פורום סכיזופרניה

בני בן 20 חולה באפילפסית ילדות שפירה מגיל 11 מאוזן תרופתית וללא התקפים מזה 3 שנים בני טופל באוספולוט 800 מג ליום (משקלו 57 קג ) במשך 3 שנים -מדובר במינון גבוה אך שמר עליו מבחינת התקפים לפני מספר חודשים החלה שינוי בהתנהגות שלו שהחריף למצב פסיכוטי (התקף פסיכוטי ראשון בחייו ) האים ההתקף נובע משימוש באוספולוט במינון גבוה לאורך זמן (3 שנים )האים לדעתך צריך להפסיק את הטיפול באוספולוט (יש לציין ש-mri ו-EEG בעירנות תקינים .האים להפסיק את האוספולוט כלל או לעבור לטיפול אחר נגד אפילפסיה .האים הפסקת הטיפול באוספולוט לדעתך יפסיק את ההתקף הפסיכוטי ? בני מקבל כעת רספרידל 6 מג לצורך הפסקת ההתקף הפסיכוטי -האים יש צורך ברספרידל או שהפסקת השימוש באוספולוט ישפר את מצבו האים ידוע לך על סיטואציה כזו של התקף פסיכוטי ראשון (ומקווים אחרון ) כתוצאה משימוש ממושך בנוגד פירכוסים כגון אוספולוט במינון גבוה ? האים יש סיכוי שהתקף הפסיכוטי לא יחזור שוב האים שילוב של אוספולוט ורספרידל יעיל ואפשרי יחד בני מקבל רספרידל 6 מג במשך כשבוע וקיים שיפור קל מאוד במצבו הנפשי - אודה לך על תשובתך ההורים המודאגים

שלום. אין אפשרות לענות על מקרים ספציפים דרך פורום אינטרנט. ניתן לתת תשובות כלליות בלבד. באופן כללי אפילפסיה היא גורם סיכון למצבים פסיכוטים. בכל מקרה הטיפול נוגד האפליפסיה בד"כ אינו גורם למצבים פסיכוטים אלא להיפך - איזון אנטי אפילפטי מיטבי עוזר למנוע התקפים פסיכוטים. בכל אופן מצב פסיכוטי ראשון בגיל 20 מחייב בירור נרחב. למרות שהסבירות הסבוהה היא שמדובר בתופעה של האפילפסיה יש לשלול שלא מדובר בהפרעה גופנית אחרת, השפעה של סמים, התחלה של הפרעה נפשית מקבילה (כגון הרפעה אפקטיבית או סכיזופרניה) ועוד. יש להמשיך מעקב כולל יעוצים נוירולוגים. באופן ספציפי לשאלותיך - אוספולוט היא לא תרופה שגורמת בד"כ למצבים פסיכוטים, להיפך, היא יכולה למנוע אותם אצל הסובלים מאפילפסיה. לגבי הריספרדל - היא תרופה נוגדת פסיכוזה יעילה (אם כי באופן כללי טיפול אנטיפסיכוטי כלשהו הוא פחות יעיל במקרים של אפילפסיה מאשר בהפרעות פסיכוטיות ראשוניות). לפעמים חוסר איזון של אפילפסיה מתבטא במצבים פסיכוטים ולא בפרכוסים. לפיכך במקרים כגון אלה יש לשקול איזון אפילפטי מיטבי כגון הוספת תכשיר נוגד אפילפסיה נוסף. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אני מנסה לחקור את הקשר בין סכיזופרניה או הפרעות נפשיות אחרות שכוללות הזיות, שמיעה קולות, הרגשה יישויות נלוות וכד', לבין תופעת התיקשור - אנשים ששומעים קולות, מרגישים ישויות ולדעתם מקבלים מסרים ממקורות חיצוניים. האם מדובר באותו דבר? כלומר, האם "מתקשרים" לוקים בתפקוד לא נורמלי של מוחם? האם אנשים שמתקשרים נבדקו והתבצעה השוואה של סממנים שונים לאלה של אלה המוגדרים לוקים בהפרעות אישיות או נוירולוגיות שונות? אולי מדובר בסוג נוסף של תפקוד לא נורמלי של המוח שלא זכה ל"כותרת" פסיכיאטרית עדיין? אני מודע לרגישות של כל ההגדרות בתחום, מה זה נורמאלי או לא, אבל אני חושב שהנקודה ברורה. הייתי רוצה לדעת אם התבצע מחקר בנושא זה, ואם כן, האם אפשר לקבל הפניות. תודה מראש, גלעד

שלום. אם יוצאים מתוך ההנחה הרפואית המקובלת שלא ניתן לדבר עם מתים או עם רוחות, אזי מי שטוען שהוא כן מדבר עם מתים וסובל מכך - צריך לבדוק שלא מדובר בפסיכוזה. יחד עם זאת יש תופעות תרבותיות מקובלות (כגון קהילות של "מתקשרים") שלאו דווקא סובלים מהפרעה נפשית אלא מציגים התנהגות מקובלת בהקשר התרבותי, בדומה לתופעות תרבותיות אחרות, למשל אצל יוצאי אתיופיה יש לפעמים תופעה בשם "זאר" שמרגישים "שד" בתוך הגוף - וזה גם לא אומר שמדובר במחלת נפש (אך גם לא שולל). לגבי שאלתך - אישית אני לא מכיר מחקרים שנעשו על תפקוד המח של אנשים הטוענים שם "מתקשרים" ולא אובחנו כסובלים מהפרעה נפשית. וזה עוד לפני שאנו נדרשים לשאלה באם הם "באמת" מתקשרים עם מתים או שומעם קול כלשהו. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בעקבות נטילת ריספרדל במינון 3מ"ג ביום הופיעה תופעה של אימפוטנציה. האם במקרה כזה יוכלו להועיל תרופות כמו ויאגרה או סיאליס? תודה לתשובתך.

שלום. לתכשירים נוגדי פסיכוזה יש לפעמים תופעת לוואי מיניות (כולל אין אונות או אימפוטנציה). באופן ספציפי ריספרדל יכול לגרום לעליה בהורמון בשם "פרולקטין" שיכול לגרום לתופעה זו. יש גם סיבות אחרות (חסימת דופמין ועוד). עליך לעבור בירור כולל בדיקת דם לרמות פרולקטין והערכה של אורולוג לשלילת סיבות אחרות כגון מחלות גופניות (למשל סכרת). במידה ואכן מדובר בתופעת לוואי של הריספרדל יש מספר אפשרויות לפעולה: 1) מתן תכשירים כגון ויאגרה או סיאליס. 2) הורדת מינון הריספרדל. 3) החלפת הריספרדל לתכשיר אחר שלא מעלה פרולקטין, במידה וזו הסיבה ע"פ בדיקת הדם. הערה אחרונה - אין סיבה לסבול מתופעות לוואי מיניות. זו פגיעה מהותית באיכות החיים. טוב שאתה מעלה את הסוגיה וחשוב להבהיר שזו בעיה ברת טיפול. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לפני ארבע שנים ניסיתי להתאבד אושפזתי במחלקה סגורה ומאז אני לא מתפקדת אני חושבת שעברתי טראומה עקב האישפוז.לא היו לי אף פעם הזיות ובעקבות לפונקס שקיבלתי עברתי 3 ניתוחים במעיים.קשה לי לנהל סדר יום האים אפשר לעזור לי להחלים?

את יודעת...הסיבה העיקרית שאנשים מנסים להתאבד היא אי יכולת לסבול כאב נפשי והדגש הוא על כאב נפשי,כנראה שתוך כדי ההתקף עברת סבל נפשי כואב מאוד ומתמשך, יכול להיות מאוד שלקח זמן עד שאבחנו אותך, לא? ולגבי הטראומה מהאשפוז אני מבין ככה ממך שאת מדברת על ההגדרה באבחנה של תיוג מסויים של "חולת נפש" מבינים את זה בדר"כ בדיעבד, תראי זה יכול להיות מאוד מבלבל אבל יש דרכים להתמודד גם עם זה יש קבוצות תמיכה לנפגעי נפש שיכולה מאוד לעזור לך להתגבר על הטראומה הזאת וכו'... תראי ולגבי הדרך הלאה, מה עושים, כן? מטפלים כמובן ועושים את זה ע"י קודם כל לפני הכול זה התרופות ודבר שני לא פחות חשוב בשביל ההחלמה האישית שלך זה פסיכותרפיה שזה אומר שיחות.... מכיוון שהרבה אנשים נוטים להפסיק עם התרופות שלהם את צריכה שיהיה איתך מישהו לא חשוב מי בדר"כ זה משפחה שיהיו ביחד איתך עם היד על הדופק שילוו איתך את התהליך הזה מישהו שאת תרגישי בטוחה איתו שאת יכולה לדבר איתו על הכול 24 שעות ביממה, ולפני הכול את צריכה כמובן להחליט שאת רוצה להשתקם ומוכנה לקבל על עצמך את העול של שיתוף פעולה. זה ככה בכללי. עכשיו מפוזרות בכל הארץ מסגרות שיקום שילוו אותך בתהליך הזה ואני ממליץ ללכת לשם להתעניין לראות אם זה מתאים לך, בעיקרון מה שעושים שם זה ככה, יהיו שם תרפיה בכול מיני דרכים זה יכול להיות באומנות או בעיסוק עם דברי חשמל וכו'... יהיו שם שיחות עם מטפל זה בדר"כ סטודנטים לעבודה סוציאלית וגם אם את חושבת שקשה לך לשלוף מידע מהזיכרון דברים שאת יודעת אבל יש חומה כזאת שמונעת ממך אז את יכולה לעבוד על זה עם מרפאה בעיסוק על הקוגניציה שלך שזה בעצם זירוז תהליכי מחשבה שגם לפי מחקרים גם עוזר בתפקוד השלב הסופי של השיקום הזה הוא מימון של קורס או בגרויות/פסיכומטרי או תואר אקדמי, כל סוג של לימודים ע"י ביטוח לאומי הקורסים האלה נמצאים או בחיפה - פל"א, או בראשון לציון - אפיק, שם תואלצי לעבור אבחון לראות מה הכישורים שלך וכך להתאים לך או לימודים ו עבודה וגם למילה שלך יש משמעות גדולה אני מליץ בחום ללכת עם תחושת הלב ולא מה שאומרים לך כמובן...עכשיו ככה לפי מה שעברתי ואני החלמתי קלינית מהמחלה, זה ככה יש חוק ברזל שוב לפחות לפי דעתי: מכיוון שאת באה ממקום שאת משתפת פעולה עם המערכת כי מאיזשהי סיבה קשה לך, המטופל, למטפל יש כוח עליך זה יותר מסמכותיות זה כוח שיכול ללכת לשני כיוונים אז כמובן יש גם את הכיוון הרע, אז ככה...החוק אומר שאת במצב של חוסר איזון זמני עם המחלה(הרגע השתחררת מאישפוז) את קשה לך להחליט דברים בסיסיים מאוד בכוחות עצמך את צריכה מישהו שיעזור והדגש הוא על לעזור לך להחליט, לגלות דרכך מהם הרצונות שלך מהם המטרות שלך לטווח הקצר לטווח הארוך וכו' לקחת את הרצון הזה ולעזור לך להחליט בשום פנים ואופן לא להחליט בשבילך, אני יתן לך טיפ שזה יכול לבוא לידי ביטוי נגיד בשיתוף פעולה שיש עם המסגרת שיקום שתהיי בה עם ביטוח לאומי שממן את הלימודים או עוזר לך למצוא מקום עבודה אם המטפלים האלה לוקחים את זה למקום של להחליט בשבילך על מנת לקדם את האינטרסים האישיים שלהם אז הם שוברים את הרצף של תהליך השיקום אז הפיתרון הוא לא ללכת לגמרי בעיורון תוך כדי שיתוף פעולה אלא ללמוד כמה שאת יכולה על המצב השיקומי הזה להעזר בעבר לטיפול שהם מציעים גם בטיפול פסיכולוגי זה יכול להיות בחינם דרך הבית חולים הפסיכיאטרי או ליד מקום מגוריך או באופן פרטי זה איך שאת רוצה, ולהיות מודעת כמה שאפשר לדברים...כמובן לא לשלול מסגרת שיקום כי זה מה שיש למדינה כרגע להציע, טוב זה בערך מה שיש לי להגיד, מקווה שזה יעזור לך בעתיד!! ביי...

