אודי...

יצאתי עכשיו מפגישה עם המטפל שלי... כבר שבועיים מתנהלים בתוך הגבולות שקבענו יחד, שמתאימים ומותאמים לשנינו.... הוא אמר לי משהו שאמר לי כמה פעמים... ומצאתי את עצמי תוהה... הוא אמר לי שמי שחסר לו בילדות המקום הרואה את הצרכים, הרצונות, המקום הבריא, התומך, המגן, שמאפשר התפתחות..אי אפשר למלא את המקום הזה. גם לא בטיפול... הבור תמיד ישאר. אפשר למלא אותו לרגעים, לתקופות, אבל זה בור שאי אפשר למלא.. זה בור ששואב. הוא אמר את זה במין השלמה, שנראה שגם הוא חשב אחרת,,אבל גילה במציאות שלא... מה אתה חושב אודי??? אי אפשר למלא את הבור הזה?? אי אפשר למלא את הבור שלי?...;( מעריכה אותך המון, רחל.

אני מאמינה שאת הבור אי אפשר למלא ..אפשר להחזיר רגל שכרתו אותה, לא , אבל אפשר ללמוד ללכת עם פרוטזה .. ההשלמה והקבלה של הבור הזה מלמד לחיות יחד איתו בלי כאב ככ גדול. זה כל כך קשה ולא הוגןאבל אפשרי..איתך

שלום רחל, מקווה שזה בסדר להגיב. גם אני שמעתי את אותו משםט בדיוק על.הבור השחור הזה שלעולם לא יתמלא ממש. אני זוכרת שזה הכה בי, כמו ידיעה על נכות שאינה ניתנת לתיקון. מצד שני זה גם גרם לי להבין הרבה דברים ולדעת שמשפטים כמו אף.פעם את לא ממש מרוצה או אף.פעם אי אפשר לרצות אותך תמיד יש עוד.... כי תמיד יש עוד. הצרכים הבסיסיים שלא נענו בזמן הותירו חלל גדול בהתפתחות האישיות. שירה

ואני דווקא חושבת שאפשר ואפשר למלא.מנסיון. קשרים אינטימיים קרובים ממלאים את הבור, בן זוג,ילדים, נתינה לאחרים. אפילו מילים כתובות לפעמים ממלאות. אף אחד בעולם לא מרגיש מסופק תמיד.גם לא המטפל שלך. אבל אפשר להרגיש הרבה יותר טוב,ומלא ,ושמח. יש מטפלים שאוהבים לבחוש כל הזמן בעיסה הדביקה של הילדות,שבאמת היתה קשה מאד לפעמים,ולא מספקת. אבל טיפול צריך גם לתת כח,ושמחה ויצירתיות. מאיפה הוא כל כך בטוח? . בתור מי שהסתובבה שנים עם החור הגדול בנשמה,וכיום מרגישה כל כך הרבה יותר טוב,אני מוחה. אם זה ככה-באמת מה הטעם? אבל זה לא חייב להיות ככה!