מזמן לא הייתי פה אבל לא באתי לכאן לחדש

אודי מה דעתך על מטופלת שמשתפת את המטפלת שלה בהרגשה שהיא מפחדת להביא ילדים כי חוששת שכאם לא יהיו לה הכוחות והזמינות המנטאלית להשקיע בהם ואם האמא מתקשה לחוש ערך וכיוב אז 'זה יהיה כמו להרוג אותם'. ואז המטפלת עונה : "כמו שהמיתו בך חלקים?' מה דעתך על זה אודי? מכל ההתייחסויות שהיה אפשר לבחור בעולם - שמטפל אומר דבר כזה בתגובה וזה נחרט בזכרון של המטופל. המילים האלו מהדהדות. ועוד רבות אחרות מה דעתך על מטפלת כזאת אודי "פסיכולוגית קלינית בכירה" . נכון מילים הן רק מילים אבל הייתי במצב מאד קולטני ורגיש שם. למה בכלל ליצור מצב שמשפט כגון זה יהדהד אצלי בזכרון? עצוב לי מהמהלך של החיים האלה. כמה שאני לא עושה מאמצים ומתקדמת אני תמיד בסופו של דבר מאחור. מאחור כל אותם האנשים שההתפתחות שלהם בצורה טבעית הייתה פשוט בריאה. ואין להם בעיה ליצור קשרים ולאהוב ולהעריך את עצמם. תוהה אם רמת תפקוד גבוהה הישגים ורמה עצמאית גבוהה צריכים להיות תנאי לערך עצמי. אצלי זה כן. לכן קשה ככ להתאושש נרקיסיסטית. התקדמתי לא מעט ועדיין זה לעולם לא יהיה כמו אנשים שאצלם מובן מאליו לחוש ערך ובטחון ולתפקד ולשאוף ולממש. אצלי כלום לא מובן מאליו. לכן עליי להעריך כל צעד יותר אבל שאני רואה את הפערים זה מביס. בת 34 ומתמודדת עם דברים שלנוער אפילו כבר מובן מאליו. יצירת קשרים, עמידת לצד העצמי וקידומו, ספונטניות.. יוזמה. אצלי כל שטות זאת התמודדות אתגרית לא פשוטה שיש לצלוח. ואז פסיכולוגית שמעולם לא הייתי בנעלי אומרת "עבדתי קשה" בגישה אטומה ומתנשאת במקום להסביר בשקיפות חומלת את המקור לקשיי התפקודיים, ההקשרותיים והחרדתיים. משחקת אותה סמכות ומתערבת בנפשי עם הנחיות כיצד לנהל את חיי- מתערבת מעמדת הסמכות שלה. במקום שקיפות ולב וכנות ואנושיות למה אודי? למה אני לא מספיק נחשבת בן אדם בעיני פסיכולוגים כדי שלא יתנהגו ככה ? זה לא הגיע לי. היא הייתה צריכה לכבד אותי ולהסביר לי דברים. לא לבזות אותי. אני כועסת שיש לי את מטען הזכרונות השלילי הזה בחיי. אלוהים העניק חיים חד פעמים וטמטום רשלני של פסיכולוגית הותיר לי זכרונות מקוממים במקום להטיב באופן זהיר ומוצלח ואנושי. בלי לבזות. הגיע לי הרבה יותר טוב מזה! בכלל מגיע לי דברים טובים! מגיע לי רק טוב אודי! ועשיתי דברים נחמדים לעצמי , אבל זה לא מעלים את הכאבים והכעסים של העבר. מילא הורים שהם בורים.. אנשי מקצוע אמורים להיות יותר מקצועיים וזהירים ולהבין ש'איך מטיבים עם הפרט האנושי ונפשו'. לא רק להחזיר אדם לתפקוד בתוך הסדר החברתי. אתם פשוט עושים כזה עוול לפעמים. זה מכעיס. וכן משהו שבכלל לא קשור לטיפול ההוא הכאיב לי הפעם אך זה זורק ישר אחורנית להזכר גם בפגיעות ששם כי זה אותו סוג של גרימת כוויות נרקיסיסטיות.

שמחה שניכנסת אבל האמת חשבתי שפשוט את לא כאן כי את במקום טוב יותר ... הלוואי ובכל זאת יהיו בך הכוחות להרפות ולהתקדם ..

מאכזב אתה אודי. זאת פרשנות דפוקה מפסיכולוגית סתומה. גם לך נראה שאתה בטיפול פותר תשבצי הגיון אנליטיים במקום לעבוד עם בני אדם ולחפש איך להשפיע על חייהם הפנימיים באופן מטיב? מה מהות המקצוע ההזוי שלכם? אני מאוד מקווה שהסתומה הזאת לא מייצגת את כל המטפלים.. יש גם אחרים.

הי מימה יקרה, אצטרף לאודי - הייתי בוחרת לומר דברים מאד דומים. המשפט ההוא שקיבלת כל-כך קשה במצב בו היית, נראה בעיניי נפלא, קסום ונוגע ומחבר. אבל אני היום אחרי טיפול של שנים. דאגתי לך, יש לי עוד המון דברים לומר, אבל איני מספיקה כרגע. להתראות, סוריקטה

מה קסום ומחבר באמירה כזאת?? אם מישהו היה אומר לך שהמיתו בך חלקים. שיש בך חלקים מתים בנפש. זה נשמע לך קסום?? כאילו אנשים לגמרי איבדו את זה פה מרוב פלצנות פסיכואנליטית כבר לא רואים את ה common sense היא יכלה להגיד 'את מתארת חשש קשה מאד. פחד עצום שלא תוכלי לתת לילדים שלך. אולי כמו שאת לא קיבלת מה שהרגשת שצריכה? " אותו רעיון בניסוח פחות זוועתי מטומטם ופאטליסטי. ובכל פנים הייתי בכלל מעדיפה שהיא פשוט תעודד אותי...

היא בסך הכל רצתה להבין את מה שאת אומרת, והאם הפחדים שלך הם תוצאה של העבר שלך. אגב, חשבתי, אבל קבלי את דברי ברוח טובה, ממש בלי רצון לפגוע, אולי יש לך בעיה של OCD כפייתיות, אולי זה מה שמעכב את היכולת שלך להתקדם הלאה? חשבתי על זה בגלל מישהי שהייתה אצלי, והייתה לה בעיה, והבעיה הטרידה אותה הרבה יותר מהנורמלי, אז הצעתי לה ללכת לפיסיאטר , בתחילה היא חשבה שאני משוגעת, אבל לאחר הרבה שכנועים, עשתה זאת, ואכן קבלה תרופה נגד כפייתיות. היא הגיעה לבקר בחג, ופשוט לא האמנתי, היא לא הפסיקה להודות לי, ואמרה שהיא מרגישה כאילו ואיזה ענן כבד שרבץ לה כל השנים על הלב התרומם, והיא מצליחה לראות דברים בצורה אחרת לחלוטין, ודברים שהפריעו לה בצורה קיצונית עכשיו בקושי מגרדים לה את הצפורן. זה לא שהדברים לא מרגיזים, השאלה היא רק איך אנחנו מתייחסים אליהם, גם בעוצמה וגם באורך הזמן.