ראשית,אני מודה לך מאוד על תגובתך.אז ככה האישםוז הראש ון שלי היה בגיל 24 ואז קיבלתי סיוע מביטוח לאומי והן עזרה מעובדת סוציאלית שלא היתה מקצועית בינתיים השלמתי תואר ראשון וקורס תכנות אתרים אז מביטוח לאומי לא מגיעה לי עזרה לפני ארבע שנים החלטתי להתאבד כי הרגשתי שאין לי מטרה בחיים ואז אשפזו אותי במחלקה סגורה ושם התייחסו אלי באופן מזוויע משם שלחו להוסטל שם לא הסתדרתי ומשם שלחו אותי להוסטל אחר ושם החלו הבעיות במעיים במשך שנתיים עברתי סידרה של ניתוחיםובין הניתוחים אושפזתי במחלקות פסיכיאטריות וזה גרם לי לאיבוד הביטחו העצמי,כעת כבר כ אנמעט שנה אני מתגוררת במגורים טיפולייםשם עושים בשבילך הכל לכן בגלל השיעמום בחרתי לעבוד בשתי עבודות ובין העבודות אני משועממת אין לי מטרה אני לא יודעת איך להעסיק את עצמי בשעות הפנאי לכן אני מפחדת לצאת ולשכור דירה.בזמן האחרון אני מתעניינת בלימודי ני לא יודעת פיזיותרפיה אבל אני לא יודעת אם אני מתאימה ,כי אבדתי הרבה יכולות קוגנטיביות בנוסף לבעיות קשב וריכוז מהם אני סובלת שהובילו לבעיה במוטיבציה- גם הגיל שלי והמצב המשפחתי-רווקה מקשה עלי להגיע להחלטות שם עושים בשבילך הכל. מאוד משעמם כאן לכ

שלום ד"ר מזה שלושה חודשים, אני מטופלת בציפרלקס 10 מ"ג על רקע התקפי חרדה.עם הטבה במצבי הנפשי.אך מה שמדאיג אותי שמאז הטיפול בציפרלקס אני סובלת מבטן תפוחה (הריונית), עד כדי כך שהרבה אנשים שואלים אותי באיזה חודש הריון?לציין שלפני הטיפול הייתה לי בטן שטוחה. האם התופעה הזאת באמת קשורה לנטילת התרופה?ומה ניתן לעשות בכדי לטפל בעלייה בהיקף הבטן.

שלום. כאן זה פורום סכיזופרניה - לא פורום חרדה. פורום חרדה זה פה: http://www.doctors.co.il/forum-2927 בכל אופן תשובה קצרה - לפעמים ציפרלקס יכולה לגרום לעליה במשקל. בגדול האפשרויות לטיפול הם - כושר גופני ויעוץ דיאטני או שינוי מינון או החלפת תרופה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, אני אישה בת 45, לאחרונה אובחנתי כסובלת מהפרעה דו - קוטבית, ספק סכיזואפקטיבית. אני נוטלת במשך החודשיים וחצי האחרונים 400 מ"ג לפונקס, 30 מ"ג אביליפיי וכדור קלונקס 0.5 מ"ג. בד בבד עם טיפול זה, התחלתי לסבול מבריחת שתן וצריבה באבר המין בזמן הטלת שתן. עליי לציין, שאני סובלת ממחלות רקע שונות כמו סוכרת וטריגליצרידים גבוהים ומטופלת שנים רבות במיקרופירין, סימבסטטין, גלוקומין ובזפיבראט. האם התרופה לפונקס גורמת לבריחת שתן וצריבה או שאין קשר בין הטיפול התרופתי שלעיל על תופעה זו? תודה , מיכל

שלום. תופעה של איבוד השליטה על סוגרים (בריחת שתן) יכולה להיות תופעת לוואי של הטיפול התרופתי ויכולה להיות גם תופעה אורולוגית בלתי קשורה. תרופות נוגדות פסיכוזה אכן יכולות לגרום לתופעה זו (דרך פעילות אנטי-אדרנרגית או אנטי-כולינרגית). התופעה יותר שכיחה בתרופות נוגדות פסיכוזה מדור ראשון אך ידועה גם עם לפונקס במיוחד עם מינונים מעל 300מג. ניתן לטפל ע"י הורדת מינון, החלפת התרופה או לחילופין הוספה של תרופה נגד בריחת שתן כגון "מינירין" או "נוביטרופן". וכאמור יש לעבור בירור אורולוגי בכל מקרה (את מציינת שיש לך סכרת שזה גם גורם סיכון לבריחת שתן הן בבמצבים של חוסר איזון והן בגלל תופעות נוירופתיות). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב. רציתי לדעת מהו המינון המקסימלי שניתן ליטול בזיפרקסה במצבי סכיזופרניה? תודה רבה ושבת שלום. עדי

שלום. בארץ המינון המקסימלי המאושר ע"י חברת התרופות הוא 20מג. יחד עם זאת יש מחקרים רבים שמראים שלעתים יש מקום להעלאת המינון עד 30מג באופן זמני. בארה"ב מקובל לתת מינונים מעל 20מג (כפי שהיה במחקר ה"catie" המפורסם). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום ד"ר. לפני ככמעט שנה (בחודש ינואר האחרון)חוויתי התקף פסיכוטי חריף בארה"ב...והיתי מאושפז ל3 ימים במחלקה סגורה. כיום לאחר טיפול של פסיכיאטר ופסיכולוג אני נוטל 5 מ"ג אביליפיי ו 10 מ"ג ציפרלקס בתקווה להפסיק לגמרי את הטיפול התרופתי..אין לי מחשבות שווא מידי פעם אני שרוי בדיכאון...היו לי מחשבות אובדניות אבל הם כמעט נכחדו..ז"א אני כמעט בכלל לא חושב על זה..ואין לי הזיות ..אמנם יש לי פחד שהתקף נוסף יבוא רציתי לדעת מה הסבירות שהתקף כזה יישנה...?אני היתי מאוד רוצה לקבל חוות דעת נוספת ממך ולשאול האם בעצם אני חולה סכיזופרניה או שבעצם עברתי טראומה שניתן לצאת ממנה כמו חדש ..אני מרגיש שאני בדרך הנכונה...מה דעתך? תודה ג'ואי

שלום. אין אפשרות לתת תשובות ספציפיות דרך פורום אינטרנט ללא בדיקה מעמיקה. באופן כללי ניתן לומר שהסבירות לסכיזופרניה עולה כשמדובר בהתחלה הדרגתית, היעדר טריגר משמעותי, ריבוי סימנים שליליים, היעדר (או מיעוט) תסמינים אפקטיבים (כלומר דכאון או מאניה) ועוד. כשמדובר בההיפך - התחלה פתאומית עם טריגר ללא סימנים שליליים ומרכיב אפקטיבי בולט - הסבירות לסכיזופרניה היא פחותה (אך עדיין קיימת). כמו כן יש משמעות גם לאופי ההתקף הפסיכוטי (למשל אם יש שמיעת קולות המפרשנים בגוף שלישי זה מעלה בצורה מסויימת את הסבירות שמדובר בסכיזופרניה). לגביך - יש לפנות לרופא המטפל ולהישאר במעקב. לפעמים האבחנה מתבהרת רק לאורך זמן. בכל מקרה לא כדאי לשים משקל רב על ה"אבחנה" - אלא על מציאת טיפול (תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי) שמאפשר איכות חיים, מימוש עצמי, חיים חברתיים, תעסוקה, משפחה ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

הסבר פסיכולוגי שלי למציאת תרופה לסכיזופרניה... כמו שבדיכאון ההסבר היה לתת מבחינה תרופתית שמחה לבן אדם. התיאוריה: ***הבלוג שלי שמדבר על המחלה סכיזופרניה מנק' מבט פסיכואנליטית: http://blog.tapuz.co.il/manbehindd השדים השקריים נוצרים בעקבות זה שאיפשהו בדרך איבדת את הקול הפנימי שלך בעקבות תסכול עמוק במיוחד שמישהו או משהו השאיר אותך משותק באזור הזה ובעקבות זה כמו שאמרתי נוצרים שדים שקריים בנפש שמבטאים את כל הרצונות והתשוקות שאגרת בפנים כחלק מפנטזיה שעם ההתקף הם פורצים החוצה ונוצרת אישיות שלמה. עכשיו שד שקרי הוא שקרי כי לאותם שדים היה הצדקה בעבר בנקודות ספציפיות אך בפסיכוזה הם מתפרצים ולא מוצדקים בקיומם. ובעקבות ההליכה בשביל הזה, בשביל המתמשך של איבוד הקול הפנימי, במהלך הדרך נחסך ידע רגשי - נחסכים ממך הצלחה בחוויות שקשורות להתפתחות הרוחנית שלך שאמורים לקרות באיזשהי דרך קסם, באופן קוסמי אתה חווה אותם אבל לא מצליח באותם חוויות ולכן המסקנה היא כמו שאמרתי בבלוג שבגלל שהשדים השקריים האלה הם שיקריים מן הסתם לפי השם שבחרתי.. אז מן הסתם אין להם הצדקה כרגע בחיינו ומה שזה אומר שהחיים כרגע הם מן בועה (כמובן תוך כדי הפסיכוזה או ההתקף הפסיכוטי) וכדי לפוצץ את הבועה הזאת ולחזור לעצמנו... פיתרון תרופתי רלוונטי : כדי לפוצץ את הבועה צריך לפוצץ את השדים השקריים וכדי לפוצץ את השדים השקריים צריך להבין שפעם היתה להם הצדקה,לשדים, וצריך לתת להם שוב את ההצדקה הזאת בזמן שאין להם מן הסתם כי אם יהיה הצדקה לקיומם הם לא יהיו שקריים ושעושים את כל זה מבחינה תרופתית אז יהיה ריפוי מוחלט מהמחלה פיזית. פיתרון שני תרופתי הוא די דמיוני אבל גם נחשב שהוא השתלת ידע רגשי בבן אדם, אם יצליחו לתת לבן אדם את אותו ידע רגשי שנחסך ממנו בדיוק כך יקנו לאותו חולה את אותם כלים שנחסכו ממנו וכך שהוא יגיע לסיטואציות בחיים שיחזרו על אותם סיטואציות שבהם הידע נחסך(חלק ממעגל החיים) אותו ידע רגשי יגרום לו להצליח בהם וכך הוא יוכל "להחזיר את אותם כלים שנלקחו ממנו" ומן הסתם כך בסופו של שדבר תהייה לו את היכולת או הכלים להתגבר על אותם שדים השקריים. אצפה לתגובות כמובן מאנשים שמזדהים וגם לכל אחד אחר שזה מעניין אותו.

