גולם...

את יודעת שגולם זו רק תקופה ארעית, רק הכנה לכבוד הפרפר המקסים שיבקע... אז אולי תתני גז, ותתני לגולם לפרוס את הכנפיים המקסימות של הפרפר?

נראה שאני גולם מאותגר... זה שדוחף את הכנפים ולא קורה כלום , גולם שהתעייף גם מלנסות.

הי גולם, מחשבות בוקר עבורך :-) את יודעת, כשאני קוראת אותך, ובה בעת לוקחת בחשבון את הדימוי שאליו את מתחברת, הכינוי, אני חושבת, בעיקר, על שני חלקים. חלק רך ויפה חלק נוקשה, בלתי מתפשר ואף סדיסט. כזה שנהנה לכלוא כבן ערובה את הפרפר שניסה לעוף, לתפוס מרחב וחופש. החלק הזה, שהוא חלק ממך וגם הוא - הוא את, אבל לא רק, משתלט, אבל גם החלק הרך איכשהו מגן עליו ומשתף פעולה. ראי עד כמה החלק הרך שומר לו אמונים. האם זה משהו שמוזכר בטיפול שלך? לפני זמן מה כתבת לי שאת קמה בבוקר והתחושה הדומיננטית היא משהו כמו אוף-למה-קמתי-עוד יום. איכשהו נוח גם להיות פסיבי. בשום אופן אין כאן האשמה. מניחה שמאד קל לקחת את המקום של תחושת האשמה וההתקפלות. אבל, מה שמאד לא פשוט הוא לקחת אחריות על כל החלקים ויחסי הגומלין ביניהם. תהליך. תהליך ארוך. אצלי, בקצב האיטי שלי, אמון נבדק במשך תקופה ארוכה משנתיים. מחזיקה לך אצבעות, אנא דברו. אנא. אולי אפילו נוכל לעזור לך כאן, עד כמה שניתן. להגן על הפרפר, להתיר לו חופש. גם אם ממש בקטנה בהתחלה. מן המוכר לי, לפעמים התחושה היא שהמחיר כבד מידי. שלך, סוריקטה

לפחות תני לאחרים לעזור לך רק זה לא לאבד תקווה ואמונה שזה אפשרי תני מקום לרופא (מטפלת) לשקם את הכנפיים הפגועות זה אפשרי יקרה את יודעת אחד הדברים שהגולם זקוק לו חוץ מחום ואהבה זה סבלנות וידיעה שבסוף הוא יהיה פרפר מדהים .אני מאמינה בך