שאלה למיכל

באמת שלא רוצה לפגוע, לא רוצה לדרוך על יבלות, ואת לא חייבת להשיב. אבל אני לא מבינה משהו כנראה עברת איזה אירוע מיני בילדות עם בן משפחה האירוע עצמו לא עשה לך טראומה, להפך היה לך נעים, רצית שימשיך, אז למה עכשיו להתחיל לחפור וליצור מזה טראומה? היה היה, וממשיכים הלאה בחיים. מה זה עוזר לגרד, וליצור פצעים שהם יעשו מוגלה. באיזה שהוא מקום את יוצרת את הפצע עכשיו, ואחר כך רוצה שהוא יגליד! לא באה לסנגר על המבוגר שהתעסק אתך, נכון שהוא לא היה בסדר, אבל המציאות היא שהדבר בשעתו לא גרם לך טראומה, רק עכשיו בחכמה שלאחר מעשה את מבינה שהוא היה מנובל, אז ממה נובע הצורך הגדול לחפור בנושא הזה? את כועסת עליו? את רוצה שהוא ייענש? את כועסת על אמך שלא הייתה מודעת למעשה? לא עדיף לך להמשיך את חייך בטוב ובנעימים. את לבד אומרת שהמשפחה שלך היא משפחה שמחה, ובשעת מעשה גם את היית שמחה ולא בטראומה, אז למה להרוס לעצמך עכשיו את כל המרקם המשפחתי. אני יודעת שהיום נורא אין לנפגעי מין לעלות על בריקדות, אבל תעשי חושבים אמיתי עם עצמך, למי זה יביא תועלת ואיזה? אם היית במצב שבשעת מעשה היית חווה טראומה והיא הייתה מודחקת, וממילא הייתה משפיעה על כל התפקוד שלך, ניחא, את חייבת לנקז את מה שיש בפנים, היית חייבת להשתחרר מהשד הנוראי הזה, אבל על פי הכתיבה שלך זה לא נשמע כך. נורא קל לשבור לנתץ, להרוס. הרבה יותר קשה לבנות אחר כך. הכי קל זה להרוס מערכות משפחתיות, אבל לא תמיד אפשר לתקן כל דבר. שוב, את לא צריכה לקבל את מה שאני אומרת, ואני בכלל לא יודעת הרבה מאד פרטים, רק מה שקראתי אותך כאן ושם.

היי סנדי, ניראלי שאת מדברת ממקום מאוד רציונאלי. חשבת על זה שאולי מיכל נהנתה מזה אולי מתוך מנגנון הגנה של הנפש שלה? פגיעה מינית זו טראומה קשה.. והגיוני שהכל יצוף לה מאוחר יותר.. בדיוק כמו לכולנו..

פגיעה היא תלות תרבות. אילו התרבות שלנו הייתה מתירה גילוי עריות בתוך המשפחה אילו התרבות שלנו הייתה מכירה ביחסים מיניים בתוך המשפחה כל עוד שנעשו ללא אלימות וברצון האם את חושבת שאז מי שחוותה כזו חוויה הייתה חווה טראומה? אני אישית חושבת שגבר שנושא שתי נשים, פוגע אנושות באשתו הראשונה, לדעתי הוא מתעלל בה. מה תגידי על תרבויות שנותנת לזה את הסכמתן, ממסדות את 'הבגידה' של הבעל באשתו? מה תגידי על קהילות שרגילות לחתן את ילדהם בגילאי 13-14 (פעם התימנים) האם כל אשה שם עברה בעצם פגיעה מינית? ההגדרה של פגיעה תלויה בפרשנות של החברה ובפרשנות של האוביקט למה שקרה, ואי אפשר להוציא את זה מהקונטקס של האירוע עצמו, אחרת נחטא לדבר. אילו הורה, היה 'מפנק' ילדה שלו, לא במעשים מיניים, אלא במתנות, בתשומת לב, בהרעפה של דברים טובים, ואחר כך היה מפסיק זאת ללא כל הסבר, ולאחר תקופה מתחיל שוב, והילדה הייתה מבולבלת, ולא יודעת מתי היא טובה מתי היא רעה, מתי היא ראויה להעדפה הטובה, ומתי אינה ראויה, האם את חושבת שהפגיעה בילדה הזו היא פחותה מאשר פגיעה אשר כללה מעשים מיניים 'שעשו לה טוב', הרי מיכל כותבת שמה שהפריע לה זה ההתעלמות אחר כך, הבלבול, חוסר הידע, אז אולי צריכים לעשות הפרדה בין הדברים. ושלא ישמע שאני מסנגרת על מי שמבצע בבתו עבירות מין, לדעתי צריכים לסרס אותו! אבל אנחנו לא דנים בו, אלא בבת

אני חשבתי כמוך....שהכל טוב ויפה ולמה לחפור...... אבל אז קרה משהו שעורר הכל, הזכיר... הייתי מדוכאת מאוד והייתי חייבת טיפול. זה לא היה סתם ארוע חד פעמי..אין לי כח להסביר, הקושי גדול ועצום בלי טראומה של הארוע עצמו ממש אך הוא עורר הדים עצומים בחיי....הלואי שהייתי יכולה להמשיך את חיי בטוב ובנעימים כמו שאת כותבת... זה מורכב מאוד, מה עם הכלה של הורה? מה עם הקשבה לצרכי הילד??? אודי כתב להילה והוא צודק על חשיבות עצומה שיש להורה בהכלה........ את רואה את התמונה הורודה שאני ראיתי ועדיין כנראה מציירת אותה כאן....זאת טעות.....לומדת לאט שהאחריות עליו.....הכאב עליי בכל מקרה אם אתעסק בו ואם לאו.

מצטערת בשביל מיכל שהיתה צריכה להשאר עם השטף מלל התוקפני הזה כל הסופש... ודאי לא התכוונת ובסך הכל רצית לשאול שאלה אבל למה למען השם כל הקישוטים מסביב?

אם את מגדירה את השאלה שלי, כתקיפה, אולי באמת צריכים להתעכב על נושא ההגדרות!!

לא הגבתי לך כי רציתי שמיכל תגיב קודם ...לתת למיכל את המקום. אבל את לא רצינית בשאלה הזו ובכלל להגיד כאן שזה אין נפגעות תקיפה מינית...תראי את הנזקים מסביב. את חושבת שאם למיכל לא הייתה נשארת טראומה היא הייתה פונה לטיפול בכלל. היא הייתה כאן חוץ מהטיפול היא הייתה מתמודדת עם הקשיים שלה. אני חושבת שהשאלה שלך זה הפחד שלך לגעת בדברים . בטיפול כן צריך אומץ רב לגעת לקבל להיות בכל פעם כמה שהנפש יכולה וכן סנדיי זה קשה אבל יותר קשה זה לסחוב את זה בפנים בלי לטפל .