הסבר מתומצת וגדול מהחיים הלוואי שהמידע יגיע אלינו במהרה ולא נצטרך את התרופות

שאלה לדר אהוד ססר בני בן 34 יוצא עם בחורה שיש לה סיכזופריה קטטונית -לפי מה שאני יודעת זאת מחלת נפש קשה -ואני דואגת כי לבני יש רצון להתחתן עם הבחורה -שאלתי היא מה יהיה איתם -האם הם יכולים לחיות חיים של עבודה משפחה זוגיות -מה קורה גנטית האם יש חשש לילדים שלהם אני יודעת שהבחורה נעלמת לו לכמה -אי אפשר אפילו לדבר איתה -היא מדברת איתו כשהיא פתאום צצה לה ממקום מחבואה ומתנצלת שלא ענתה לטלפונים אומרת לו שהיא קפואה ושומעת מוסיקה בני מבולבל -אני לא יודעת אם הבחורה מטופלת ואם היא מקבלת את התרופות או לא -אמא מודאגת אנא ענה לי בהקדם -יעל

שלום. שאלות מאין אלה חוזרות על עצמן לא מעט בפורום. יש לזכור שכל מתמודד עם סכיזופרניה הוא בראש ובראשונה אדם ככל האדם עם רצונות, תקוות, אכזבות ואהבות, והם תורמים לחברה ולמשפחה. אם נמצאים במעקב מסודר אפשר בד"כ לתפקד, לעבוד, להקים משפחה ועוד. במקרים שיש מישהו שלוקה בסכיזופרניה במשפחה (אם זה אכן המקרה) מומלץ לפנות לקבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, יש מסגרות רבות בקהילה כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. מבחינת גנטיקה: שכיחות סכיזופרניה באוכלוסיה - 1%. שכחיות סכיזופרניה אצל אח של מטופל המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 8%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של הורה אחד המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 12%. שכיחות סכיזופרניה אצל בן של שני הורים המאובחנים כסובלים מסכיזופרניה - 40%. שכיחות סכיזופרניה אצל אח של תאום זהה המאובחן כסובל מסכיזופרניה - 47%. כך שבמקרה שאם באמת יש לה סכיזופרניה אז הסיכוי שזה יעבור לילד הוא כ-12% (כלומר 88% שלא). בכל מקרה האחוזים הם סטטיסטיקה בלבד וכך יש להתייחס אליהם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רבה ד"ר אהוד. קראתי את תשובתך לאמא הדואגת וגם אני שותפה לבעיה דומה. אני יוצאת עם גבר מדהים שיש לו סכיזופרניה קטטונית. אני קוראת הרבה באינטרנט על המחלה אבל עדיין לא ממש מבינה אותה. אני אשמח אם תוכל לענות על שאלתי, מהי סכיזופרניה קטטונית ? איך היא באה לידי ביטוי, מה עובר על החולה, מה עובר על המשפחה, איך אפשר לעזור, מה הכוונה במילה קפאון, מה אני יכולה לעשות כאשר הגבר שלי נמצא בקיפאון, האם סכיזופרניה קטטונית ניתנת לשיקום על ידי תרופות, טיפולי תמיכה וכדומה. האם נשקפת סכנה מסויימת כאשר אני נמצא איתו בזמן של התקף, האם הוא מסוגל לפגוע בי או בילדים (כשיהיו)? אני אשמח לדעת כמה שיותר על המחלה כדי שאוכל לעזור לגבר שלי בצורה הטובה ביותר. תודה רבה על תשומת לבך. גילי.

אני סובל מסכיזואפקטיב מאוזן תרופתית ותחת טיפול פסיכולוגי עם זאת אחת לכמה זמן עולות לי מחשבות אובדניות לראש. מה אני אמור לעשות כדי להמנע מהן או להתמוד איתן? תודה

שלום. אם יש מחשבות אובדניות יש לפנות לפסיכיאטר בהקדם לצורך התאמת טיפול (או תרופתי, או פסיכולוגי או שילוב). כמו כן אי אפשר להמעיט בחשיבות הטיפול השיקומי. ממחקרים ידוע שבהחלט ניתן לצמצם מחשבות אובדניות כשנמצאים בטיפול רב מקצועי צמוד. אופן הטיפול מותצאם ע"י הצוות המטפל בהתאם למצב. בברכה, ד"ר אהוד ססר

נאמר לי שביו פידבק ו או פסיכותרפיה לא יישפרו את מצבי כחולה בדלוזין דיסאורדר . האם זה נכון?

שלום. לא ניתן לתת תשובה ספציפית דרך פורום אינטרנט. באופן כללי - הפרעה דלוזיונלית מוגדרת ככזו שיש בה מערכת פסיכוטית מגובשת של מחשבות שווא (לא ביזאריות) ללא תסמינים אחרים של סכיזופרניה כגון סימנים שליליים או ירידה בתפקוד. הטיפול כולל מרכיבים פסיכולוגים ותרופתיים. פסיכותרפיה בהחלט כן יכולה לעזור (בעיקר מסוגים של CBT ו/או תמיכתיים). טיפול תרופתי יכול לעזור (למרות שהיא פחות יעילה מבהפרעות אחרות) ובד"כ יכלול תכשיר נוגד פסיכוזה. לגבי ביו-פידבק - אני לא מכיר מחקרים שהראו יעילות בהפרעה דלוזיונלית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם יש קשר בין פוסט טראומה לאחר אירוע שסיכן ממש את החיים לבין סימפטומים של סכיזורניה, קולות דימיוניים וחזיונות למשל? האם סכיזופרניה יכולה להיות תוצאה של טראומה וחרדות?

שלום. כמה נקודות: 1) בהפרעה פוסט טראומתית (PTSD) בהחלט יכולים להיות קולות וחזיונות כל עוד הם קשורים לטראומה (כגון אם אדם שומע שוב ושוב את היריות והצעקות משדה הקרב) וכד', וזה לא נחשב סכיזופרניה. 2) לעומת זאת, לפעמים ארוע דחק (כגון טראומה) יכול להוות זרז להתפתחות של סכיזופרניה אצל מי שמראש היתה נטיה לכך. 3) מסקנה: צריך לבדוק כל מקרה לגופו על מנת להחליט שמא מדובר ב-PTSD או בסכיזופרניה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב דוקטור יש לי חבר שסובל מסכיזופרניה כ 8 שנים הוא בן 28. בגיל 20 כשהתפרצה המחלה מצבו היה מאוד קשה עם כל התסמינים של הזיות שוא (קולות של ציפורים, אמונה משיכית ועוד) כמו כן הוא כמעט ולא תיקשר והיה ברור שהוא סובל נורא. בסופו של דבר הוא הסכים להתאשפז ןאחרי אשפוז ממושך חלה רגיעה והוא שוחרר. כל זה קרה לפני שנים וב6 שנים האחרונות הוא אומנם לא עובד, ועדין כל מי שפוגש בו נרתע כי שמים לב שהוא לא תקין אבל מבחינתנו החברים יש שיפור עצום. הוא מחובר למציאות מדבר הרבה יותר לענין וניתן להבין את קו המחשבה שלו מה שלא היה אפשרי בעבר.הוא עדין לא מודה בעובדה שהוא סכיזופרן ולא נוטל טיפול תרופתי קבוע (הוא ניסה כמה פעמים בשנים האחרונות אבל תמיד הפסיק בשלב מסוים). שאלתי היא כזאת לפני 4 חודשים הוא חטף מכות מחבורת עברינים צעירים בפארק ששברו לו את האף, מאז השבר התאחה אבל הוא מתלונן על כאבים תמידיים ופונה לנוירולוגים שלאחרונה למרות התיק הרפואי שלו החליטו להעניק לו אופייטים נגד הכאב. האופייטים לא עוזרים ומלבד הכאבים באף הוא מתלונן כל השנים הללו על רעשים(צפירת מכונית, הזזת רהיטים..) ואף שלח מכתבים לעיריה כנגד השכנים על הרעש שלטענתו לא מאפשר לו לישון. הדבר היחיד שעוזר לו לכאבים ואף מאפשר לו לנוח זה קנאביס, כשהוא מעשן אני חיב לציין שהוא נהיה מוזר יותר אבל לא נראה שזה מזיק לו. האם יש לו זכאות לדרוש קנאביס רפואי? האם זה רק יזיק לו? ואם כן למי אפשר לפנות כי כל רופא שהוא פונה אליו מסרב לו (על אף שאושרו לו אופייטים). הבן אדם באמת סובל ולאחרונה ביקש לעבור שוב אלי כי אצלי בשכונה שקט יותר, אני מאוד רוצה לעזור לו ולא יודע מה עלי לעשות כי להכריך אותו לחזור לטיפול פסיכיאטרי זה קשה. אמו היא אם חד הורית קשת יום שלא דוברת עברית ולכן היא לא אופציה.

שלום. זוהי סוגיה בעייתית. ידוע שקנאביס יכול להחריף את המצב הנפשי, במיוחד למי שכבר סובל מהפרעה נפשית ובעיקר בסכיזופרניה. לפיכך הסיכוי שהוא ייקבל אישור לקנאביס רפואי הוא קלוש. יש בזה גם הגיון - נניח שזה היה מקל מעט את הכאבים, הרי לא נראה שזה שווה את הסיכון של אשפוזים חוזרים והירידה הנלווית באיכות החיים והתפקוד. ניתן לנסות כיוונים אחרים. מומלץ לפנות למרפאת כאב תוך יעוץ מקביל עם פסיכיאטר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני בן 28 כרגע בלי עבודה שוב בלי הרבה חברים בילדותי אובחנתי כלקוי למידה והפרעות קשב וריכוז האמת שאני לא ממש יודע מה יש לי נראה לי שפתחתי הרבה דברים בהמשך השנים אולי בגלל שלא טיפלתי בזה אני אפילו לא יודע איך להתחיל בעיות בצבא.בעיות בחיי החברה.בעיות בזוגיות.בעיות בעולם התעסוקה לא מצליח להרווח כסף כל הזמן עוזב עבודות לא טוב לי שם בזמן שאנשים בגילי עוזבים כבר את הבית ועושים משכורת מכובדת והכל אני שום כלום כל הזמן צועד במקום אין לי תעודת בגרות האנגלית שלי לא טובה ממש התחלתי לשונא ישראלים ואנשים בגלל שאני ככה לא מצליח אני מגלה שאני משקר להמון אנשים וסתם משקר פשוט סתם משקר אני כרגע גר בבית אמא של חברה שלי אני לא אוהב ליהיות בבית הורי שאני שם תמיד צריך ליהיות בתעסוקה כל הזמן ולעבוד לא משנה מה אחרת צועקים ועושים לי בלאגן פה הבית ריק רוב הזמן אז מתי שחרא לי בעבודה אני עוזב או משהו כזה כמו בתקופה הזו אמרתי שאני יוצא לסוג של חופשה מאולצת אבל בעצם עזבתי שם וגם מקום עבודתי לא יודע שעזבתי זה מורכב אנשים לא תופסים ממני כי אני פשוט לא מישהו מעניין לפעמים אני חושב איזה כיף בחול שם יש אווירה או משהו אחר כזה אולי לעזוב הכל וללכת לעבוד בחול וגם לראות עולם (אני יודע אני רושם דברים פה בצורה כ"כ מבולגנת ולא מובנת אבל זה מה שאני מרגיש אז אני מוציא) גם את הטיולים שעשתי בעולם זה לא ממש היה כסף שלי כסף של הוריי אז לפחות הייתי קצת באירופה והכל אני כבר לא עובד 3 חודשים צריך לחפש עבודה וממש ממש ממש אין לי כח ומוטבציה שוב להרוויח 4300 בזמן שרוב האנשים שאני מכיר עושים לפחות 6 פלוס דירה משלהם והכל מוצא את עצמי מדבר לעצמי משקר לכולם כמעט לגביי הרבה דברים מה זה הדבר הזה שיש לי מה אני אמור לעשות בבקשה מישהו

יקירי, כל מה שאתה מספר, מצביע על דבר אחד: קשיים רגשיים, בדימוי עצמי, בעקביות בתפקוד, ממילא אתה שונא ומתרחק.. גם בבית לא טוב לך. אז יש פתרון בדוק: טיפול פסיכולוגי! ואני כותב לך מנסיון. אני מציע לך לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שם 'תגלה' מה מעיק עליך, אלו בעיות רגשיות יש לך, ובעיקר, איך לצאת מזה. איך להיות בן אדם שמח, טוב לו, ממילא עובד ומרוויח, תרצה גם ללמוד את הדברים הבסיסיים של הבוגר ולעשות תעודת בגרות, אם יתחשק לך תלמד גם אנגלית.. רק תשנה את המקום בו אתה עומד! על ידי טיפול פסיכולוגי. של כמה חודשים ואתה 'בריא'! בהצלחה רבה!

