בסדר אבל..

אני בסדר, וגם ממש הראתי לה שאני מתמודדת בסדר עם כל מה שהיה בחג ובכלל...וממש הצלחתי לארח..את משפחתי..את כולם..הכל בסדר..מצליחה להחזיק את עצמי מול ביקורתיות ושטויות של הוריי.... ואז בא איזה רגע שאני לבד ומרגישה כאב כזה שאין לי איך להסביר אז הנה הוא בא בכתיבה כזו..משתפת..למה זה קורה אודי? כשכלם ביחד אני ממש בסדר...זה קורה כשאני בשקט...דווקא אז אין ממש שקט מבין? שקיעה, ילדה יחפה על החוף, כפופה, כזקנה מהלכת לאיטה, כאישה צנומה המותשת ממסע ארוך. עינייה נגררות אחר הקצף הלבן, אוספת את אוצרות הים או שמא מחפשת את שאריות הפליטה... פניה חתומות, אינן מבשרות דבר, רק עיניה מספרות על תלאות הדרך. לפתע משתנה מעט זיו פניה, היא מביטה אל תוך עיניי, ממשיכה הלאה ומתרחקת לאיטה, פוסעת חרש כממתיקת סוד, אך סודה אינו נראה מתוק.