פורום שיאצו וטווינה

בשלהי המאה ה-6 הגיעה ליפן הטווינא או כפי שנקראה בימים ההם - אנמו. האנמה (בהגייה יפנית) נשמרה בצורתה המסורתית עד המאה ה-17 ורק במהלך המאה ה-20 הוכרה שיטת השיאצו אשר התפתחה מתוכה. השיאצו, אשר שואבת את מקורותיה מהטווינא, כוללת בתוכה נענוע ופיתול הגוף, אך בעיקר מתמקדת בלחיצות לאורך ערוצי האנרגיה (המרידיאנים). מטרת השיאצו היא להביא את הגוף לאיזון, מרמת השרירים והגידים ועד רמת האיברים הפנימיים. מטפל השיאצו נעזר בגוף עצמו ככלי אבחנה. לאורך גופו של המטופל ישנן נקודות של נוקשות אשר מסמלות ג'יטסו (עודף) ונקודות של חולשה ורכות אשר מסמלות קיו (חוסר). מטפל השיאצו ממקד את רוב עבודתו בנקודות הקיו במטרה למשוך אליהן אנרגיה מהאזורים בעלי הג'יטסו ולהשיב את האיזון לגוף. טיפול השיאצו מתבצע על מזרון. המטפל משתמש בחלוקה נכונה כדי ללחוץ ללא מאמץ פיזי על המטופל. בעקבות רפיון שריריו של המטפל בעת של משקל גופו הלחיצה, יש ביכולתו לתעל אנרגיה דרך גופו אל המטופל. אמפוקו (מישוש הבטן) הוא חלק בילתי נפרד מהשיאצו. לכל איבר בגוף משויך אזור ספציפי בבטן. בעזרת מישוש הבטן מאבחן מטפל השיאצו את מצב האיברים הפנימיים (קיו-ג'יטסו) ומטפל בחוסר האיזון ישירות דרך אזורי האסוציאציה שלהם בבטן ועל ידי לחיצות לאורך המרידיאן של האיבר הלוקה. בנוסף ליכולת הריפוי של השיאצו, יש לטיפול זה אפקט מרגיע עד כדי יכולת שחרור מתחים וביכולתו לסייע במגוון רחב של בעיות הנובעות ממצבים רגשיים ונפשיים .