איפה לקחת טיפול פסיכולוגי ? יש בעיה כי צריך לזה מימון אין לי הרבה אני דווקא חשבתי פסכיאטר אבל אני לא ממש מבין בזה ושוב תודה רבה

הפסיכיאטר אבחן אותי כסובל מ - F-200 או F - Z00 מהו הקוד הזה? אני יכול לדעת בבקשה ממה אני סובל? האם יש קודים בשפה שלכם? תודה מראש

שלום. מדובר בקודים של ה-ICD10, שהיא שיטת הקלסיפיקציה הבין לאומית של המחלות. בכל סיכום רפואי יש לרשום את הקודים (ולא רק בהפרעות פסיכיאטריות). מובן שלא מדובר בקודים סודיים והם זמינים לכל. למשל ראה: http://en.wikipedia.org/wiki/ICD-10_Chapter_V:_Mental_and_behavioural_disorders בכל אופן הקוד F200 הוא הקוד של סכיזופרניה פראנוידית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

1 האם ניתן לטפל בשיפוט לקוי אצל אדם בגיל 60 ? קיימת אבחנה לפני שנים רבות של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית.מעולם לא טופל ולא מסכים לתרופות כימיות.מדבר לעיניין,חושב בהיגיון,אך אורח חייו לא היו נורמטיביים.לא עבד שנים רבות.גר אצל הוריו.ללא קשרים חברתיים.לפני 4 שנים נפגע בראשו בתאונת דרכים.נכון להיום יש תופעות התנהגותיות חדשות שלא הכרנו.אינו מקבל טיפול שיקומי מצד שום גורם

האם בכלל ניתן לאבחן מיקרה כזה ?

שלום. אי אשפר לתת אבחנות דרך תיאורים בפורום אינטרנט, מה גם שאת לא מפרטת מהם התופעות ההתנהגותיות החדשות שהופיעו לאחר חבלת הראש. הוא צריך לעבור הערכה נוירולוגית ופסיכיאטרית ואז לפי הממצאים ניתן יהיה לבנות תכנית טיפולית ושיקומית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ד"ר שלום! האם הדור החדש יכול לגרום לתופעות של יובש קש ה בפה ,קושי בבליעה ,ונפיחות בשפתיים ואם כן כעבור כמה זמן התופעה חולפת אם בכלל ,לציין שהתלונה היא לאחר נטילה חד פעמית של 300 מ"ג.והאם להמשיך הטיפול או להפסיקו.תודה אב מודאג

שלום. אם יש תופעות כגון קושי בבליעה ונפיחות בשפתיים יש לפנות בהקדם לרופא (אפשר גם רופא משפחה) לשלילת תופעת לוואי אלרגית. במידה ואכן מדובר בתופעה אלרגית בד"כ יש להחליף את התרופה. בברכה, דר אהוד ססר

שלום ד"ר אוהד ססר, אני הולכת לרשום הודעה ארוכה אבל זה מאוד חשוב לי שתענה לי בבקשה. אני סטודנטית לרפואה בחו"ל. לפני כשנה התחלתי לצאת עם בחור (היום הוא בן 30). הוא מעצב במקצוע וכשהכרנו הוא היה ניראה לי מוזר אבל מוזר פשוט אולי כי אני תמיד בסביבת רופאים וחשבתי שהוא פשוט אחר, היום אני חושבת שיש לו סכזופרניה, היות ויש לי דוד פסיכיאטר הוא עשה את דיאגנוזה די מהר (רק שהוא דוד שלי ונתן לי עצה לברוח משם כמה שיותא מהר וההבחנה הייתה ישרה מאוד ומהירה "סכזופרניה)... האמת שהיום אנחנו כבר זמן מה לא יחד אבל הוא לבד ואני רוצה לעזור לו. אולי לא ישירות אבל בדרך כלשהי אני חייבת דעה מקצועית קודם כל ואולי יש לך רעיונות מה אוכל לעשות ככה שואלי מישהו יתעסק בזה (אני לצערי לא יכולה לעשות את זה כי אנחנו לא יחד יותר ואין לי השפעה עליו .. ובכלל... ניראה שזה הוא תפקיד הוריו). אז ככה גבר בן 30 גר מזה 10 שנים לבד. מעצב מקצוע. חברים אין לו. רצון ליצור קשרים חברתיים אין לו, המתקשר עם אנשים רק אם יש בזה מורך ממשי שמגיע בדרך כלל מהצד השני. הוא לא יציב בדעותיו והחלטותיו (כדוגמה ניפרדנו 3 פעמים ב 9 חודשים כי הוא פשוט סיפר לי כל פעם על חוסר היכולת שלו להיות עם בני אדם ועל כך שהשדות האנרגתיים שלנו אחרים), אחרי הפרדות הוא היה מספר לי שלא יכול בלעדי. לפי מה שהוא אומר אף פעם לא היו לו חברים והוא לא צריך את זה היות והתקשורת שלנו מתנהלת אצלו איתו מבפנים. הוא תמיד חזר ואמר שהוא יכול לדון עם עצמו בפנים שיש לו שם תמיד חילוקי דעות שגורמות לו לחשוב ולהעמיק במחשבותיו והבנת עולם. לאורך כל ההכרות שלי איתו הוא תמיד אמר שהוא רצה להיות לבד בדרך כלל, לראות תמונות באינטרנט שעות על גבי שעות ולהתעסק בעבודה שלו (עיצוב, עשיית פרסומות ועוד..) היו לו תמיד תקופות, פעם הוא היה מגיע שמח עם מתנות ואז אחרי מספר שעות הוא יכל להתעצבן ללכת לישון ובבוקר בלי סיבה לנסוע הביתה, בלי הסבר וגם אחרי שהיה נירגע היה אומר שהוא לא יודע מה זה היה. רקע משפחתי: הורים שלא אוהבים אחד את השני נשואים אבל גרים חצי שנה יחד חצי שנה בניפרד בילדות ההורים לא נתנו לו תשומת לב והוא היה תמיד לבד ובנעורים אביו תמיד העביר עליו ביקורת. היחסים שלו עם אביו פשוט מתחת לכל ביקורת ועם כל מפגש גרמו לבחור לשבת יומיים בבית מבלי ליצור קשר עם העולם החיצון(אבא פסיכולוג שטען בצעירותו שיש לו סכזופרניה). באימאייל האחרון שקיבלתי הוא ניסה להסביר לי שהוא צריך את הבפנים שלו שהבפנים שלו שחור וכהה ועמוק ושפ קר אבל זה הוא המקור שלו ליצירה. בתקופה מסויימת היה מביע רצון למשפחה ואז מספר חודשים לאחר מכן היה אומר שאף פעם לא היה מעוניין במשפחה. יש לו התעניינות רבה בחייזרים והוא קורא בלי סוף חומר על הנושא ... וכלפי הוא טוען שאני בעלת אנרגיות על טבעיות ולכן צריכה ללמוד טוב בשביל לרפא כמה שיותר אנשים.בנעורים לפי מה שהוא סיפר הייתה לו תקופה מאוד קשה שבה הוא צייר הוא סיפר שפשוט היה לו רע בפנים (משהו שלדעתי פעם קראתי על המחלה)... אני ניסיתי לתת כמה שיותר פרטים רלוונטים להיבחון מינימלי ואפשרי, אני מאוד מאוד הודה לך אם תוכל לומר לי האם אתה חושב גם שזה סכזופרניה ? מה אני כאדם שכבר לא בתמונה יכול לעשות בשביל לעזור לו...? האם בכלל צריך לעזור ? בבקשה תאמר לי מה דעתך כי אני לא יכולה לחשוב על זה שאני עוזבת בן אדם שהיה צריך בעצם עזרה. תודה רבה מראש

את בטח מבינה שאי אפשר לאבחן דרך האינטרנט ואני גם לא רופא. קראתי מה שכתבת והאיכפתיות שלך נגעה לליבי ולכן אני מנסה לענות. מהתאורים שלך אין ספק שהבחור מוזר מאוד. התופעות שציינת יכולות להתאים להרבה דברים לאו דוקא סכיזופרניה. יש בתאור משהו שמתאים לאישיות סכיזואידית למשל. לדעתי את לא יכולה לעשות כלום כי את לא יודעת אם הבחור מוכן לקבל עזרה והאם המצב הזה מפריע לו בחיים או שכך הוא חי ולא מרגיש צורך בהתערבות של מישהו אחר במצבו. יתכן גם שאינו מודע לכך שיש לו בעיה. לכן אני חושב שהיכולת שלך לסייע לו היא בעייתית. כל טוב לך

תודה רבה על התגובה .... אני גם שאלתי את עצמי מספר פעמים את השאלה האם הוא מוכן לקבל עזרה. לדעתי הוא לא מוכן לקבל עזרה.. הרי הגלים שבהם הוא טען שיש לו בעיה והוא צריך לעבוד עליה היו יותר קצרים מהגלים בהם הוא רצה "להיות לבד ולדבר עם עצמו ביפנים בחושך..." רציתי גם לפנות להורים שלו שאני לצערי לא מכירה ורק לומר להם שאולי הם ינסו לעזור לו... אבל אני חוששת שזה לא ישנה כלום. עצוב לי כל כך שסביר להניח שהוא ישאר לבד הרי הוא בלי חברים ואף בחורה נורמלית לא תסבול את ההתנהגות הזו... זה כל כך עצוב כשאנשים לגמרי לבד בלי מישהו שידאג להם ןאני הרי יודעת שהוא לא בן אדם רע... הוא פשוט סביר להניח חולה... :( איך משפחות פשוט רואות מה זהן רוצות לראות.

שלום. אני מצטרף לדברים של שלמה. אי אפשר לאבחן דרך פורום אינטרנט ולפי התיאור שלך זה בהחלט יכול להתאים להרבה דברים (לאו דווקא סכיזופרניה). מומלץ שיפנה להערכה מקצועית, וזאת כמובן רק אם הוא רוצה בכך. בברכה, ד"ר אהוד ססר

ממליצה לך לוותר. זה בדיוק ככה אוהבים את עצמם, אוהבים ריגושים וחסרי רגש כלפי אנשים שאוהבים אותם אי אפשר לעזור להם, וזה גם לא שווה את זה.

את טועה ומטעה מפני שלסכיזופרניה יש הרבה סיווגים לסכיזורני יש אישיות נרקסיסטית לעיתים אבל מכאן ולהגיד שהוא חסר רגש לאחרים לחלוטין זה לא נכון בכול המקרים אני אגיד לך מה קורא יש להם מרכיב אוטיסטי דכאוני ואובססיבי ונכום הם אהבים ריגושים הקושי שלהם מתחיל רק שהם הןפכים להיות זומבי בהשפעת הסמים בדרך כלל סכיזופרנים המתרחקים מסמים (אלה שלא קיבלו פיברומיאלגיה) נהנים לללכת עם אבא לדןג דגים לאכול בחברותה להסתגר להתנתק-ואז כמו צב להשתחרר מהשיריון סכיזופרני אהב מוסיקה אמנות תרבות פיסול ציור-כל סןג של אמנות אבל הצד הטכני הקונגקטיבי שלו (זיכרון לתוח קצר) האורגני המכני המוטורי-משובש סכיזופרני תלותי ושכחן-ולכן החברה הנורמטיבית משליכה אותו לכלבים

שלום אני אלמנה בת 29 מגדלת ילד בן 7 לבד .אני בדיכאון לא עובדת וחסרת אנרגיה ומוטיבציה לשינוי.ברצוני להתיעץ איתך איזה כדור מתאים לי לקחת ובמיוחד שלא יגרום לי להשמין כי את זה אני לא אוכל לשאת. בנוסף שמעתי על הכדור סימבלטה האם לדעתך הוא יהיה לי טוב. אני מודה לך מאוד מאוד.

