גם אני

מטופל... אין לי כל כך סבלנות כי אני צריך הרבה דברים פרקטיים תהליך גדול עלי עכשיו. אז בעיקר אני שופך ומחזירים אלי משפטים מסכמים או קצת מאירים. מה תכלס? אולי יש לך עצות יותר מעשיות? האישה שלי צעקה בכל המקומות הצילו ואף אחד כולל אני ואולי גם אתה לא עשה כלום. ועוד איפה ואיך זה קרה לה במקום שהיו צריכים לשמור עליה. גם שם זה לא עבר. איך אפשר לשמור על מישהו? איך אני אשמור על הילדים שלי? איך אדע שהילדים הגדולים לא צועקים בעוד מקומות והבת שלי לא תתאבד מחר?

שלום אורי, אולי זה יישמע לך קצת מתנשא מה שאכתוב כאן..אבל חשבתי קצת על הבקשה שלך לעצות מעשיות. אני חושבת שבענייני נפש אין קיצורי דרך. הרבה פעמים עצות מעשיות הכי קל לשמוע ולקרוא מכל עבר, הרשת מלאה בהן וכל אדם אקראי שתפגוש יוכל לתת לך שפע של עצות מעשיות מה עלייך לעשות בחייך. אבל האמת היא שהנפש שלנו כלל לא אוהבת קיצורי דרך, והיא צריכה לעבד דברים ולהבשיל ולהיפתח ולהשתנות בהתאם בקצב שלה ובזמן המתאים לה, ואני חושבת שזו בעיקר המשמעות של טיפול, ולא לתת עצות מעשיות. ולגבי החלק של דברייך, על כך שאישתך צעקה ולא שמעת. אני בטוחה ששמעת והבחנת. ואתה בטח לא היחיד. לפעמים היכולת שלנו מוגבלת גם כאשר מדובר באנשים שאנחנו אוהבים ושיקרים לנו. כך שאין טעם שתשקע ברגשות אשם. אין אדם שהוא מציל וכל יכול. ועזרה עצמית היא זו שיש בכוחה לחלץ ממשברים. ולגבי ילדך, אני לא יודעת לענות על השאלה הזו. לאבד אמא זה פצע, קשה וכואב והוא גם די טרי. סביר שקשה להם והם סובלים , גם כשאתה הכי תומך ויש להם עזרה מקצועית. לפעמים הזמן עושה את שלו, עד שמגיעים להשלמה המיוחלת. אני חושבת שהבסיס לגידול ילדים יציבים שמצליחים להתמודד עם משברים, זה אהבה ואהבה ואהבה אינסופית ושלא תלויה בדבר. אין דבר יותר חשוב בעיני מידיעה של ילד שיש לו על מי להישען ולסמוך. אין דבר יותר חשוב מזה. הלוואי ונוכל תמיד להעניק זאת לילדים שלנו.

מה קרה לאשתך? מה גרם לה לסיים את החיים? לא מבטיחים לנו שום דבר בחיים. אבל צריך להיות עירניים וקשובים. לא פשוט לשאת באחריות על אחרים. שולחת לך חיבוק גדול והרבה אהבה. תהיה בריא.