למה אף אחד לא מבין אותי??

למה קובעים לי מי יכול/רוצה או לא יכול/רוצה לעשות שינוי??? למה במקום להבין את החוויה שלי דוחפים לי ועליי בכח כל מיני התרשמויות זרות מבחוץ בלי בכלל להכיר אותי ולהבין אותי??? אני טוענת שלפסיכולוגית היה כח ממשי. היה לה כח ממשי ביותר להשפיע עליי. לטוב או לרע. למילים שלה היה כח ממשי!!! למוכנות שלה לבוא לקראתי או לחלופין לתסכל אותי - היו לדברים האלה השפעות רגשיות ממשיות ביותר!!! ממשיות על הנפש, על הזכרון, על ההרגשה, על התפיסה העצמית שלי. והיא עשתה שימוש לא מטיב בכח הזה שהענקתי לה. היא כשלה להבין מה באמת יטיב עימי. והייתה לה יכולת כזאת. עם רק הייתה יודעת להתייחס נכון יותר. אני מוכנה להשבע באלוהים. היה לה כח ממשי להשפיע עליי. הענקתי לה את המשמעותיות הזאת ושם היה לה את הכח והעוצמות האלה - היא לא עשתה בהם שימוש מטיב. אחר כך אמרו לי שהכל השלכות. מנסים להתכחש לעובדה של הכח הזה של מטפל על מטופל. למידת ההשפעה שיכולה להיות לו. לעוצמה שבה מילים נכונות או שגויות הוא חוסר ביחס ומילים - הדברים האלה יכולים לחלחל עמוק. אומרים שאני לא רוצה/יכולה לעשות שינוי. בשנים האחרון עשיתי מלא שינויים. יצאתי מהבית. גרתי לבד תקופה. הכרתי מישהו וניפרדנו. התחלתי ללמוד משהו חדש. נסעתי לטיול קצר בחול כדי להתמודד עם החרדה שלי בזה . ניסיתי לצאת יותר להיות עם אנשים למרות שזה לא תמיד קל ונוח. עשיתי מיליון מאמצים!!!! אז החוצפה הזאת לסכם אותי שאני סתם לא רוצה/יכולה להשתנות. בדבר אחד אני באמת לא משתנה - בטענה שלי שקיבלתי טיפול פסיכולוגי פוגעני וגרוע!! והרגשת התערומת הפנימית. בהרגשה של הכאב שלא נגמר בתוכי שמאז אני בוכה ככ הרבה בלילות כי הטיפול הזה חשף ככ הרבה כאב וכעס והשאיר אותי ככה עם פצע פעור מדמם בהרגשה שאני חשופה ומושפלת ומופקרת . כי איבדתי יכולת לחוות את המטפלת בצורה חיובית. איך אפשר לחוות בצורה חיובית מישהו שישב וחייך(!!!!!) מול הכאבים הקשיים והכעסים שלך?? למה אני צריכה שבכלל יהיה לי זכרון כזה בראש מטיפול?? הכל אזלת יד של מטפלת לא רגישה וגרועה. והמומנטום! המומנטום!!!! הידיעה שאם היו באותו זמן תגובות מותאמות יותר ורגישות יותר ומכבדות יותר וקשובות יותר עם כל הכח והמשמעותיות שהענקתי לה שם - היה יכול להיות לי גורל אחר במחשבות ובזכרון. לא רק שחזור וכאב. גם עיבוד ופיוס ותקווה. היא השאירה אותי לבד לחפש את התקווה למצוא או לגווע בלעדיה. כבר לא היה אכפת לה. והיא הייתה משמעותית כזאת.. עשיתי ממנה. זה קרס. ואז היכולת שלי להפוך קשרים למשמעותיים גם נפגעה. כבר לא האמנתי לאף אחד ולשום דבר. עד שבא בחור שכן גרם לי להרגיש ולאהוב. לצערי זה היה חד צדדי למדי אבל הוא החזיר לי את התקווה שבהנתן האדם שיודע להתייחס נכון אליי הלב שלי יוכל להרגיש שוב דברים טובים - תקווה. כנראה שהאדם הזה כבר לא יהיה 'פסיכולוג' ואם יהיה מישהו כזה בחיים עצמם זה עניין של מזל טהור. כי שיש פצע בנפש אתה תלוי באחר. בזולת מבחוץ שיהיה מוכן לראות אותך נמוך וכואב שם בפצע ולחבק ועדיין לרצות אותך. וזה לא נראה לי שקיים. איך אפשר שמישהו ירצה אותך עם כאב? אנשים נמשכים לחיוכים. אז אני מחייכת ביום. בוכה בלילה. איך אמרה לי הפסיכולוגית בטון הקר המרוחק שלה שלאחר שחזור כאב לי להבחין סביבי באנשים מאוהבים? "את רואה וכואב לך שלאנשים יש חיים יותר טובים?". כי כאילו לפני זה לא הייתי מחוברת לצרכים שלי בקשר בכלל. והיא השאירה אותי ככה. ופה אודי מסכם מה שמסכם. שאני אומרת לו תסביר לי למה אתה מתכוון או איזה תקווה התייאשת או מה... הוא לא מסביר. מה הטעם. הוא רק מסכם לכולם שמימה 'לא יכולה/רוצה להשתנות. מימה צריכה לנגב את הדמעות וללכת ללימודים לתפקד ולחייך כאילו הכל כרגיל בחיים. אין פצעים, אין כאבים עמוקים בנפש. תסלחו לה. היא צריכה לנרמל את עצמה ולצאת לתפקד כאחד האדם. אם רק אלוהים יכל להעיד בשבילי שהוא מסכים שהתנהלות טיפולית אחרת יכלה להוציא תגובה אחרת ממני. אבל אין. אין עדים. זאת המשמעות העמוקה ביותר של להיות לבד. שאתה מרגיש משהו שרק אתה מרגיש אותו. אבל רק אתה. לבד.. ואף אחד לא מבין/מקשיב/מאמין. הם יקחו הכל ויגידו שאני עושה השלכות ומסרבת לקחת אחריות על עצמי והצד שלי והחלק שלי.. זה לא נכון. וזה גם לא משנה כבר. מה שהיה היה. לא היה לי מזל. אולי מכאן ואליו יהיה לי יותר מזל. אני מקווה שכן. אני מצידי אשתדל להיות פחות אנטי. אני חייבת לעוף ללימודים.

את יודעת עכשיו הכי בעולם אני רוצה לחבק אותך לעטוף אותך ברכות ולהבטיח לך שיהיה טוב ...אבל אין עולם כזה כמו שאת רוצה . מימה דווקא אני חושבת שכולנו הבנו אותך שלחנו לך יד וגלגל הצלה ואת מסרבת לאחוז ..לא בגלל שאת לא רוצה בגלל שהידיים שלך עמוסות בטראומות המטפלת ...מבינה אותך מאוד אבל לצערי זהלא ממש עוזר לך ...ובכל זאת תידעי לךשרואה אותך וכאן עבורך ...

המון ומחקתי הכל .... אין לי מילים נכונות ובכל זאת רוצה להיות כאן כי זה נותן לי כוח לשרוד ... חלקים שבי רוצים להעלם להרוס להתפרק ולנוח ..וחלקים אחרים נאבקים לשפיות ...עייפתי אפשר יום אחד פשוט משעמם

מאחלת לך שתמצאי את הנחת שאת צריכה. אמן