סוריקטה

הי סוריקטה יקרה, אני שוב מתנצלת על כך שלוקח לי המון זמן להגיב, אני כאן כל הזמן קוראת, חושבת, אבל מתקשה לכתוב... הרגשתי שלא הבנתי עד הסוף את כל הדברים שכתבת לי וניסיתי לקרוא שוב ושוב כדי להבין... העניין עם הנרקסיזם, אני באמת לא מבינה אותו עד הסוף ועוררת בי כל מיני שאלות, העניין הוא איך מבחינים אם זה משהו פנימי שלי או שהדמויות בחוץ באמת עם אלמנטים נרקסיסטיים? פעם היה בן זוג שהיה מספר לכולם עלי והיה מגדיל מאד את ההשגים שלי בתאוריו, ואני הרגשתי את זה ממקום נרקסיסטי שהוא צריך שאני אהיה ואשמע כלפי חוץ שווה הרבה יותר ממה שאני באמת, והמטפלת עכשיו אמרה לי, אולי הוא פשוט היה גאה בך? אז איך יודעים? ומה הגבול בין להיות גאה במישהו לבין להפוך אותו למשהו שהוא לא? אהבתי את מה שכתבת על המטפל כמראה, ועל כך שהטיפול הופך אותנו ליפים יותר.. יש בזה אלמנט של תקווה. יש לי קטע, אני נורא חזק ב"חיקוי" רוצה לעצב את הבית שלי בדיוק כמו הבית שלה, ולפסל פסל בדיוק כמו שאומן שאני מעריכה פיסל, ולקנות בגדים בדיוק בדיוק כמו שלה. ואז זו שאלה, איך הופכים ליפים יותר אבל עדיין נשארים אינדיבידואליים? היתה לי תקופה שלבשתי בגדים שמאד אהבתי והרגשתי שאני נראית בהם טוב, והמטפלת בזמנו אמרה לי שהיא מרגישה שאני מתחפשת למשהו שאני לא. זה שבר אותי. אני תוהה גם כמה להלחם במקומות של החיקוי ולהתעקש על ברור פנימי אחר, או כמה להניח לזה להיות, תהליך שאולי יעבור מעצמו בבוא הזמן... אשמח לשמוע מחשבות שלך ושל אחרים על כך.. חג שמח! גלי

הי גלי גלי, זה לגמרי בסדר שלוקח למחשבות להתבשל, ואחרי זמן סביר לצאת לאור. חיובי אפילו בעיניי. שמחה מאד שכתבת לי. חיכיתי לך. עפי"ר, אני חושבת שתכונות יכולות להיות גם וגם. גם משהו בתוכך וגם בחוץ. איפשהו באמצע. ובאמת לא תמיד פשוט להפריד ולמצוא את האיזון, המקום על הציר. נראה לי שעם הזמן (ההבשלה בטיפול, אולי, שימוש מושכל בכלים, יכולת התבוננות ממרחק) ההבחנה נעשית ברורה יותר. פנים חוץ, דמיון מציאות וכיו"ב. בטיפול למדתי רבות, מהמטפל, וכאן, למשל, אני מדברת את מה שלמדתי, אפשר לומר שזה חיקוי, אבל לא ממש, יש נופך שהוא לגמרי משלי, והידע הוא נכס שלי. נרכש ולא 'גנוב'. שלי - מילה / הרגשה שיכולה להיות מסובכת כל-כך. וגם - אחרי פסיכואנליזה, חושבת שמוזרה עדיין, אבל פחות, יותר כמו כולם ועדיין רואה את עצמי כמאד אינדיבידואליסטית. שלך, סוריקטה