מוצפת-זקוקה ***טריגר

היי אודי. אני מצטערת על ההצפה.... מיום ראשון אני בלי טיפול וקשה לי מאוד... מרגישה מרוקנת... גם המדריך שלי ביטל היום... שוכבת במיטה ומנסה להתכסות.... זקוקה למילים מדוייקות, לדמות מטפלת ומיטיבה. מרגישה שיש קליפה ובפנים הרבה כאב וגעגועים... ועוד כאב על זה שלא היתה לי אמא... איפה היתה אמא בבוקר להגיד לי לצחצח שיניים? איפה היא היתה כשחזרתי מבית הספר, לשאול אותי איך היה היום שלי? למה היא לא היתה שם כשחברות שלי נידו אותי ועשו עליי חרם? איפה היא היתה כשאבא היה מגיע אליי בלילה!

אני לא בטוחה שיש לי את המילים המדויקות להגיד לך... אבל מזדהה. עם החוסר והכאב, והגעגועים למשהו שלא היה.. למשהו שלא יהיה... אז איתך בתחושות האלה.. ובשאלות הכואבות - איפה??? ל-מ-ה? לעזאזל, למה???? אז כן, אין תשובות לשאלות האלה שזועקות למה ואיפה.. כי אין. זה פשוט כואב ומרגיש לפעמים הכי לא הגיוני בעולם... ומצד שני, מזכירה לך בשקט.. שתראי שלמרות שעכשיו הכי כואב, את יצרת לך מקום טיפולי מדהים, ויצרת קשר מדהים עם מטפל מיוחד, התפתחת, הקדמת, ונלחמת וקמת.. ועכשיו המטפל שלך איתך. והוא רואה, ושומר, ודואג - מה שלא היו בשבילך כשהיית חסרת אונים.. וגם את, את מתקנת בדרכך, את מה שלא נתנו לך. עם הילדים שלך, עם המטופלים שלך, עם הלימודים שלך... אבל בבקשה, שאת מתכסה לך במיטה, תזכרי לחבק את עצמך.. מחבקת גם. שלך, רחל.

עצוב באמת עצוב לי בלב יודעת עד כמה קשה לך עכשיו .. אין לי הרבה מילים מנחמות, זה בסדר יקרה לכאוב ולהוציא מאחלת לך שתגיעי למקום של השלמה אם מה שהיה עם מי שלא ראה , לא שאל לא התעניין ועם מי שפגע ...זה לא מבטל את הכעס זה רק משחרר מהאחיזה. אוהבת אותך יקרה, את עובדת קשה כל כך להחלמה שלך ..איתך מחבקת עוטף, שימרי עלייך