סוריקיטה יקרה

קוראת אותך בן ובתוך השורות כותבת שיש בך כעס שיש בך קנאה כאןבפורום שאת לא נותנת לעצמך מקום כשאת מפוצלת מעורבבת . שאת לא מאפשרת לעצמך (למרות שבדרכך המיוחדת את כן עושה זאת )לתת לאחרים להיות איתך כשחשוך שכואב שמפחיד .. זקוקה כמו כולנו למילה הטובה לעטיפה לחיבוק והכלה של כולנו ושל אודי ...ובכל זאת מסתירה את הדברים בן ובתוך השורות ..כך שניבלעים וגם מי שמגיב לך וגם אודי לא נותנים לקושי מחלקיות המציאות מקום . יקרה אהובה כל כך ..את יודעת כתבת שדרכי מיוחדת לא בטוחה בכך אני פשוט מאפשרת (לאחר מאבקים מרובים ) מקום לכל חלקימקשיבה להם מנהלת איתם שיח אחרת אין לי שקט . רק ביום שנתתי להם מקום התחיל קצת שקט בראש ... ולתת להם מקום אומר גם להקשיב לצורך הטבעי כל כך בניראות ....חיבוק ענק ענק

הי אביבנות, כתבתי על כעס שהרגשתי (וכבר נמוג ברמת החוייה על פני השטח), ואני מניחה שהוא קשור למה שכתבתי - סופיות, מוגבלות, חלקיות וכד'. וגם לכנראה שוב פחות איזון בין הצד הנדיב לזולת לצד שנותן לי עצמי (וכאן גם אולי ניתן למצוא את הקנאה). אני עובדת מאד מאד קשה ומזג אוויר חום זוועות בחוץ, ויש מעין עייפות מצטברת. אני חושבת. זה נכון שאני מאד זקוקה. לחיבוק. להכלה. אני גם חושבת שנכון שאני מסתירה. אבל אולי אני מחצינה את המופנמות שלי כמו שנאמר. צורך בנראות. כן כן. תודה יפה שלי, והיי, גם אני רואה אותך, ולא רק אותך. חיבוק, סוריקטה

סופ"ש קל ונעים ...עם מנוחה לגוף ולנפש ...שימרי עלייך זה הכי חשוב .