעיל ולא יכולתי לעצור ..הייתי כל כך פגועה , מהמילים הקשות בתוך מקום שאמור להיות מוגן. - אבל שום דבר לא מצדיק תוקפנות וכן בעניין הזה אני לא שלמה עם עצמי . גם יודעת שבלי להתכוון השפעתי על הקבוצה, אולי גם על מי שלא הגיב ,בזה שאני הגבתי . וזה לוקח אותי למה שקורה היום בפורום, יכולה לכתוב לך רק מהמקום שלי נכון שאני כאן וכותבת אבל חד עין יכול להבחין שהכתיבה שלי שונה . לא שזה רע אבל אני בהחלט לא מרגישה לגמרי בטוח . ועדין הזיכרון הזה צרוב לי בנשמה בכאב חד . שנים הייתי בפורום אחר הוא היה פתוח ורוב השיחות היו בנינו בזמן אמת . כמעט אף פעם לא היו סערות והתנגחויות ולא שלא העלנו מחשבות או הגיגים . שמרנו אחת על השנייה וכן זה משהו שניסיתי להעתיק לכאן את השרשורים בנינו בלי אודי את היחד והתומך . את יודעת החברות שלי האמיתיות היום זה בנות שהכרתי בפורום שם , לכן כל כך כאב לי ועדין כואב המילים הקשות שהושמעו כלפי השימוש בדברים כואבים ששיתפתי . אני חזרתי יש רבות שלא חזרו ...וכן גם זה שאודי פחות כאן (אודי באמת תודה על היש ) משפיע רבות. סוריקיטה המון דברים רצים לי בראש כרגע שאין לי להם מילים בהקשר של השיח הזה על הפורום על אמיתי על ניראות ....שיהיה סופ"ש נפלא

הי אביב יקרה, חושבת שאמרתי פעם שאיני חושבת שאנו אומרות דברים מאד שונים או הפוכים, או מתנגחים, אך אולי המילים אותן אנו בוחרות ודרך הניסוח יחודית לכל אחת. גם אני היום כותבת ביתר זהירות. זהירות היא מילה שנדמה לי שאודי הזכיר בזמנו. זכרי זאת גם. לעתים עולות בפורום הודעות, מכל מיני סוגים, תוקפניות, או בעלות ניחוח אובדני או פגיעה עצמית חזק, ואני תוהה מדוע כן הועלו ופורסמו, ואולי רק בשלב מאוחר הושם גבול. נראה לי שחלקנו עדיין תוהות מדוע היה מקום לחלק מההודעות אז. ההודעות הן מראה של פני הכותב, ובאיזה אופן הפורום יש גם תמונת פנים של המנהל. אני מרגישה שהיית מאד רוצה כתיבה חופשית ללא סינון. בפורום הזה, בו אודי, כך נראה לי, חפץ בכך מאד בתחילת הדרך, העניין הזה סחף תמיד למצבים שליליים מאד, בעיניי. התחברתי מאד לדברים שאודי רשם לך, וגם לו כתבת שאת חשה שלא הובנת. הרגשה מוכרת. משהו בפנים גם מרגיש כך מותקף ותוקף. אולי. עדיין היית כותבת לך גם בהמשך לדברייך כעת מילים דומות לאלו שכתבתי קודם. ייתכן שאני טועה, כמובן. ייתכן גם שאיני מובנת בעצמי. אני מרגישה בלבול, וגם זה מצב לגיטימי. סופשבוע רך, שלך, סוריקטה