נושא אחר אחר לחלוטין...

אודי.. מה דעתך על זה על תגובה כמו של אבא שלי? פרסמתי מודעת למכירת מכשיר חשמלי מסוים שתקוע לנו בבית בלי שככ נחוץ כבר, הצעתי אותו במחיר של 1500 שח. המכשיר משומש מזה כמה שנים ובמקור עלה לי קרוב ל 4000.. פנה אדם שמעניין והתמקח איתי שאם הוא לוקח אז שאמכור לו ב 1350 והוא יתן לי מזומן ויסגור איתי דיל במקום. ניסיתי קצת לא להסכים אבל בסוף אמרתי לו שבסדר. שאם הוא בא ומחליט ולוקח במקום אתן לו ב 1350 (אחכ קצת התחרטתי שלא הצעתי לו מחיר באמצע הדרך כמו 1400 נגיד אלא הסכמתי למה שביקש ) אחכ סיפרתי לאבא שלי שסגרתי איתו על 1350 אז אבא שלי נזף שלי 'למה הסכמת?' . ברור היה שאם הוא היה צריך להתמקח הוא היה דורש את המחיר המלא כנראה ולא מתפשר ואולי אפילו מקבל.. אבל כל עניין המכירה כאן זה יוזמה שלי. הרעיון כולו היה שלי. אני מפנה להורים שלי מכשיר מהבית שסתם תופס מקום. אני בעצם עושה להם משהו חיובי פה שאם אני לא הייתי יוזמת את זה הם לא היו טורחים... במקום להעריך את זה אבא שלי נטפל רק למה שבעיניו לא טוב ולא נכון שעשיתי, שהסכמתי להנחה הזאת. והוא ממש דיבר בכעס תקיף שכזה.. אז הערתי לו בטלפון - שהוא לא חייב להסתכל רק על השלילי פה ויכול לפרגן קצת על זה שבכלל פרסמתי ואני הולכת להפטר ממשהו שהוא היה מעוניין להפטר ממנו גם. שום הערכה, שום מילה טובה, שום ראיה אולי של 2 צידי המטבע פה... אבא שלי פשוט שתק ולא הגיב. הוא נשאר כנראה עיקש בדעתו שהתבטאה בשתיקה הרועמת שכל מה שהוא חושב עליו זה 'למה היא הסכימה להנחה! עשתה טעות! עושה שטויות'. רק ביקורת. הוא גם דיבר בטון כזה מזלזל כאילו להוציא אותי לא בסדר, בטון כזה וממש לא הגיב לכלום ממה שהערתי לו. כאילו הרגשתי שפסיכולוגית לא שומעים אותי בכלל , לא רואים ולא מגיבים אליי. אני לא מבינה את זה אודי מי צודק פה?? בכל מקרה מדובר ביוזמה שלי והחלטות שלי. למה הוא דוחף לי ככה את 'אני חושבת שאת עושה טעויות מטופשות' שלו בצורה שתלטנית וחירשת לכל אפשרות אחרת להתבונן על זה? אם היה קורה לך אותו דבר נגיד מול אחד מילדיך והיית חושב שהתנהלות אחרת הייתה נכונה יותר ואם אתה הייתה מבצע את הדברים היית עושה אחרת, יותר נכון וטוב בעיניך- האם היית 'שוטף' את הילד בביקורת למה הוא חושב והיה עושה כמוך? לפי מה שנחשב בעיניך ליותר 'חכם'? ממש קשה לי שבמקום לראות את היוזמה והרווח שכן יש פה הוא רק נטפל למה שלא מספיק טוב ונכון.. וכאמור אחכ התחרטתי שלא התמקחתי קצת יותר והצעתי 1400 או 1450.. כלומר לא לקבל את הבקשה של הצד השני כמו שהיא . בזה עשיתי טעות , מה לעשות אני לא משופשפת בהתמקחויות, אבל רק מניסיון לומדים לא??? למה אבא שלי שוטף אותי ככה בביקורת?? לא פלא שיצאתי 'מסורסת' לחלוטין מהבית הדפוק שלהם!! זה ממש ממש חורה לי הגישה שלו. הוא יכל לומר לי בטונים אחרים, מלמדים, לעשות מזה אולי שיעור ולא סתם 'נזיפות' 'למה ככה' ו'למה ככה'. העמדתי אותו במקום עם התגובה שלי אבל כאמור הוא לא התייחס בכלל שתק וכאילו מחק אותי . כאילו אני מול קיר. פשוט מול קיר . אפס הדהוד אמפתי . מי צודק פה?? אני הדפוקה שהייתי לא בסדר כמו שהוא סבור הוא הדפוק שרק נטפל להתמקדות בשלילי וה'לא תקין' ומדגיש רק את זה? ואני כן מתחרטת שהסכמתי בלי להתמקח קצת יותר :/ כי אני רכה מדי. אוף.