לחנה היקרה, את כותבת אני בדכאון,, איזה כדור. [ואגב, למה בפורום של סכיזופרניה??] חשוב לי להגיד לך, ומנסיוני: כפי שאת מתארת את דכאונך, ואת משום מה חושבת שעל ידי תרופה הכל יעלם! טעות!! מעולם תרופות לא ריפאו דכאון אמיתי. ומעולם תרופות לא עזרו להעלמות שורשי הדכאון. תמיד הם כדחיפה בלבד, כדי שהאדם יתחיל לעשות שינוי עם עצמו. ובאמת ללמוד את הדרך והכלים לצאת מדכאונות. כמו כן, דכאון נובע מהרבה 'מחשבות' מדכאות, ובעיקר מכמה 'אמונות' בסיסיות ומחשבות שחוזרות על עצמם כל הזמן ועושות דכאון. לכן, גם אם תקחי תרופה, את תצטרכי ללמוד ברצינות את הכלים והכללים איך מונעים את המחשבות הדכאוניות. ולסיכום, תרופה איננה 'תרופת פלא' וכדאי עוד היום להזדרז להתעניין איך משנים "עיוותי חשיבה" איך משנים "חשיבה דכאונית" וברגע שיהיו לך את הכלים, חייך יהיו אחרת לגמרי! אני כותב לך מנסיוני האישי בהצלחה

שלום רב, מקריאה של הרבה ספרות ושל אתרים מובילים בנושא, כולל schizophrenia.com, נאמר במפורש שהתרופות האנטיפסיכוטיות משני הדורות משפיעות רק על כ 70% מהסובלים מהמחלה. אך בארץ, הטיפול בבתי החולים, במרפאות וגם באופן פרטי עוסק רק בטיפול תרופתי.הרבה ניסוי וטעיה עד שחושבים שמשהו אולי משפיע.....אז איך זה מתישב עם העובדה ש 30% זקוקים לטיפול מסוג אחר?

"טיפול אחר" כלומר????

שלום רב! לאחרונה התחלתי לעבוד באיזו חברה. בעבודה הציעו לי ביטוח מנהלים שבו צריך לוותר על סודיות רפואית. היות ואני מטופל בכדורים, אני חושש מלחתום על טפסים אילו. אני מניח שבשאלון של חברת הביטוח צריך להצהיר אם אני לוקח כדורים ועל מצבי הבריאותי. הומלץ לי ע"י חבר לחתום על ויתור סודיות מחד, ומאידך לא להצהיר על כלום בשאלון של חברת הביטוח, כיוון שנאמר לי שחברות הביטוח לא תבדוק את התיק הרפואי שלי אלא רק במקרה של תביעה. אני חושש שיוודא לחברה שבה אני עובד שאני לוקח כדורים וזה עלול לסכן את מעמדי בחברה ואף את המשרה שלי. רציתי לשאול מה עלי לעשות. האם לחתום על ויתור סודיות ולא לרשום שיש בעיה בריאותית בשאלון של חברת הביטוח. אולי אפשר לוותר על ביטוח זה. אשמח לדעת מה האופציה הטובה ביותר שאני יכול לעשות בנידון תודה.

שלום. יש ביטוחים שדורשים וויתור על סודיות רפואית. אין טעם להסתיר מידע כי אז לא תהיה זכאי במקרה של תביעה. באופן כללי חברת ביטוח אינה אמורה להעביר מידע למקום העבודה (וזה נוגד את חוק זכויות החולה). בכל מקרה, במידה ויש ספקות מומלץ להתייעץ עם עו"ד שמתמחה בנושא. בברכה, ד"ר אהוד ססר

סבתא בת 75 עזבה את עבודתה יצאה לפנסיה שנייה. כבר לפני 30 שנה סבלה מחרדות -אז קבעו כי תפקוד הכלייה לוקה בחסר וזו הבעייה- נתנו לה תרופות והסתדר (אלטרוקסין- שהודיעו ממשרד הבריאות שיש להיבדק עקב שינוי בהרכב התרופה). לפני כחודשיים המצב הדרדר שוב- מדמיינת שיש אנשים בבית, משטרה מחכה בחוץ, כל הזמן עצובה..היא נכנסה לאשפוז יום פסיכיאטרי..(כבר שבועיים) בתחילת הטיפול נתנו לה דיפרלקס כדור בבוקר וריספרדל- חצי כדור בבוקר... אחרי כמה ימים הוסיפו ללילה- טרזנדיל- 100 מ"ג ןזיפרקסה- 5 מ"ג בערב.. וכל ערב היא לוקחת בנוסף לכל הנ"ל בונדורמין. לאחר מספר ימים או שהתבלבלה בכדורים או שמשהו השתבש- היינו צריכים לקחת אותה למיון הרגישה סחרחורות, לא הצליחה ללכת ורק דיברה שטויות- שום משפט מובן לא יצא לה, היה לה תאבון מטורף (שכל חייה היא אוכלת מעט מאוד!!!), היא ישנה צהריים וזה עבר... ששואלים אותה על אותו יום- היא לא זוכרת כלום!!!!!! עצוב לי לראות את סבתא ככה, הלכתי לפגישת משפחות- אנשים באותו מצב לשמוע פרטים...נורא קשה....האם יש אפשרות לצאת מזה???? בגיל זה?(75)..האם אשפוז יום בסופו של דבר משחרר אנשים בריאים??? איך אפשר לסייע???? מודה לך מעמקי נשמתי שהצלחתי להוציא פה בפנייך הכל!!!! מי יתן ותוכל לעזור לי בברכה, טל

תיקון קטן לגבי המצב של סבתא - לפני שלושים שנה אובחנה תת פעילות של בלוטת התריס (לא הכלייה) ונקבע שזו הסיבה למצב הנפשי. מאז הייתה בטיפול תרופתי של אלטרוקסין. הסימפטומים הופיעו שוב זמן קצר לאחר שינוי הרכב האלטרוקסין והם זהים לאלו שהיו לפני שלושים שנה. הרופאים אומרים שאין קשר בין הדברים למרות שלאחר החלפת האלטרוקסין בכדור חלופי, ושינוי המינון היה שיפור מסוים. הסימפטומים הנוכחיים התחילו בדיכאון והתפתחו לפרנויה, בלבול וחוסר תפקוד במשימות פשוטות והגיעו להזיות וניתוק מהמציאות. יש לי תחושה לא נעימה שהתרופות האנטי פסיכותיות סיבכו והחמירו את המצב. האם כמות התרופות הזו הגיונית? האם יש אפשרות לנסות להפסיקן? בהנחה שהתופעות האלו אינן קשורות בבלוטת התריס ובאיזון ההורמונלי, האם ניתן לצפות שהבעיה תעלם כמו לפני שלושים שנה וסבתא לא תזדקק יותר לכדורים? בתודה מראש, מרתה

שלום. אין אשפרות לתת תשובות ספציפציות לגבי סבתך בפורום אינטרנט וללא בדיקה מעמיקה. באופן כללי ניתן לומר שחוסר איזון של בלוטת התריס יכול להוביל למצבים של דכאון, פסיכוזה ובלבול כפי שתואר לעיל. יחד עם זאת צריך לשלול אפשרויות אחרות למצב של סבתך כולל התחלה של שטיון (דמנציה) או כל מחלה גופנית אחרת שיכולה להשפיע גם על המצב הנפשי. יש להמשיך מעקב ובירור. לגבי כמות הכדורים - שוב, לא בדקתי אותה ולכן לא אוכל לחוות דעה בנושא ההתאמה של הטיפול. בברכה, ד"ר אהוד ססר

בשנת 60 ו64 אושפז האדם בשלוותה ואובחן כהיפוכונדריה אצל אישיות סכיזואידית.אני מכיר אותו עשרות שנים והיות ואחותי המנוחה היתה פגועת נפש יש לי את הידע והסבלנות לדאוג לצרכיו. הוא אינו פסול דין.האם הספרות מכירה את הקשר בין התעללות בילדות,הנאצים השתינו בפיו,ובין ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל עד היום?מודה מראש.

ד.נ. בהמשך לשאלתי מ11.11 אבקש לדעת כיצד ניתן לגרום לבעל אישיות סכיזואידית להסכים לבצע ניתוח לכריתת כליה.נקבע כי קיים אצלו TCC וידועה לי הבעייתיות בכך.האם שיחות עם פסיכיאטר עשויות להואיל? כיום הוא חי על זמן שאול.מודה מראש.

שלום. הפרעת אישיות סכיזואידית היא הפרעת אישיות המתבטאת בעיקר בחוסר עניין ביחסים חברתיים, א-מיניות מסויימת ונטיה להתבודדות תוך נסיגה לתוך עולם פנימי. יש מספר תאוריות לגבי הסיבה להתפחות הפרעת האישיות הסכיזואידית כולל תיאוריות גנטיות ותיאוריות פסיכודינמיות (בנושא של בעיות בהתפתחות יסחי אובייקט) ועוד, אולם אין גורם אחד ספציפי שאפשר להצביע עליו. יחד עם זאת ברור שחוויות בשואה משפיעות על ההתהוות של האישיות. לגבי שאלתך השניה - אי אפשר להכריח אדם לעבור ניתוח אלא אם מדובר בפרוצדורה מצילת חיים באופן מיידי (שזה לא המקרה) או לחילופין באם אדן הפסול דין (שזה גם לא המקרה). יש מקום להפניה לפסיכיאטר לצורך הערכה. בברכה, ד"ר אהוד ססר הסכמה לניתוח החל מנטיה גנטית

למה תרופות פסיכיאטריות גורמות להשמנה?

שלום. קודם כל, לא כולן גורמות להשמנה (ראי המשך). לגבי הסיבה - לא יודעים בוודאות אך יש מספר תאוריות. התאוריה העיקרית היא ככל הנראה בשל פעילות הנוגדת את אחד הקולטנים של חומר הקרוי היסטמין (רצפטור H1). סיבה אחרת יכולה להיות שינויים במערך הסרוטונין במח. עוד סיבה בתרופות מסויימות היא גרימה של תנגודת לאינסולין, מה שגורם לעליה בתאבון. צריך להדגיש שלא כל התרופות הם אותו הדבר, יש כאלה שגורמות להשמנה ניכרת, יש כאלה שקצת, ויש כאלה שבכלל לא. מבחינת תרופות נוגדות פסיכוזה - הזיפרקסה והלפונקס כמו גם מספר תכישירים מדור ראשון (כגון נוזינן או לרגקטיל) גורמות לעליה הכי משמעותית, מצד שני יש תרופות כגון סוליאן, אביליפי וגאודון שלא גורמות בכלל לעליה במשקל. השאר באמצע. גם חלק מתרופות נוגדות הדכאון יכולות לגרום לעליה במשקל. העיקרית מביניהם היא ה"מירו" אך גם רבות אחרות יכולות לגרום לכך (אך שוב, לא כולם). מומלץ לפנות לרופא המטפל כדי לקבל מידע מפורט. בברכה, ד"ר אהוד ססר

עם אבחנה של זכיזופרניה פרנואידית. חייתי בסרט כמט חודשיים. לא יצאתי מהחדר שלי,פחדתי שעוקבים אחרי ומנסים להרעיל אותי. התנתקתי מכל החברים שלי והייתי לבד בחושך כל היום. הרגשתי שככה אני מגן על עצמי,על חיי. אחרי האישפוז אני מקבל קספליון. מרגיש טוב אבל הבעיה שאני מרגיש "טוב" מידי. פעיל מידי,נמרץ מידי,אוכל הרבה,מעשן הרבה,לוקח סיכונים,מבלה הרבה ועושה הרבה דברים שלא עשיתי קודם.יש לי מצב רוח מעולה ושמח כל הזמן עד שאנשים כבר צוחקים עלי.ההורים שלי אומרים שאני עושה הכל בהקצנה וההתנהגות שלי מוחצנת ומוגזמת. האם יכול להיות שמינון התרופה גבוה מידי ובגלל זה אני מתנהג ככה?

