האם יש לי מחלת נפש?

שלום, אני בת 21. לאחרונה שמתי לב לצורת ההתנהלות והחשיבה שלי שהיא שונה מכל מי שאני מכירה מהבחינה שאני מרגישה שפשוט לא אכפת לי באמת מכלום. זה מתבטא בהכל- בנהיגה, באכילה, ביחס כלפי הגוף שלי, ביחס שלי למשפחה שלי, לחברות, לגברים. אני מרגישה שכל דבר שאני עושה אני עושה כי צריך ושום דבר לא באמת אכםת לי, במישור ההגיוני כמובן אני מעדיפה שלא יכאב לי, שכן אני ארגיש טוב ואעשה דברים שמוגדרים כהגיוניים וטובים. ואני אכן עושה ככה ומתנהלת בעולם על הטווח הנורמטיבי. אבל במישור עמוק יותר, ביני לבין עצמי, לא באמת אכפת לי. לא מעניין אותי אם אמות אפילו. האם זה דכאון? האם זה משהו אחר? האם ע"פ מה שאני מתארת יש מה לעשות עם הבעיה הזו?

שלום לטם יפה ובכנות תארת את תחושותיך. יחד עם זאת לא ניתן לאבחן לאשורו את מצבך ללא בדיקה מעמיקה יותר. ככלל,אם אין לך הפרעה תיפקודית או עקה אישית המשיכי את חייךוהפסיכיאטריה מעדיפה לא להתערב במצבים שתארת. מאידך, אם התנהלותך זו גורמת לך להפרעה ביחסים הבין אישיים- כדאי להבדק. תרגישי טוב!

זה שאת נון קונפורמיסטית או מרגישה חיים של אינרציה ממש לא אומר שאת חולה (למרות שבעיני הפסיכיאטריה כל מי שלא הולך בתלם וסוטה מהנורמות ישר מדליק נורה אדומה). את קמה בבוקר ? כל החושים שלך פועלים ? תודי על מה שיש ואל תחפשי בכוח בעיות שנדמה לך שיש. הפסיכיאטריה עושה מספיק נזק כשהיא מתייגת ומאבחנת בכוח אנשים צעירים עם כל מיני "מחלות" שונות ומשונות, למה לעשות להם חיים קלים ? :-) אם זה בכל זאת מטריד אותך אולי תשקלי סדרת פגישות אצל פסיכולוג או איזשהוא סוג של מטפל, אבל לאו דווקא פסיכיאטר ! (כי אצל פסיכיאטר את יכולה למצוא את עצמך מהר מאוד במחלקה סגורה רק כי דיברת יותר מיד או חשפת מדי בטעות. אצלהם אין חוכמות ואין חוש הומור)