שם לבני

שלום. כשבני נולד היה חשוב לי לבחור את שמו מתוך אמונה שרק אמא יודעת מה השם המתאים ביותר וכן זו בחירה לרוב לכל החיים. כמובן שזכיתי להעניק לבני בדיוק את השם שרציתי. מאחורי השם עומד סיפור משפחתי והיה חשוב לי להעביר את השם לבני. משפחתי הקרובה ידעה כמובן מהו השם המיועד ולבעלי סיפרתי על השם רק בבוקר הברית ולא לפני, כדי להבטיח שלא יהיה הרבה זמן להתדיין על השם. בשום פנים ואופן לא הייתי מתפשרת על שם אחר. בעלי הסכים לשם, על אף שבתחילה לא מיד התחבר אליו. מס חודשים לאחר הברית נודע לי במקרה ש 2 אחיותיו הציעו ברוב חוצפתן שמות לתינוק מאחורי גבי. אני מלאת כעס עליהן, שכן הן לא סבלו לידה, ואינן מגדלות אותו, מי הן שיציעו?! הילד כבר בן 9 חודשים ועדיין הכעס מלווה אותי וקשה לי לפגוש אותן. אני מבינה שהתגובה שלי מוגזמת, אך אני לא מסוגלת לשחרר מהכעס והשנאה כלפיהן. הייתי אצל פסיכולוג שטען שיש לי רגישות לכל נושא השם וקישר זאת לעובדה שכשנולדתי לאמי לא הייתה בחירה לקרוא לי כפי שרצתה כי אילצו אותה לקרוא לי על שם הסבתא. בנעוריי שיניתי את שמי כי לא רציתי להמשיך לסבול עם שם מיושן. כמובן שמה שקרה לאמי לא קרה לי מעולם ושם בני נבחר רק על ידי, בלי התערבות של איש. אך עדיין רק הידיעה שהן הציעו מכעיסה אותי. הפסיכולוג הסביר זאת בכך שזו חרדה שתילקח ממני השליטה על בחירת שם בני, כפי שנלקחה מאמי הבחירה על שמי. לעיתים אני שואלת את בעלי (שבפניו הן הציעו) האם הן במקרה הציעו את שם בני, וכך שרק לא תחשובנה שבחרתי את השם כי לפני כן הן הציעו אותו.. מטריד אותי שהן תחשובנה שהן השפיעו.. למרות שאני יודעת שאני בחרתי בלבד, ובכלל לא שמעתי את ההצעות שלהן, רק בדיעבד ובמקרה... איך אפשר להשתחרר מכך ? מדוע חשוב לי מה אנשים אחרים לא משמעותיים בחיי חושבים ?

אודי, תודה על התשובה. כפי שציינת, אני בחרתי את שם בני. העניין שאיני מצליחה להשתחרר מהכעס והסלידה על 2 אחיות בעלי, ומרגישה כך עד היום : 9 חוד' לאחר הלידה. יש לציין שקשה לי להיפגש עימן ואני מנסה להימנע ממפגש. כל זאת גורם מתחים מול בעלי בחיי הנישואין ובבית עם התינוק. כשאני מנסה להבין מדוע נפגעתי אני חושבת שלא הייתה להן זכות אפילו להציע שהרי זה לא ילד שלהן, הן לא סבלו לידה ובכלל זה ההנאה של האמא לחשוב על שם, כך לפי דעתי. עצם העובדה שההצעות לא נעשו אפילו בפני אלא בפני בעלי, עוד יותר תורמות לכעס עליהן. כאמור, הרגשות השליליים הללו בעקבות המחשבות גורמות בסופו של דבר למריבות של ממש גם מול בעלי בבית עם התינוק. יש לציין שסיפרתי להן מה מפריע לי, אך הן טוענות שלא הציעו, בניגוד לדברי בעלי. כל השיח איתן היה בחלקו לא נעים. אני באמת רוצה לשמור על שלמות המשפחה הגרעינית הקטנה שלי, אך ממש לא מסוגלת לראות את אחיות בעלי ברמה כזו שאני רואה אותן אני הופכת עצבנית מזיעה דפיקות לב. מה אפשר לעשות ? ייתכן שזו תופעה שקשורה לאחר לידה ? יש לציין שהרבה מעירים לי על אופן גידול התינוק וזה לא מפריע לי , כולל האחיות שהגדולה מבינהן בת 37 שהיא רווקה ולעולם לא גידלה ילד בעצמה. רק נושא השם מעורר בי כזו רגישות יתר. אולי זה קשור לעובדה ששם זה לכל החיים ... או לכך שאני שיניתי את שמי בנעורי לאחר שעל אמי כפו לתת לי שם ע"ש סבתי, אולי זה הותיר בי צלקת ? וחששתי שיעשו לי כפי שעשו לאמי. אשמח לשמוע את דעתך ואיך אתה ממליץ לנהוג מול האחיות. תודה ושבת שלום.