קשה לי ללכת לפגישה..

אני צריכה להיות חזקה תמיד שם.. כי אחרת אתפרק. ואין לי כוח ללכת. קשה לי כבר עכשיו מספיק.. בתקופה האחרונה - העזתי פעמיים ואמרתי לו שקשה לי וזקוקה לו.. בשתי הפעמים - "זכיתי" בתגובה פוגעת, וכמובן לא מתעניינת בכלל בקושי שלי (ולא, לא שברתי שום גבולות)... אז לא רוצה לבקש. ועכשיו עוברת התמודדויות לא פשוטות.. ולא יכולה להציג שהכל בסדר (אין לי כוח כבר להצגות האלה!) ומצד שני, לא יכולה לבקש ממנו עזרה/תמיכה/הקשבה. כי תמיד הוא פוגע/מסרב, ואז מצדיק את זה בתירוצים שלא יכול, שעסוק בחיים שלו, שאין לו פנאי אליי, או בזה שהוא מנסה ללמד אותי משהו שצריכה להזדקק לעצמי ולא לאחרים...אז דיי. אין לי כוח להסברים או ללמוד עכשיו משהו לחיים. אני רוצה רק שיהיה שם, יקשיב לי, יסתכל במבט טוב, יראה את הקושי שלי ואת ההתמודדות שלי, יגיד מילים טובות (שיפסיק להיות ציני כלפיי!!!!!!!!!) יעריך.. אבל זה לא. אז למה בכלל הולכת?????? רחל.