במבי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני שמחה שהלכת ...מכירה את הסערה הזו הייתי שם תקופה ארוכה היא אמרה שחור אני שמעתי לבן ..היא רצתה בטוב לי זה הרגיש רע ..את יודעת במבי אותי החזיר למסלול , יום אחד שברחתי (כן זה עדין קורה לי) התכוונתי לא לחזור . המחשבה על מה אני יכולה להפסיד ..פתאום התחילו לצוץ זכרונות טובים נעימים מצחיקים מלפני שנה ושנתיים ושלוש . נאחזתי בהם ונשארתי איתם..מבינה שאני ככ סומכת עלייה ואין מצב בעולם שהיא עושה משהו שהוא לרעתי הכי הרבה טועה ..זה קורה ..מקווה שבכל זאת החופש הזה בשלישי יביא איתו געגוע תנסי בקטן ..ובמבי תהיי עם קביים כמה שתצטרכי זה בסדר זה לא בושה ..אני מרגישה כמו מישהי שגילתה שאין לה רגליים שהבנתי מה עשו לי אז מה אני נכה וצריכה קביים ...איתך יקרה
אהבתי את מה שכתבת: " כמו מי שגילתה שאין לה רגליים שהבנתי מה עשו לי אז מה אני נכה וצריכה קביים " מתחברת למילים הללו.. הסתכלות מעניינת.. כן, אם אני מסתכלת על מה שעברתי, אני יכולה להבין שאין לי רגליים וממילא אני נכה וצריכה קביים.. יש בזה משהו משחרר.. כאילו אתה יכול לקחת לעצמך את הזמן הנדרש בלי לתת לעצמך כל הזמן דין וחשבון.. תודה מתוקה וליל מנוחה :)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
