מאי שירה ואודי...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/08/2015 | 12:05 | מאת: מיכ

תודה לכן על הדאגה, בהתחלה קצת נבהלתי, אבל אחר כך חשבתי והחלטתי להסביר פשוט (התקדמות שלי שאני גאה בה!) אני חושבת שלסנדיי לא הייתה כוונה רעה, פשוט חוסר הבנה מבחוץ למי שלא מכיר נראה שהדברים פשוטים כנראה, אך מקווה שהובנתי כשעניתי לה... אודי, לא עניתי ישר לסנדיי, חשבתי מאיפה זה הגיע..וברור שנבהלתי כמו תמיד..אך הפעם אני גאה בעצמי שחיכיתי והסברתי את עצמי, התקדמות נכון? אתה רואה אותי? את ההבדל מפעם? חשוב לי שגם תראה...ואני חושבת שלא יצרתי את הפצע כמו שהיא ניסחה.....נכון אודי????אני לא סתם מפונקת כמו שנהגו לומר לי......ממש לא!!

לקריאה נוספת והעמקה
30/08/2015 | 12:27 | מאת: אביב 11

אחלה התקדמות יקרה ...ולא מיכלי את לא מפונקת ממש ממש לא .חיבוק

30/08/2015 | 15:38 | מאת: מיכ

30/08/2015 | 15:24 | מאת: sunday

למען הבהר את דברי ראשית אם קשה לך אל תקראי מה שאני כותבת שנית, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לתקוף אותך, להפך, למה לתקוף, רציתי לנסות להבין. נכון שאני לא מכירה את כל ההיסטוריה שלך, קראתי אותך רק בדפיםה אחרונים, אז לכן אולי חסר לי הרבה. כשאנחנו היינו ילדים, בגיאי 4-12 חיינו במין מושב, כשכל המשפחות היו משפחות 'טובות' וכל הילדים היו ילדים 'טובים'. היינו משחקים המון יחד. כמה ילדים ובעיקר שני ילדים, אחד בשם חיימ'קה (כבר לא חי היום!), השניה בשם רוח'לה, אהבו כל משחק להפוך למשחק ביקור אצל רופא. גם אם שיחקנו אבא ואמא, אם הם היו חלק מהמשחק תמיד בסופו של יום הלכו לרופא, כשחיימק'ה הרופא, רוחל'ה האחות, ותמיד ללא יוצא מן הכלל, הדיאגנוזה הייתה שצריכים לקבל זריקה בתחת, ואז חיימקה היה מוריד את התחתונים לאותו חולה, תוקע לו עט על הירך החשופה, ומסביר שריפא את המחלה. אני שנאתי את המשחק עם הרופא, ותמיד סרבתי להשתתף בו, והייתי בורחת, לא איפשרתי להפשיט אותי, רוב הילדים השתתפו, כשמדי פעם אחרים טוענים שהם הרופאים המומחים. זה היה משחק מגעיל, וכאשר נודע להורים על כך, הם אסרו להמשיך ולשחק בו, והודיעו שמי שישחק ברופא יענש קשות. זה לא הפריע להרבה ילדים להמשיך לשחק באותו משחק. לא יודעת עד איזה גיל הם עשו זאת כי באיזה שלב, אנחנו עזבנו את המושב הזה. ומה היום? כולם יספרו שהם עברו הטרדה מינית? כולם יהיו שרוטים בגלל המשחק המטורף הזה? מי ששיחק, שיחק והמשיך הלאה, עד כמה שאני יודעת. סיפור נוסף שידעו לי בידיעה אישית, משפחה 'טובה', אח ואחות משום מה החליטו ללמוד על העניין מאיפה הגיעו ילדים לעולם, ועשו ניסויים האחד לשני, לא חושבת שהגיעו עד כדי קיום יחסים, אבל קרוב מאד, שניהם עשו זאת מרצון, ומתוך סקרנות, ואולי גם מתוך מתירנות יתר של החברה בה הם