איזה הורים "נפלאים" יש לך, שיחקת אותה! מסכן :(

שלום. אתה מתאר מצב של פעילות יתר, לקיחת סיכונים, התרוממת במצב רוח ועוד. אי אפשר לאבחן את המצב שלך דרך פורום אינטרנט - לכן מומלץ שתפנה בהקדם לפסיכיאר לבדיקה. צריך לבדוק שלא מדובר בהתחלה של גל מאני, כי אם כן - יש לטפל בדחיפות כדי למנוע התדרדרות למצב פסיכוטי נוסף. במיוחד מדאיגה ההצהרה שלך על "לקיחת סיכונים" שיכולה להעיד על פגיעה מסויימת בשיפוט. לגבי הקספליון - לא סביר שמינון התרופה גבוה מדי - להיפך. קספליון לא גורם למצבים של פעילות יתר כפי שאתה מתאר לעיל (להיפך, הקפסליון יכול לטפל בזה). שוב - כדאי להיבדק, כי אם מדובר בהתחלה של גל מאני הטיפול המונע הוא פשוט יחסית ועדיף בהרבה מהאפשרות של אשפוז חוזר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אם בכל מחלות הנפש יש התקפים פסיכוטים?

שלום. בוודאי שלא. ההפרעות הנפשיות כוללות בין השאר הפרעת במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות פסיכוטיות, הפרעות אישיות, הפרעות נפשיות משימוש בסמים, הפרעות בדימוי הגוף, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, שהפרעות הסתגלות, הפרעות בשליטה על דחפים ועוד ועוד. ברור שלא בכל אלה יש מצבים פסיכוטים, וברובם כמובן שאין. אז איפה יש? בהפרעות הפסיכוטיות כגון סכיזופרניה או הפרעה סכיזואפקטיבית יש מן הסתם מצבים פסיכוטים ע"פ ההגדרה. לעיתים בהפרעות מצב הרוח יש גם סימנים פסיכוטים (מאניה פסיכוטית או דכאון פסיכוטי), לעיתים מצב פסיכוטי הוא בכלל בגלל מצב גופני (כגון גידולים, מחלות נוירולוגיות שונות, שטיון, הפרעות בבלוטת התריס ועוד ועוד), לפעמים יכולים להיות מצבים פסיכוטים עקב שימוש בסמים, לפעמים יכולים להיות מצבים פסיכוטים (קצרים) בהפרעות אישיות (בעיקר הפרעת אישיות גבולית) ועוד. אך יש להדגיש - ברב המוחלט של ההפרעות הנפשיות אין מצבים פסיכוטים. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני לא יודע אם כדאי לשאול משהו.הרבה זמן אני מחכה ואין תשובות.

ואני עדיין מחכה...

השאלה שלי היא בנוגע לנקודת ההשקה של סכיזופרניה ומניה דיפרסיה. אני מבינה שבשניהם יש התקפים פסיכוטיים ובשניהם הסימנים המוקדמים יכולים להיות הסתגרות ודיכאון. רציתי להבין לגבי החלק שבא לאחר ההתקף,אותה "מניה" ותחושת ה"הי".האם יש אותה גם בסכיזופרניה? ואם כן,איך מבחינים בין שתי המחלות?

יש הפרעה שנקראת סכיזואפקטיבית שהיא מין שילוב של סכיזופרניה עם התקפים של שינויים פתאומיים במצב הרוח. אולי לזה התכוונת בשאלתך בנוגי להשקה בין שתי המחלות.

שלום. השאלה שלך היא נושא שנוי במחלוקת כיום. בעבר ראו את המאניה דפרסיה (הפרעת דוקוטבית) והסכיזופרניה כמחלות שונות בתכלית - באחת יש התקפים אפקטיבים (כלומר דכאון ומאניה) עם חזרה לתפקוד רגיל בין ההתקפים ובשני יש תסמינים פסיכוטים ללא מרכיב אפקטיבי בולט עם פגיעה הדרגתית בתפקוד ובקוגניציה לאורך השנים. היום הגישה יותר שנויה במחלקות וידוע שגם בהפרעה ביפולרית יכולה להיות פגיעה בתפקוד בין ההתקפים עם הסתמנות מסויימת של תסמינים שליליים. יש כאלה שטוענים שמדובר למעשה בהפרעות דומות שנעות על אותו הציר ונבדלות רק במידת המעורבות האפקטיבית (ולראיה - במחקרים שנעשו בעשור האחרון רואים שיש גנטיקה משותפת ביניהן). כמו כן אנו יודעים שגם בסכיזופרניה יש לעיתים התקפים של מאניה ודכאון. בהמשך השנים הגדירו הפרעה שהוא מאין "בן כלאיים" בים שני ההפרעות ששמו הפרעה סכיזואפקטיבית. כנראה שהולכים לעשות סדר בהגדרות האמורות לעיל בקרוב לאור השינוי בגישות האמורות לעיל (כשייצא בקרוב ה-DSM V שהוא הספר של האמריקאים שמגדיר את ההפרעות הנפשיות). בכל אופן הנה התשובה הרשמית (בקוים כלליים) נכון להגדרות הDSM הנוכחי (DSM 4). הפרעה ביפולרית - התקפים של מאניה ודכאון עם או בלי מרכיבים פסיכוטים. אין מצבים פסיכוטים שנשמשכים יותר משבועיים ללא ליווי אפקטיבי. הפרעה סכיזואפקטיבית - כמו הפרעה ביפולרית - אך יש מצבים פסיכוטים שנמשכים יותר משמבועיים גם ללא תסמינים אפקטיבים. סכיזופרניה - יש תסמינים פסיכוטים והמרכיב האפטקיבי אינו בולט (כלומר פחות מ-20-30% מהמהלך הקליני). בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני משמינה מאד מהזריקות של קספליון.וגם קשה לי לישון וקצת קשה לי להתרכז.אבל הכי מפריע לי ההשמנה.השבוע אכלתי רק יוגורטים וירקות ורצתי 2 קילומטר סביב השכונה בכל בוקר,סוף השבוע אני נשקלת ואוי...עוד 2 קילו. הפנים שלי מנופחות,הבטן ענקית. אני לא הייתי מאאד רזה אבל הייתי בסדר,מידה 40 עכשיו אני 44 ועברו רק 3 זריקות.מה יהיה הלאה?

שלום. ראי תשובה פה: http://www.doctors.co.il/forum-4040/message-9101 בברכה, ד"ר אהוד ססר

בנדם שיש לו סכיזופרניה, אבל לא שומע קולות. אפיין אותו להתבודד, ולהיות שקוע, "קפוא" גם אם הראש למטה. נוטה לבקש מאנשים שלא יתקרבו אליו, רציני גם חברותי, סימפטי, בוגר, הגיוני, משתתף יפה בשיחות, לוקח סוגי כדורים, בינהם להרגעה, מעשן הרבה, וידיו "בצבע חום כהה". לעיתים היו שמועות שהוא לא מרגיש טוב, ולכן הוא מאושפז. מצב רוחו נוטה לטוב. הוא אוכל טוב, התחרט שניסה פעם להתאבד.פעם נהג להסתגר בחדר שלו. איזה דברים אפשר להסיק בהתנהגות זו על הסיכזורפניה שלו?

שלום. אי אפשר להגיע לתובנות ספציפיות דרך פורום אינטרננט לגבי בן אדם זה או אחר ללא שהאדם נבדק ועל אחת כמה וכמה דרך מידע שניתן בגוף שלישי.גם לא ברור לי למה את מתכוומת בשאלה - הרי מה צריך "להסיק"? שהוא מתמודד עם סכיזופרניה? הרי את אומרת שזה כבר נתון ידוע. גם לא כל "התבודדות" זה דווקא סמן לסכיזופרניה (כגון "סימנים שליליים") וצריך לבחון את הדברים בבדיקה מעמיקה. גם צריך לזכור שמדובר בבן אדם ולא ב"אבחנה" עם כן המורכבות שבדבר, ולא צריך לראות הכל דרך ה"פריזמה" של "מחלה". בברכה, ד"ר אהוד ססר

להוציא רישיון נהיגה להתחתן ולהביא ילדים ולחיות חיים רגילים? אף על פי שאין לה חברים כרגע בשכונה רק בבית הספר המיוחד שהיא לומדת בו ושכולם שם כמוה ומטה היא ילדה חכמה עם חוש אומר בעדית ארצה שתעשה בגרות ותלך לאוניברסיטה

שלום. בעקרון כן, ורבים וטובים שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה מנהלים אורך חיים תקין כולל לימודים, משפחה, תעסוקה, נהיגה, תחביבים ועוד. מובן שאני לא יכול לתת תשובה ספציפית לגבי בתך מכיוון שלא בדקתי אותה, כמו כן בגיל 14 עדיין קצת קשה לנבא מה טומן העתיד מבחינת יכולות התפקוד, יכולות חברתיות וכד'. יש להישאר במעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי לצורך הערכת היכלות הנ"ל ובניית תכנית שיקומית שתקדם אותה למטרתה - ויש לזכור שכל מתמודד עם סכיזופרניה הוא בראש ובראשונה אדם ככל האדם עם רצונות, תקוות, אכזבות ואהבות, והם תורמים לחברה ולמשפחה. אם נמצאים במעקב מסודר אפשר בד"כ לתפקד, לעבוד, להקים משפחה ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מאז שהתחלתי עם זריקות קספליון. לפני זה הייתי עם קונסטה ולא היתה השמנה קשה כזו,רק קצת נפיחות. האם ידוע לך על תופעת לוואי של השמנה מסיבית בגלל קספליון? (10 ק"ג בחודשיים)

שלום. ידוע שהקספליון יכול לגרום להשמנה, אך כפי שכבר עניתי בשרשור הקודם, מידת ההשמנה היא בד"כ פחותה מזו של מספר תכשירים אחרים והיא אמורה להיות באותו סדר הגודל של הריספרדל, בממוצע עליה של 2-3 ק"ג. יחד עם זאת לפעמים זה מאד אינדיבידואלי ויש שעולים יותר. עליה של 10ק"ג בחודשיים זה בהחלט חריג, ומדובר בבעיה מהותית שיכולה בהמשך לגרום לתסמונת המטבולית הכוללת עליה בכלוסטרול, עליה בלחץ דם, נטיה לסכרת. לכן חשוב מאד לטפל בבעיית המשקל. יש כמה דרכים (כפי שפירטתי בשרשור הקודם): 1) כושר גופני. 2) הקפדה על דיאטה (ומומלץ לפנות לדיאטנית לבנות תפריט מובנה). 3) הפחתה במינון הקספליון. 4) ולבסוף במידה ושום דבר לא עוזר - החלפת הקספליון לתרופה שפחות מעלה במשקל (כגון סוליאן, אביליפי או גאודון). בברכה, ד"ר אהוד ססר

מאז שהיה לי התקף(אחד בלבד),אני מקבל קספליון ומאד מאד שמנתי. ואני מדבר על משהו כמו 6 ק"ג בחודשיים בלי לשנות שום דבר בהרגלי התזונה(מאז ומתמיד אני נמנע מפחממות פשוטות,סוכרים ושומנים). אני גם עושה המון ספורט,לפחות 3 שעות ביום אימוני כושר,סיבולת לב ריאה ובנוסף לכל זה אני גם גולש גלים,כמעט באופן יום יומי,קיץ וחורף(בתנאי שיש גלים) אם אין גלים אני שוחה. אין מורידים את המשקל העודף שקפץ עלי? .

