אודי...

מה שלומך אודי יקר?.. מה עם הספר ההוא שסיפרת לנו שאתה כותב?.. מחכה לו....:) נפגשנו, אני והמטפל שלי, פגישה חד פעמית בקליניקה הקודמת.... שלא היינו בה חמישה חודשים...עכשיו אנחנו בקליניקה אחרת... היינו קרובים שם...היינו שם כל כך הרבה.. זה טלטל אותי. היו מפגשים רבים בחדר, שאני מקופלת כמו תינוקת, שותקת, והוא רק יושב לידי..... ומדבר בקול שקט ורך....... בכיתי שם. כאבתי שם גילויים כואבים. הסתתרתי ממנו שם. נלחמתי בו שם. עכשיו הכל מרוחק, מקבלת כל מה שקורה וזורמת עם זה.. לא מבקשת, לא מצפה, וגם אם מרגישה קרבה- אני מיד אומרת לעצמי "אין סיכוי, שיישאר ככה, אל תתקרבי, הוא כלום, הוא פגע בך, הוא יפגע שוב. הוא לא צריך לספק לך שום צורך, שום הכלה, שום רגישות, הוא רק רופא-פסיכולוג!" והמפגש שם עשה לי משהו לא ברור בלב.. אני חושבת עליו פתאום המון.. ויש בי עוצמה של רגשות לא ברורים, גם געגועים, שאני מתקשה להחזיק/להכיל... שלך, רחל.

שלי שנעלם מחיי באופן טראגי לפני יותר מחצי שנה?