עצב עמוק עמוק

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/02/2016 | 06:38 | מאת: סוריקטה

הי אנשים יקרים, באתי קצת ליילל כאן. בטוח? מתאים? לא יודעת... עצבות גדולה שורה עליי. זמן רב ועכשיו מורגשת במיוחד. איני יודעת בדיוק מדוע. ייתכן שהיא קשורה לאובדנים, ויתורים. לבדידות. מה הקפיץ לי אותה בימים האחרונים? סוף השבוע; המטפל שחולה, וכן נפגשנו, אבל הבנתי באמת באמת ממנו שלא לבחור להתפרק במצבים כאלו, אלא לנסות להחזיק יותר את עצמי. והרגשתי שגם אני צריכה להכיל את כאביו שלו וחרדותיו; חתול דרוס למוות שאספתי; מחשב חדש שהזמנתי ומתישהו השבוע או בשבוע הבא יגיע. כביכול אמור לשמח, אך דווקא ההיפך; ההורים של התנוקי שנזפו בי (ההרגשה שלי העצימה, אך אכן היה כעס וגם הנימה), כי לדעתם אני מבזבזת להם חיתולים, מחליפה יותר מידי לילד, וזה יקר. אני מרגישה שאני נוהגת בסדר ובהתאמה, ואיני מסוגלת להשכיב ילד לישון עם פיפי בחיתול. ועצוב לי, כי אני משתדלת באופן מוגזם (ואולי לא בריא?), להביא עבורי כמעט כל מה שאפשר לצרכיי ובשבילי. אה, כן, יש כאן תלות. ואיכשהו, נראה לי, שדבריי קשורים גם לביטויי עבר שלי כאן בזמן האחרון. עצוב לי, הנה כתבתי, סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
01/02/2016 | 08:05 | מאת: אביב

חיבוק קודם כל כזה שאוסף ועוזר לא להתפרק. שמחהה שכתבת ואת יודעת עצב זה גל תני לו שישטוף אותך ויעבור. תרשי לו להיות. מקווה שעד שתיקראי את המילים שלי זה כבר עבר..ואם לא אז תרגישי את היד שלי אוחזת ברכות בידייך את לא לבד ...כן רגשות מכפתורים עברו אבל היום את במקום אחר ...

01/02/2016 | 11:21 | מאת: סנופקין

הדלקתי מדורה קטנה, מאירה ומחממת בדיוק במידה הנכונה. אור וחום רכים כאלה, ששולחים חיבוק לנשמה בזמנים של עצב עמוק. מתנגנות נעימות מפוחית נוגות שנותנות לעצב להיות וגם להמשיך הלאה לדרכו עם הצלילים. לפנות את העומסים, הרעלים, החרדות, הפחדים וכל יתר הדברים הלא נעימים, למשהו חדש שרוצה להכנס ולבא. הכוכבים מנצנצים למעלה, משתתפים עם הדמעות וגם שולחים חיוך קורץ ושובב. יש פה מקום במיוחד בשבילך. באהבה

01/02/2016 | 12:20 | מאת: שירה

סוריקטה אהובה ורכה, אני רוצה לחבק את העצב שלך חזק חזק. איתך, שירה

01/02/2016 | 14:29 | מאת: סוריקטה

שחרור ההודעה, גם בו, נראה לי, היה בכדי לתרום. חיבוק לכולם, סוריקטה

01/02/2016 | 16:59 | מאת: .במבי פצוע..

קראתי את הודעתך והרגשתי עצב עמוק, זעם, ושמחה. בו זמנית. עצב עמוק בגלל מה שאת מרגישה. עצוב לי שעצוב לך.. את יקרה לי. משמעותית עבורי. למרות שהקשר הוא וירטואלי. ויודעת שאולי הולכת לצידך ברחוב ולא מזהה שזו את. אוהבת את התכונות שלך/שבך. ועצוב לי שאת כ"כ מאותגרת ממש מגיל אפס.. ועכשיו שהמטפל שלך חולה.. וחתול דרוס.. מכווץ את הבטן.. וכעס וזעם על ההורים של תינוקי שבמקום שיכירו לך טובה ותודה ענקית על הרגישות וההתכווננות הגבוהה שלך לתינוק,נוזפים בך על החלפת טיטול "מיותר" לתינוק.. בא לי לומר להורים הללו שהתינוק הזה בר מזל שאת איתו.. ואולי הודות לך הוא חוסך טיפול פסיכולוגי שיקר מאוד בכל המובנים.. ואני גם שמחה סוריקטה. שמחה שאת מרשה לעצמך סוף סוף להביא לפה גם את החלקים האלו, ( גם אם בדרך של מעין התנצלות ש"שמעתי"..) סוף סוף סוריקטה אהובה... ואם זה בסדר אחותי שלי, אשב פה לידך..ואם את מרשה ,גם נחזיק ידיים .. בשקט.. אחותי שלי האהובה סוריקטה.. שלך, במבי.

01/02/2016 | 20:01 | מאת: הילה

היי במבי יקרה תרשי לי לשבת לידך בשקט בשקט ביחד עם סוריקטה וכל מי שרוצה להשתתף רכות רכות ומים שקטים ברווזים ששוחים באגם(אוהבת ברווזים...) ותחושת חמימות שעוטפת כל חלק בגוף שלנו.. במבי(מקווה שאת לא כועסת שהצטרפתי, אם אני לא רצויה תאמרי לי) וסוריקטה יקרה כה הייתי רוצה ללחוש לך באוזן כמה את טובה, וכמה זכה תינוקי בך... והחתול שנדרס אויש..;/ יש לי שני חתולים שקשורה אליהם כל כך... סוריקטה, את לא לבד, האם את שומעת אותי? הילה

01/02/2016 | 17:11 | מאת: גולם

רק לומר שגם אני יושבת פה וקוראת אותך, בטוחה שבתוך תוכך יש לך כוחות להכיל את העצב הזה, מחבקת.

01/02/2016 | 18:51 | מאת: סוריקטה

אביב, שירה, סנופקין, במבי אוהבת אתכן המון המונים. מניחה שאוכל להגיב ביתר פירוט בבואו של המחשב. נשיקות, סוריקטה

הי סוריקטה, זה נשמע מותאם וזה בסדר. והעובדה שהשתפר במהלך היום - משמחת ומחזקת מחשבה זו, שזה בסדר. לילה טוב, אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית