סכיזופרניה

שלום רב, יש לי אח חולה סכיזופרניה כבר כ3 שנים אין לי הרבה מידע על הטיפול שהוא קיבל אבך אני יודעת שהוא היה מטופל באישפוז יום במשך כ3 חודשים (לפני כ5 חודשים) בחודשיים האחרון הוא הפסיק לקחת את התרופות שלו והתנהגותו התחילה להיות אלימה כלפי המשפחה הוא הפסיק לאכול לא ישן בלילה ובמהלך היום סגור בחדר לא מדבר וכשהוא כן מדבר הוא תוקפני ומאשים לאחרונה הוא התחיל גם לצעוק עלי (התפתחות חדשה) עוד עתיד לעבור וועדה לצורך קביעת נכות ולאחר מכן ננסה לשכנע אותו ללכת לקורסים שמוצעים לחולים מסוג זה כשדיברנו איתו על זה הוא סרב בתוקף והוא הסכים לעבור את הוועדה רק בבשביל הכסף כדי לקנות כרטיס טיסה לדרום אמריקה (היעד משתנה כל הזמן..) השאלה שלי היא ?מה אפשר לעשות מבחינת התרופות קראתי שהתרופות זה האבן בסיס לריפוי והוא לא מסכים לקחת אותם כשניסינו ליצור קשר עם הפסיכיאטרית באישפוז יום מסתבר שהם העבירו את התיק שלו לטיפול של מחלקה אחרת אך כאשר אנחנו יוצרים איתם קשר אין להם מענה בשבילנו "מעדכנים את התיק הרפואי" שאלה נוספת האם אישפוז בכפיה יותר מומלץ? מבחינת סכנה לסביבה אין ספק שיש. מהי הפרוצדורה לצורך כך? אילו גורמים יכולים לתת לנו מענה, ואת מי צריך לנער כדי לקבל יחס?.. רוב תודות

שלום אדווה. בפניה שלך את שואלת מספר שאלות, כולן חשובות ורלוונטיות במיוחד למשפחות של מטופלים הסובלים מסכיזופרניה. התשובות מורכבות. ננסה לעשות מעט סדר: 1) לגבי הצורך באשפוז: את מתארת מטופל הסובל מסכיזופרניה שלא נוטל את טיפולו וככל הנראה כתוצאה מכך מצב מתדרדר עד לכדי מסוכנות כלפי סובביו (הוא אלים) וכלפי עצמו (הוא לא אוכל). לפיכך נראה שיש מקום לשקול מסגרת אשפוזית על מנת להתאים את טיפולו התרופתי, הפסיכולוגית והשיקומי. 2) לגבי הצורך באשפוז בכפיה: לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. לפי מה שאת מתארת יש חשש שזה אכן המצב (לדבריך הוא אלים כלפי המשפחה) ואז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה כשהוא אלים והם יכולים להחליט על הבאתו למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 3) לגבי הטיפול התרופתי: זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. 4) לגבי השיקום: את מעלה אפשרות שהוא יופנה לקורסים דרך ועדת סל שיקום (חוק שיקום נכי נפש בקהילה שנת 2000). הבעיה היא שזאת ניתן לעשות רק אם המטופל מסכים לכך. כעת זה לא המצב. לכן נראה שרק אחרי שיאוזן מבחינה טיפולית (או באשפוז או דרך טיפול בקהילה) ניתן יהיה להעלות בשנית אפשרויות שיקום שונות, ויש הרבה מאד אפשרויות (מלבד קורסים) שניתן להציע. כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר