דמעות כלואות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/05/2016 | 01:25 | מאת: תותי

הנה..הצלחתי ובמקום לשמוח על ההצלחה וההתקדמות אני מאד עצובה ומרגישה מצוקה והצפה רגשית. עצוב לי מאד!! לא מצליחה לעשוק בדברים אחרים מבלי לחשוב על העצב הזה..

לקריאה נוספת והעמקה
25/05/2016 | 11:35 | מאת: ינשוף

מצטערת שקשה לך... כאשר אני נותנת לרגשות מקום- מאפשרת להם מקום.. בסופו של דבר יש הקלה והכאב עובר...

25/05/2016 | 16:09 | מאת: תותי

אז ניסיתי.. לא הצלחתי.. בדרך כלל כן מצליחה שכך הכאב יעבור הפעם זה כנראה חזק מדי!!

26/05/2016 | 06:04 | מאת: סוריקטה

הי חמודה, בהצלחה והתקדמות יש גם עצב, לדעתי, משום שיש פה גם ויתור על הצד האחר (או אפשרויות אחרות) בהחלטה באותו צומת. אינך מחזיקה עוד בדימיון את כל הקצוות יחדיו, וקיים בהחזקה כזאת, בעיניי, גם תחושת כל יכולות שהיא. ואולי יש כאן גם פרידה ממשהו מוכר של עבר, שאמנם אינו נעים, אבל אנו קשורים אליו. ולפעמים, כמו שכתבתי כבר, לפעמים זה המצב, והוא עגום, ואין אלא לדעת שזה כך עכשיו וזה חולף. כמו שאביב כתבה - גל. אולי, אפילו, המלחמה בו מכלה כוחות. למרות שבזמן שנמצאים בפנים קשה מאד לראות שייתכן אחרת. שלך, סוריקטה

הי תותי, אין מה להלחם בכאב, אפשר לקבל אותו, אבל לא חייבים לייצר סבל נוסף מסביבו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית