חופש גדול

הי אודי ונשים יקרות, החופש הגדול.... סיוט, אין שיגרה הכל בלגן, כשיצאתי איתם לחופשה הכל היה קשה מדי עמוס ועצוב. בסופו של דבר כל אחד ממשיך בחייו, הכוונות הטובות יורדות בהדרגה ואני נשאר עם כל הבלגן הזה. ההורים שלי מבוגרים, שלה שבורים וקשה להם לעמוד מול הצאצאים שלה. כל מה שאני עושה נראה לא מספיק טוב, ואני מקבל המון עצות טובות כולל מאנשי מקצוע שרואים הרבה את טובת הילדים והמשפחה, אבל מי יציל את המציל? הבנתי מהפסיכולוג שמטפל במתבגרת שהעליות לקבר מפריעות לה ונראות כמו פולחן... כולם מדברים מצד אחד על תהליך מצד שני מזרזים להפרד משינה עם חולצה של אמא או במיטה של אמא ועוד... לא חסר. אני נקרע, צריך גם לפרנס את המשפחה הזאת וגם להחזיק. לפעמים בא לי לעזוב את הבית הזה שמחזיק כל כך הרבה זכרונות. אתה יודע אודי, תכלס.היא היתה כל כך נורמלית שלא חושב שמישהו האמין גם כשדיברה על המוות שתיקח את החיים שלה. מחכה לי דרך ארוכה, גיבוש מפרך, ולפעמים אני חושב גם על אישה אחרת ומרגיש רע. אבל מגיע לי לחיות בזוג כמו שבחרתי לא לבד. יואו כמה חרא שפכתי פה עכשיו... מה היא היתה אומרת? יחסית לאוטיסט רגשי אתה לא רע בכלל... ככה זה כנראה כשזה עולה. אודי, אם יש לך עצות פרקטיות מהנסיון שלך אני מה זה אשמח... גם מבנות הפורום תודה אורי

אני יכולה קצת לספר לך מניסיוני.. התיתמתי מאמי הביולוגית בגיל 4..ואז לפני 40 שנה כל הגישה היתה אחרת עד היום אני זוכרת שביום הלוויה [אחרי שנים ידעתי לתרגם את זה] העבירו אותי ואת אחותי לדודה שבחיים לא היינו אצלה יותר משעה ופתאום נחתנו ל7 ימים...אחרי 3 שנים אבא שלי ז"ל התחתן שוב עם אשה מדהימה שהיתה אמא לכל דבר [לצערי הענק] היא נפטרה לפני 16 שנים ממחלה קשה...בזמן החתונה שלהם עברנו דירה ונפתח דף חדש..לעולם לא שכחנו שיש לנו 2 אימהות [במיוחד שבשנים הראשונות היה סבא =אבא של אמא] שהלכנו לבקר כל שבוע.. [כמובן שאין בדברי שום המלצה] אלא רק ניסיון.. דברו על הכל פתוח [אצלינו זה היה מאד חסר] בדיעבד אני חושבת שבכך שעברו דירה עזרנו לעצמינו מאד..לפתוח חלק חדש.. חתונה 2 היא כמובן החלטתך בלבד אני יודעת שתמיד אמא חורגת נשמעת וניראת כמו מסינדרלה..מנסיוני זה ממש לא כך..ויותר מכך אני יכולה להגיד לך שאחיני [שהגדול היה בין 10] כשהיא נפטרה ידעו רק לאחר מותה שהיא בעצם לא אמא ביולגית שלנו.. "קצת" כעסתי שאחרי מותה התקשרו אלי מהנהלת בי"ח [מעיני היחשועה] ואמרו לי שאחרי שנודע להם סיפורנו הם המומים מהטיפול שלנו בה.. הסברתי להם בקצרה שמבחינתו לא היה שום הבדל..נכון שזכינו אבל אני בטוחה שיש עוד המון משפחות כאלה.. בהצלחה בכל מה שתחליטו..