גל טרור

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/10/2015 | 21:14 | מאת: שירה

בתוך גל הטרור הזה אני מבינה שגם אני הייתי פיגוע. אבל הראש המעוות שלי מרחם על המפגעים ונחרד מההתעללויות שהם עוברים אם במקרה לא הרגו אותם. אצלי הקולות שעולים בחדשות נכנסים פנימה אל היער. אני לא רוצה לדעת מה קרה לי שם אבל מכריחים אותי. אני מנסה לגרש וזה שב ועולה עם ריח האדמה הטחובה של אחרי הגשם. אני נגמרת

08/10/2015 | 09:00 | מאת: אביב 11

היי שירה אכן גל טרור ופיגוע קשה ...שישאיר לעד נזקים וצלקות..אבל אפשר להיות אחרי ולא להיות שם..וכן זה קשה בטרוף איתך

08/10/2015 | 09:37 | מאת: שירה

אביב, תודה על תגובתך וידך הטובה שתמיד מושטת. אני מדברת על פיגוע ממש לא מטאפורי, מפני שהפוגעים היו בני מיעוטים. מובן שלא אדע אם מעשה האונס היה גם על רקע לאומני. והאמת, מה זה משנה בעצם.... זה אולי רק מגביר את סוגי האירועים שמעוררים אצלי את הטראומה. שלך שירה

הי שירה, קל יותר לרחם על המפגעים המסכנים משאר להרגיש את הכאב האמיתי במלוא עוצמתו. העיוות הזה הוא סוג של הגנה, לא מאוד יעילה, אבל הגנה. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית