היי

לגבי קשרים חברתיים וכיו"ב...נראה לי שאני לא באמת מבינה או יודעת איך זה להיות בקשר עם אנשים אחרים בלי לסבול מזה ובלי להרגיש שאני מכבידה...אני יכולה להיות מאוד בשביל האחר אולי באופן קצת מוגזם ואז אני יכולה להיות מקסימום "נסבלת" אבל זה לא באמת "אני". בגלל זה אני לא רוצה/צריכה, המחיר גבוה מידי, ואני לא אוהבת להרגיש מנוצלת . מצד שני אני די מתמידה בקשר עם הפסיכולוג, למרות "המחיר הגבוה" ולמרות שכל הזמן יש לי ספקות, בקשר לנחיצות לאמיתות, וספקות בקשר לפסיכולוג עצמו ובקשר לפסיכולוגיה הדינמית. לפעמים נראה לי שהכל מתרחש ביני לבין עצמי, אני מנסה אבל משתפת ממש בקצת, זה מאבק תמידי ביני לבין עצמי כל הזמן, וביני לבינו זה קצת הצגה, אז מה הטעם להמשיך עם זה בכלל? מצד שני קשה להפסיק, כנראה בכל זאת אני צריכה את הקשר הזה למרות שזה לא נעים ולא אמיתי ומרגיש לפעמים מיותר לחלוטין ובזבזני ( אני מרגישה עכשיו גם שלא כל כך מגיע לי). אני מקווה שלא אייסר את עצמי על (השטויות) מה שכתבתי (שהכבדתי עליך ועל הקוראות). שיהיה חג שמח לכולנו.

זה לא שטויות ואני שמחה שאת נותנת לדברים מקום...ואולי עכשיו שהם צפו וניכתבו ואת קוראת אולי זה מרגיש לך יותר ברור הצורך הקשר הקונפליקטים הפנימיים...איתך

ממש לא הכבדת, ואת לא לבד ברגשות האלה, הייתי בזה, היום קצת שונה.....כל כך מובן.