הי סוריקטה מתוקה

את יודעת, לא יצא לי לדבר איתה על כך, אבל הכנתי לה בעבר שני כרטיסי ברכה, ונתתי את נשמתי בהם, אני חושבת שעבדתי על כל אחד למעלה מעשר שעות, ואולי מעומס של דברים אחרים שהיינו עסוקות בהן בפגישות, או אולי מסיבה אחרת, היא לא אמרה מילה על הכרטיסים הללו.. היה מאכזב אבל גם אני לא פתחתי את זה.. אולי לכן עכשיו נורא רוצה לתת לה משהו שאני אדע שהיא תאהב ושלא יחווה כמו הקישקוש שהתפוגג (הלך לפח?) לא קל..

הי גלי חמד, השלכה לפח, השלכה של רגשות... הרשי לי להאמין שהכרטיס נשמר (אף אם בך בלבד, וזה מה שכנראה חשוב), ובך יש חלק ש'זורק' אותו. ומעניין, גם אני מכינה כרטיסים שמושקעות בהם המון המון שעות עבודה. צפי גם לתגובה ש'זהו הכרטיס הכי יפה שקיבלתי אי פעם'. אולי גם זה מעורר חרדות? שלך, סוריקטה