שלום. זה נכון שהקספליון יכולה לגרום לעליה במשקל (אולם לא במידה של חלק התרופות האחרות). המנגנון הוא דרך הגברת התאבון (הרי אין עליה במשקל ללא אוכל, בניגוד לדעה הרווחת שעליה במשקל יכולה להיות קשורה ל"שינוי קצב חילוף חומרים" ללא שינוי בהרגלחי האכילה). בכל זאת, מדובר בבעיה מהותית שיכולה בהמשך לגרום לתסמונת המטבולית הכוללת עליה בכלוסטרול, עליה בלחץ דם, נטיה לסכרת. לכן חשוב מאד לטפל בבעיית השמקל. יש כמה דרכים: 1) כושר גופני (שאתה כבר עושה). 2) הקפדה על דיאטה (ומומלץ לפנות לדיאטנית לבנות תפריט מובנה). 3) הפחתה במינון הקספליון. 4) ולבסוף במידה ושום דבר לא עוזר - החלפת הקספליון לתרופה שפחות מעלה במשקל (כגון סוליאן, אביליפי או גאודון). בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני בן 60 ולוקח טיפול מניעתי של רספרדל 1 מ"ג כבר שנים רבות. התקף אחרון לפני 11 שנים. מתי אוכל להפסיק את הטיפול המונע? אמרו לי שמגיע גיל שכבר אין התקפים יותר. תודה מראש על תשובה.

שלום. היתה שאלה זהה כאן לפני מספר ימים, ראה בהמשך עמוד זה כאן: http://www.doctors.co.il/forum-4040/message-8764 בכל אופן להלן תמצית הדברים: באופן עקרוני זה נכון שככל שהגיל מתקדם יש באופן סטטיסטי ירידה בתדירות של ההתקפים הפסיכוטים. יש מקרים שבהם ניתן להפסיק את הטיפול לגמרי, ויש מקרים שמומלץ להמשיך טיפול במינון נמוך (ואגב, המינון שלך נמוך). זה תלוי בגורמים רבים שלא ניתן לרדת לעומקם בפורום אינטרנט. אין לי מה לומר אלא - פנה ללפסיכיאטר המטפל ותתיעץ אתו/ה. ברכה, ד"ר אהוד ססר

רציתי לדעת האם יכול להיות סכיזופרן שאמנם יש לו התקף כל כמה שנים אבל בין ההתקפים הוא לגמרי לגמרי בריא,מתפקד,לומד,עובד...והכל ברמה גבוהה ביותר עם פוקוס מצוין?

שלום. בהחלט יכול להיות. אמנם, בד"כ בסכיזופרניה יש פגיעה מסויימת ביכולות קוגניטיביות ותפקודיות לאורך זמן (אם רק בהשוואה לרמת התפקוד שהיתה לפני ההתקף הראשון) אך בהחלט יש מקרים שהפגיעה היא מינימלית (אם בכלל), בעיקר במקרים שבהם הסכיזופרניה פרצה בגיל מאוחר יחסית והרמה הקוגניטיבית היתה גבוהה לפני ההתקף הראשון. כמו כן, במקרים רבים זה גם תלוי ברמת ההתמדה עם הטיפול על כל האספקטים שלו (תרופות, ליווי פסיכולוגי ו/או שיקומי). (תזכורת - ע"פ אמות המידה האבחנתיות המקובלות (כלומר ה-DSM) כדי לתת אבחנה של סכיזופרניה צריך לראות הימשכות של תסמינים כלשהם (כלומר קומבינציה כלשהי של תסמינים פסיכוטים "חיוביים" (הזיות, מחשבות שווא וכד') ו/או תסמינים שליליים כלשהם (כגון ירידה במוטיבציה וצמצום אפקט) ו/או ירידה בתפקוד (חברתי, תעסוקתי, משפחתי או אקדמי). במידה ומשהו מאלה נמשכים מעל חצי שנה - אז ניתן לאבחן סכיזופרניה). בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, אחי בן 48, חלה בסכיזופרניה בגיל 35. מטופל בכדורים. עוד לפני התפרצות המחלה הוא היה אדם עצבני ואלים מאד מילולית וללא חיי חברה או בת זוג. באורח מוזר הכדורים דווקא הרגיעו אותו והוא הפך לאדם יותר נעים. מאז התפרצות המחלה הוא חי עם הורי (אבי בן 76 חולה לב ומטופל ע"י מטפלת ואמי נכה בת 70 ). הוא עובד בעבודה פקידותית ואף השלים תואר שני במנהל עסקים ומדי חודש משתתף בהוצאות הבית. עם זאת, הוא אינו עושה כל דבר אחר ואמי מכבסת ומבשלת עבורו ומסדרת לו את החדר ואבי מכין לו כל בוקר סנדויצים לעבודה. בשנים האחרונות הורי מזדקנים ונחלשים וככל שהם צריכים יותר עזרה הוא הופך להיות יותר עצבני ואלים מילולית. נוצרה סיטואציה שהוריי חוששים לדבר לידו או לבקש ממנו דבר שמא יתפרץ עליהם. אמי הודתה בפני שהיא כבר מתקשה לטפל גם בו וגם באבי והייתה רוצה שיצא מהבית. אחת למספר ימים הוא מייצר מריבה קולנית המלווה בצרחות והכאה עצמית שלו. יש תחושה של טרור בבית ואף פעם אי אפשר לדעת מה יגרום לו להתפרצות עצבים. אחרי כל מריבה הוא כאילו הופך את עורו וכנראה נלחץ מזה שאיבד שליטה ומתנהג בנחמדות עד לכדי התרפסות. שוחחתי עם הורי מספר פעמים על כך שיש להכין אותו ליום שבו הם לא יהיו אולם הם חוששים לדבר איתו על כך כדי שלא תהיה מריבה נוספת. שאלתי היא - האם יש גורמים שאליהם אוכל ללכת להתייעץ לגבי הטיפול באחי והתמודדות עם המצב. ושנית, כיצד ניתן למצוא לו פסיכולוגית שמתמחה בטיפול בחולי סכיזופרניה. תודה מראש,

שלום. כדאי לפנות למרפאת בריאות הנפש באזור מגורכם - שם יש פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים. יחד אתם ניתן לבנות תכנית טיפולית שתכלול לא רק איזון מצב נפשי אלא גם הדרכות התנהגותיות שונות כגון לימוד שליטה בכעסים כמו גם אפשרויות שיקומיות שונות שיכולות להתאים לאחיך (כולל מרכיבים של מגורים (כגון דיור מוגן), שיפור מיומנויות תפקודיות ועוד). כמו כן מומלץ לפנות להדרכה משפחתית - כפי שכתבתי בעבר בפורום התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב. בהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, יש מסגרות רבות בקהילה כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב חליתי בעבר בסכיזופרניה, וכעת אני מרגישה טוב לאחר השיקום. אני רוצה ללמוד רפואה. יש לי את הנתונים להתקבל גם לרפואה מבחינת סכם, פסיכומטרי ובגרויות. האם יש דרך כלשהי, למרות שאני מקבלת קצבת נכות והייתי מאושפזת, לקבל חוות דעת עדכנית על מצבי הנפשי שתכובד על ידי משרד הבריאות וועדת הקבלה לבית הספר לרפואה ? תודה

שלום. אין מניעה גורפת. תפני לפסיכיאטר שלך שייתן לך מסמך על מצבך הנפשי עדכני. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, נאמר לי ע"י החבר שלי כי הוא מטופל באביליפיי האם זה אומר כי הוא סובל בהכרח מסכיזופרניה?

שלום. לא בהכרח. אביליפי היא תרופה נוגדת פסיכוזה וככזאת ניתן לרשום אותה לכל סיבה של פסיכוזה - סכיזופרניה, דכאון פסיכוטי, מאניה, פסיכוזה מסיבות אורגניות (כגון אפילפסיה או סמים) ועוד ועוד. יש כאלה שרושמים אותה גם למקרים של דכאון עמיד (ללא פסיכוזה) והפרעות חרדה קשות. כמו כן לעיתים היא ניתנת במקרה של הפרעות אישיות קשות. בכל אופן בארץ היא רשומה רק לסכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית או להפרעה דוקוטבית ("מאניה דפרסיה") - אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבל אותה באינדיקציות אחרות באופן פרטי (אבל אז זה יקר למדי). בברכה, ד"ר אהוד ססר

כן. בברכה, ד"ר אהוד ססר

האם קספליון 75 נחשב מינון גבוה?

שלום. המינון הסטנדרטי של קספליון הוא 75מג פעם בחודש, כך שלא מדובר במינון גבוה כלל ועיקר. בברכה, ד"ר אהוד ססר

עד היום קבלתי קספליון 100 עכשיו הולכים להוריד לי ל-75. האם ב75 יש פחות תופעות לוואי? אני מדבר בעיקר על השמנה ונפיחות.תודה רבה.

שלום. אכן, כשיורדים במינון בד"כ יש פחות תופעות לוואי (כולל השמנה). אגב, יחסית למספר תרופות אחרות מדור שני הקספליון גורם להשמנה במידה פחותה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מה השפעתם לטווח ארוך נאמר אם מקבלים אותם מעל שנה שנתיים...? האם זוהי תרופה טובה? האם המינון 200 מ"ג גבוה, נמוך, בינוני? פשוט אני מתחילה ללמוד עוד שבוע באוניברסיטה ואני תועה לעצמי מה תהיה ההשפעה של התרופה עלי ואיך זה יהיה קשור ללימודים? תודה מראש, שושי

שלום. קלופיקסול דיפו היא תרופה אנטי פסיכוטית מהדור הראשון שניתנת פעם בשבועיים, בד"כ במינונים שנעים בין 200 ל-400מג. המינון שלך הוא לא גבוה. התרופה היא בסה"כ טובה (למעשה רוב התרופות נוגדות הפסיכוזה יעילות במידה דומה, הן בעיקר שונות בפרופיל תופעות הלוואי שלהן). כמו רבות מהתרופות מהדור הראשון היא יכולה לגרום לתפעות לוואי כגון איטיות, רעד, קשיון שרירים, אי שקט - אולם יש רבים וטובים שלא סובלים מתופעות לוואי כלל וזה מאד אינדיבידואלי. במידה וכן סובלים מתופעות לוואי ניתן להפחית מינון, או להוסיף תכשיר נגד תופעות לוואי, או להחליף לתכשיר טיפול טווח ארוך מדור שני (כגון ריספרדל קונסטה או קספליון). לגבי השפעה על הלימודים - אמנם הזריקה יכולה לגרום לאיטיות מסויימת בחשיבה (מה שקרוי "ברדיפרניה") אולם זהו כעין וכאפס בהשוואה להשפעה החיובית - מניעת התקפים פסיכוטים שיכולים לשבש את הלימודים באופן בלתי הפיך, יותר מכל תופעת לוואי. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל שמכיר אותך. בברכה, ד,ר אהוד ססר.

הרופא אמר לי שבגילי כבר סביר שלא יהיו לי יותר התקפים(68). חליתי בגיל 20 והיו לי בסך הכל 4 התקפים קשים ועוד אחד קל.בין ההתקפים תיפקדתי מצוין.עבדתי במשרה מלאה(חשבית שכר). לפני כ-5 שנים יצאתי לפנסיה ואני פעילה ונמרצת ביותר. ההתקף האחרון היה לפני כ-10 שנים. האם נראה לך סביר להפסיק עם הרספרדל שאותו אני נוטלת כבר הרבה מאד שנים(חצי מיליגרם ליום)?

