שיתוף?

שלום אודי, אני לא מבינה מה קורה לי. אני מרגישה מנותקת מכולם, מרגישה צורך להתבודד ולחץ נוראי כשאני נמצאת עם אנשים (אפילו משפחה וחברים הכי קרובים) אז אני מתרחקת ונמצאת לרוב עם עצמי ואז מרגישה בדידות ועצב עמוק. הפסיכולוגית שלי נסעה לכמעט חודש ולפני שנסעה אמרה (לא בפעם הראשונה) שאני נראית רע ושהיא חושבת שאני צריכה כדורים. ואני מפחדת מהסטיגמה ומכך שאצטרך לקחת תרופה לכל החיים, אבל גם מיואשת כבר. כבר תקופה ארוכה שאני יושבת משותקת מפחד אצלה ולא מצליחה לדבר. לא מצליחה לשתף אף אחד במה שעובר עליי, וגם לא באמת מבינה בעצמי. אני מבולבלת ושוכחת דברים כל הזמן. ולפעמים העצב מתחלף בפחד משתק שגורם לי לרצות להפסיק להיות בעולם המפחיד הזה. כל שיחה עם הבוס הופכת להתמודדות עם מפלצת פנימית, כל מחשבה על דייט גורמת לי לבחילות קשות ורצון עז לפגוע בעצמי. שום דבר לא מרגש אותי כבר ואת רוב הזמן אני מבלה בקריאה של ספרים ופורומים שקשורים בטיפול. ולפעמים יש רגעים של שפיות ונשימה מחוץ למים, רגעים שגורמים לי לחשוב שהכל כאילו בסדר ואני בכלל יכולה להפסיק את הטיפול ולהסתדר לבד. אבל זה עובר והתחושה הרעה חוזרת. הייתי בחורה מאוד שמחה וחברותית פעם וזה כ"כ חסר לי. אתה חושב שכדורים יעזרו לי לחזור לעצמי או שאני נכנסת יותר עמוק לעולם הזה שאני כ"כ מנסה לברוח ממנו?