שירה יקרה

מצטערת שכתבתי לך שאפשר לבחור אחרת את צודקת את לא יכולה אחרת לא כרגע ..מאוד מבינה אותך את הקושי הכאב הפיצול הדיסוציאציות ..רק להגיד לך שאני שומעת את המצוקה הענקית שלך ואני איתך מחבקת

זה בסדר. תודה שאת רואה. גם אני רואה את כאבייך ולפעמים זו כאילו אני, נערה, ילדה, אשה. שלך שירה

אפשר שתענה לי שוב בבקשה? כי איכשהו התשובות שלך קצת מחקו את השאלה וגם מה שהרגשתי... "זה נורא פעמיים" נשמע לי קצת מתלוצץ. "למה שירה את מרגישה רדופה" אם ידעתי לא הייתי שואלת ואם אני שוב חושבת... אולי ההפרעה הזו היא כמו מחלה אוטואימונית ואני היא זו שרודפת את עצמי תודה שירה