חיו. האם תחליטו ששניהם חייבם להיות שרוטים מהענין הזה? כמובן שאני לא נותנת שום לגיטימציה למה שעשו הנער והנערה בגילאי 13-15, אבל הם עשו זאת ברצון. מה שאני מנסה לומר, שלצערי הרב, כל מיני משחקים מיניים נעשים, על ידי חברים ועל ידי בני משפחה, ולאו דווקא דרך טראמות, ולפעמים הפרשנות שלנו לדברים יוצרת את הטראומה. דוגמא, אם מישהו ניגש אליך מאחורנית ונותן מכה חזה על הכתף, את בטוחה שמישהו תוקף אותך, אחר כך את מסתובב ורואה שזה צ'אפחה מידיד שלא ראה אותך שנה, ומאושר שנפגשתם, לפתע המכה הופכת למשהו נפלא, זאת אומרת שהפרשנות שלנו לעובדה יש בה כדי ליצור את המשמעות של העבודה. לצערי גילוי עריות בתוך המשפחה, הוא עובדה שקיימת המון, בכל העדות והמגזרים, ואני מדברת על עשיה שלא מתוך כפיה אלא מתוך הסכמה, זה נורא ואיום, זו דבר שחייבים לעקור אותו מהשורש, ועוד לפני הענישה, אזי בחינוך, אבל זה קיים, ודברתי עם המון המון שעברו זאת, והם כועסים על האח, האב אבל לא מעבר לזה, כי הדברים לא נעשו בכפיים או באי רצון. לפעמים זה מתבטא בחוסר רצון שלהם להמשיך בקשר עם אותו בן משפחה, אבל לא לומר לו שלום ולפעמים, פשוט מחליטים למחוק את אותן שנים. אני לא יודעת מה נעשה בתוך הלב שלהם, אבל כלפי חוץ נראה שהם עברו הלאה. אני האחרונה שמזלזלת בשריטות, לי יושב משהו בפנים שאני אפילו לא יכולה להתחיל לדבר ו/או לחשוב עליו מבלי להתמוטט נפשית ופיזית, אז אני האחרונה שאזלזל בטראומות נוראיות ודוקא לכן, אני חושבת, ואני גם נוהגת, שכל דבר שאני יכולה 'להעביר', ולמחות, ולא לייחס לו הלשכות טראומטיות אני עושה זאת, כדי לשרוד! ואני כן מקבלת טיפול, אך כאמור לא טיפול שורש, כי הוא בלתי אפשרי, כמו חולה סרטן שאומרים שאם ינתחו את הגידול הוא ימות, אבל בהחלט טיפול חזק של כל מיני גרורות, כל מיני הפרעות, שאין לי ספק שהם נובעים מתוך השורש הנוראי, שכל מי שניסה לנגוע בו, נכווה. אם את מיכל אומרת שהעניין הציף אותך והפריע לך, והיה צורך לטפל זה עניין אחד, ולא התייחסתי לזה, שאלתי רק אם ההתייחסות היא עקרונית, היינו בגלל שנעשה משהו לא ראוי, את רוצה בתור פרנציפ לפעול כנגד אותה חוויה, למרות שלא הייתה טראומית כשעברת אותה, ואמרתי לך שתקח בחשבון מה שיכול לההרס בדרך. אין במה שאמרתי כדי להמעיט בכל אותן נפגעות, אשר הפגיעה בהם היא בלתי נסלחת ובלתי נשכחת, ואגב זה לא רק בהיבט המיני, ואני כהוכחה, שלא נפגעתי מינית, אך נפגעתי בצורה קשה ביותר. פגיעה בילד היא פגיעה נוראית הם השלכות עתידיות שלא תמיד אפשר לרפא, גם לא בטיפול! רק רציתי שתקחי בחשבון את כל הפרספקטיבה וכותבת לך את זה מי ששרוטה ופוגעה בצורה קשה ביותר, ולכן לא מזלזל בפגיעות של אחרים

הי מיכל יקרה, כמו שכתבתי לך קודם. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית