לב עמוס
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש לי כל כך הרבה על הלב ובעצם גם כאן לא יכולה לכתוב כי זה יחשוף אותי ... החיים מעמידים אותי בנסיונות בן עבודה משפחה בית ואני כל הזמן בדילמה האם להיות שם עבור עצמי או עבור אמא שלי (רק כדי להשקיט את מצפוני )עבורי או עבור העבודה שכרגע מאלצת אותי להיות כפול שעות מתמיד . הצומת הזה שהגעתי אלייה הפעם (פעם ראשונה שאני לא רצה) מציבה מראה מול האין אמא , מבינה שעוד מעט באמת לא תהייה ואני אשאר לעד עם הפנטזיה המטומטמת הזו שהיא תראה שהיא תהייה. יודעת שגם אם אעשה את כל המאמץ הזה של הנסיעה מרחק של 4 שעות כל צד התגובה תהייה כאילו טוב אז הגעת טוב אני יכולה לבד טוב האחים שלך כאן בן כה וכה אז ...בשביל זה לוותר על הפגישה שלי. ויחד עם זאת איך אני מחנכת את ילדיי שזה בסדר לא להגיע שזה בסדר להמשיך בחיים כאילו כלום ...פשוט צריכה שיהיו איתי.
ליבי איתך
הי אביב, זה טוב שאת לא רצה ומנסה למצוא את הפשרה המתאימה בין כל הדרישות הסותרות הללו. ובעיקר זה טוב שאת מקשיבה גם לצורך שלך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