שלום. לא ניתן לתת תשובות ספציפיות דרך פורום אינטרנט ללא בדיקה מקיפה. באופן עקרוני זה נכון שככל שהגיל מתקדם יש באופן סטטיסטי ירידה בתדירות של ההתקפים הפסיכוטים. יש מקרים שבהם ניתן להפסיק את הטיפול לגמרי, ויש מקרים שמומלץ להמשיך טיפול במינון נמוך (ואגב, המינון שלך מאד נמוך). זה תלוי בגורמים רבים שלא ניתן לרדת לעומקם בפורום אינטרנט. אין לי מה לומר אלא - פני ללפסיכיאטר המטפל ותתיעצי אתו/ה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני בן 25 בריא עד לפני שנה אז היה לי התקף פסיכוטי. טופלתי בבית (ללא אישפוז)בתרופוה בשם קונסטה(זה זריקה אחת לשבועיים). ההתקף נמשך כמעט חודשיים ויצאתי מזה בסדר גמור.חזרתי לעבודה שלי(אחראי משמרת) ועכשיו אני גם מתכונן לפסיכומטרי לקראת לימודי תואר ראשון בהנדסה. הרופא הראשון שטיפל בי,ליווה אותי בכל תקופת ההתקף וגם כמה חודשים אחריו,החליט שאני חולה בזכיזופרניה וקבע שאני צריך להמשיך עם הקונסתה למשך הרבה מאד שנים מחיי כדי להבטיח שההתקף לא יחזור. הרופא הזה בינתיים עזב וקבלתי רופא חדש.הרופא החדש לא חושב שאני חולה בזכיזופרניה ורוצה שאפסיק בהדרגה את הטיפול. האמת היא שאני מאד מפחד, ומה אם הרופא הקודם הוא זה שצודק? אני נורא חושש להפסיק את הטיפול,אני לא יכול להרשות לעצמי להכנס להתקף נוסף ואז אפסיד גם את הלימודים וגם את מקום העבודה.מה לעשות? בינתיים אני מרגיש בריא וחזק ואין לי שום סימנים של מחלה,אבל אולי זה ככה רק בזכות הזריקה? איך אפשר לדעת? השאלה הזאת מאד מייסרת אותי. מה דעתך?

שלום. אי אפשר לתת תשובות ספציפיות דרך פורום אינטרנט ללא בדיקה מעמיקה. אני לא ידוע על סמך מה אבחנו אותך ועל סמך מה כעת רוצים להוריד את האבחנה. במחינה סטטיסטית כ-50% מהתקפים הפסיכוטים ראושנים לא הופכים להיות סכיזופרניה. יש סימנים היכולים לתמוך בצד זה או אחר כגון רמה תפקודית, אופן הופעת ההתקף הפסיכוטי (פתאומי מול הדרגתי), קיום סטרסורים נלווים, שימוש בסמים, מצב גופני ועוד ועוד. אז בשורה התחתונה - אני לא ידוע לגבך. אם יש לך ספקות לגבי הדעה של הרופא הנוכחי - אתה תמיד יכול לקבל חוות דעת שניה בנושא (באופן פרטי או מרפאה לבריאות הנפש). בברכה, ד"ר אהוד ססר

ועבר זמן עד שהתפרץ ממש.אבל מאז שיצאתי מזה אני מרגיש בריא וחזק.לומד חומר רב ביום ועובד במקביל בעבודה בכירה ואחראית. לא מרגיש בכלל חולה ואין לי שום סימנים של מחלה או ירידה בתפקוד,זו גם הסיבה שהרופא החדש מתרשם שזה בכלל לא סכיזופרניה. אני עדיין לא יודע מה לעשות. אני פניתי אליך לחוות דעת נוספת.

שמדובר בסכיזופרניה? מהו טווח הטעות האפשרי? מהו ההבדל בין התקפים פסיכוטיים ספורדים שנקבע שאינם חלק ממחלת הסכיזופרניה לבין התקפים ספורדים שנקבע שהם כן חלק ממחלת הסכיזופרניה(במידה ובשני המקרים יש רמיסיה מלאה בין ההתקפים)?

שלום. שאלה זו נשאלת רבות בפורום ויש תשובות מפורטות בשרשורים השונים. יש לומר שסכיזופרניה היא למעשה מעין "סל" של אבחנות העונות על קריטריונים מסויימים - קומבינציה כלשהי של מחשבות שווא, הפעות בפרספציה (הזיות), הפרעות בהלך החשיבה, ירידה בתפקוד, התבודדות חברתית, צמצום רגשי, חוסר מוטיבציה וכד' שנשמכים לאורך זמן. לצורך פירוט מורחב על הקריטריונים האבחנתיים של סכיזופרניה ניתן לקרוא ב: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94 לגבי "טווח טעות" באבחנה - לא מדובר במדע מדוייק, לעתים האבחנה הראשונית מוטעית, לפעמים היא משתנה לאורך זמן ולעיתים יש החלמה. יש להמשיך במעקב לצורך גיבוש האבחנה. אם יש רמיסיה מלאה בין התקפים לא תמיד קל להגיע לאבחנה, זה תלוי בהרבה גורמים (כגון הליווי האפקטיבי (דכאון או מאניה), הימצאות טריגר ברור להתקף, המצב הגופני, רמת התפקוד בין ההתקפים ועוד). בכל אופן - לדידי זה לא כל כך חשוב איך קוראים לזה - אם יש התקפים פסיכוטים חוזרים הרי שבכל מקרה יהיה כנראה צורך בטיפול תרופתי מונע ומעקב של גורמי בריאות הנפש. השורה התחתונה היא איך מגיעים לאיכות חיים טובה עם יציבות תןך הגשמת רצונות ותקוות - ולא איך זה "מתוייג" מבחינה אבחנתית. בברכה, ד"ר אהוד ססר

מי שאינו מתויג כזכיזופרן,אינו זכאי לסל שיקום,לקצבה חודשית,לתרופות מסובסדות וכו. ומצד שני,נראה לי שבגלל הסיבות הנ"ל,יהיו רופאים שיקבעו אבחנה מוקדם ככל האפשר,גם אם אינם משוכנעים שאכן אמנם מדובר בזכיזופרניה.

גבר בשנות השלושים לחייו בעל משקל 120 ק''ג מהו המינון המוערך שבו הוא צריך לקחת תרופת "אביליפיי" בכל יום?

שלום. מינון תכשירים נוגדי פסיכוזה (ביניהם אביליפי) לא נקבע ע"פ משקל האדם, אלא ע"פ התגובה לטיפול. נהוג לתת את המינון הנמוך ביותר שמביא לנסיגה בתסמינים. המינונים הטיפוליים של אבילפי בד"כ נעים בטווח של 15-30מג. בברכה, ד"ר אהוד ססר

לאחי היה התקף פסיכוטי שבעקבותיו אושפז לכמה ימים. לאחר כארבעה ימים של אישפוז שבהם הוא גם קיבל תרופה בשם רספרידל,הוא שוחרר וחזר הביתה כמו חדש ללא סימנים של התקף. סה"כ ההתקף נמשך כארבעה שבועות מיום שראינו סימפטומים ראשונים ועד שחזר לעצמו באופן מוחלט. הוא שוחרר מבית החולים עם אבחנה של "סכיזופרניה פרנואידית" והמלצה להמשך טיפול ברספרידל לכל החיים. הרופא במרפאות החוץ,אינו מסכים עם האבחנה של הרופא באשפוז ואמר שלאחר שנה הוא מתכוון להפסיק לו את הטיפול, ("אין פה שום סכיזופרניה",כך הוא אמר). למי להאמין?

שלום. כמובן שאיני יכול לומר לך באם מדובר בסכיזופרניה או לא ללא בדיקה מעמיקה וללא מעקב לאורך זמן. בכל אופן צריך לעקוב ולראות אם יהיו תסמינים כלשהם בהמשך (קומבנציה כלשהי של תסמינים "חיוביים" ו/או תסמינים "שליליים" ו/או פגיעה תפקודית וכד'). אם ההתקף היה פתאומי עם טריגר ברור (כגון סמים או טראומה) אז זה מפחית באופן מסויים את הסבירות שמדובר בסכיזופרניה. אם לעומת זאת היה מדובר בתהליך הדרגתי עם ירידה בתפקוד וללא גורם חיצוני ברור - זה מעלה את הסבירות. בכל אופן הסטטיסטיקה אומרת שרק כ-50% ממצבים פסיכוטים אקוטיים מתקדמים בהמשך לסכיזופרניה. בברכה, ד"ר אהדוד ססר

שלום נאמר לי שאחי הובחן כחולה סכיזופרניה מילדותית ,למרות שאיני מקבלת את ההבחנה הזו הייתי מעוניינת לקבל הסבר לגבי הסוג הזה של הסכיזופרניה , ממה היא נובעת ומהם סימני הזיהוי שלה ?

שלום. סכיזופרניה בילדות (child onset schizophrenia) היא תופעה נדירה אך קיימת. סטטיסטית יש סיכוי של 1/10000 ללקות בסכיזופרניה לפני גיל 12, וזאת לעומת 1/100 בכלל האוכלוסיה. המרכיב הגנטי בד"כ בולט יותר מאשר בסכיזופרניה בגיל מבוגר יותר. כמו כן הפרוגנוזה (התחזית) היא פחות טובה. התסמינים הם אותם תסמינים כמו בסכיזופרניה בגיל המבוגר - קומבינציה כלשהי של מחשבות שווא, הפעות בפרספציה (הזיות), הפרעות בהלך החשיבה, ירידה בתפקוד, התבודדות חברתית, חוסר מוטיבציה וכד'. בילדות מחשבות השווא בד"כ פחות ממוקדות. בכל אופן סכיזופרניה בילדות היא קשה לאבחנה מכיוון שלילדים יש לעיתים מחשבות שווא שהם חלק תקין של ההתפחות (בהתאם לגיל) כמו גם בקשר לטראומות נפשיות שונות, ולאו דווקא מדובר בסכיזופרניה במקרים אלה. כמו כן לפעמים יש קוים מקבילים לאוטיזם ויש קושי להבדיל. להרחבה ניתן לקרוא כאן (באנגלית): http://en.wikipedia.org/wiki/Pediatric_schizophrenia או על סכיזופרניה באופן כללי כאן (בעברית): http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94 בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום רב, בתי כמעט בת 20. נוטלת לפונקס כבר שנה (אחרי שנטלה ריספרדל וזיפרקסה). עם הלפונקס ישנו שיפור גדול במצבה אך עדיין יש מקום לשיפור. הפסיכיאטרית שלה המליצה לעבור לאביליפי. התיעצתי עם שלושה פסיכיאטרים אחרים והם לא ממליצים להחליף תרופה בשלב זה. טוענים שהלפונקס הכי טוב שיש. בדיקות דם כדוריות לבנות תקינות. יש לה קצת נטיה לסוכרת וישנה הסטוריה של סוכרת במשפחה. אנחנו מאד מתלבטים. אנחנו רוצים את הטיפול התרופתי הטוב ביותר (בעצם המתאים ביותר...) בשבילה. מה דעתכם?

שלום. מובן שאי אפשר להגיע להחלטה טיפולית דרך פורום אינטרנט ללא בדיקה מעמיקה של בתך. באופן כללי הפסיכיאטרים שהתייעצת אתם צודקים - הלפונקס היא התרופה הטובה ביותר כיום לטיפול בתסמיני סכיזופרניה (חיוביים כנו גם שליליים), וזאת למרות תופעות הלוואי שלה. זה נכון שלעיתים יש מקרים יוצאי דופן שדווקא לא מגיבים ללופנקס וכן לתרופה אחרת - אך זה נדיר. בתך ככל הנראה גילתה עמידות לטיפול (גם ריספרדל וגם זיפרקסה) ולכן מגכלתחילה הגיעו ללפונקס. אביליפי היא אמנם תרופה חדשה בארץ, אך היא נמצאת בעולם כבר כ-8 שנים. היא תרופה טובה עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי - אך היא לא יותר יעילה מהתרופות האחרות שהיא כבר קיבלה. שורה תחתונה - באופן כללי לא מקובל להחליף טיפול בלפונקס אלא אם יש תופעות לוואי קשות או לחילופין החמרה במצב הנפשי למרות הטיפול. בברכה, ד"ר אהוד ססר