פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
30/06/2007 | 00:40 | מאת: אבי

שלום קיבלתי LUSTRAL כדי להעלות את הלחץ דם (לא שזה עוזר) אבל מאז שהתחלתי לקחת את הכדורים ירד לי החשק המיני האופן דרסתי דיברתי עם הרופאה שהביאה לי את הLUSTRAL והיא צירפה לי תרופה בשם BOSERIN עכשיו אני רואה ששנייהם אלו תרופות פסיכיאטריות האם יש טעם להשתמש בהם כשאני לא סובל מדיכאון והאם זה יכול להועיל לחיי המין שלי?

30/06/2007 | 19:49 | מאת: אחת

הפורום הזה כבר לא פועל ממליצה לך לפנות לקומונה פסיכיאטריה לכל שבתפוז- אין לי ספק שמנהל הקומונה יוכל לתת לך תשובה מספקת ומקצועית מצורף כתובת הקומונה: http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?Communaid=27032

לאאחר התאבדותו של בני בערך לפני שנה התחלתי טיפול ברסיטל. 2 כדורים ליום. בחודש האחרון החליף לי הפסיכיאטר את הכדורים לוונלה. 2 בבוקר 2 בערב. מאז שהתחלתי עם הכדורים האלה כבר 3 שבועות בערך יש לי תופעות לואי. לא יודעת אם לשייך אותם לכדור או לעובדה שבעוד שבועים יהי יום השנה למותו של הבן. התופעות הם כאלו: שינה מרובה עד כדי אי שמיעת השעון בבוקר והתעוררות מאוחרת. כמעט כל יום מאחרת לעבודה. דבר שקודם לכן לא קרה. היתי מתעוררת בניחותא.מחשבות על מוות , לא שמתכוונת להתאבד אבל כל הזמן יש לי הרגשה כאילו אוטוטו אני עומדת למות בקרוב.ומה קורה למעלה וכזה. אובססיות לדבי בן הזוג שלי שלא אמורים להיות. חלומות לא מוסברים. מחשבות כאילו יאללה שהכל יגמר ושלא אכפת לי שיגמר. כאילו יאלה אני בת 50 מציתי את החייים. האם זה קורה עם החלפת כדורים ?

shosy2 יקרה, דבר ראשון אני רוצה ליידע אותך שהפורום החשוב הזה כרגע אינו פעיל. ד"ר הידש לא מנהל אותו יותר וטרם נמצא לו מחליף. אתן לך קישור לפורום של מתמודדים שמשוחחים ביניהם (רובם חברי הפורום הזה)בניהולו של דור- שאיננו רופא אך יש לו ידע רבבכל נושא התרופות הפסיכיאטריות. אך קודם כל ברצוני להתייחס לדברים שכתבת- לי נשמע שמה שאת מתארת כתופעות לוואי אינן כאלה, אלה כפי שסברת- תגובה של החרפה דיכאונית כחלק מתהליך האבל על בנך ובסמוך ליום השנה למותו. יתכן ואת צריכה להתייעץ בקשר למינון מוגבר בתקופה זו. אך יותר מכך נראה לי שכדאי לך להיות בקשר של שיחות עם מטפל/ת טוב/ה מפני שאת חווה דבר קשה מנשוא ואינך צריכה להיות עם זה לבד. בוודאי שלא בימים אלה. היי חזקה ובעיקר טובה וקשובה לעצמך ולצרכייך. מירי.

27/06/2007 | 23:42 | מאת: מירי 2

הנה הקישור http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?Communaid=27032

23/06/2007 | 22:27 | מאת: שי

לדור היקר ניסיתי להכנס ךפורום שלך והוא חסום למה זה ?????

23/06/2007 | 23:27 | מאת: דור

תנסה שוב. לפעמים יש עומס אז מחכים מס' דקות, מנסים שוב ואז מצליחים. http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?Communaid=27032

23/06/2007 | 23:38 | מאת: דור

אל תלחץ ישר על הקישור אלא תעשה עליו קליק ימני עם העכבר ואח"כ תבחר OPEN IN NEW TAB או OPEN IN NEW WINDOW וכך זה אמור לעבוד

22/06/2007 | 19:41 | מאת: עושה נזקים

שלום רב, כמה פרמטרים שאולי יעזרו. אני בת 28. עברתי התעללות פיזית שהייתי קטנה שרדתי וגדלתי להיות לוחמת חזקה,יפה, מאד מצליחה בחיים - עבודה, ספורט,,אהבה. הסביבה שלי מעריצה את השגיי. כלפי חוץ נראה שהבטחון של גבוהה.למרות שאני יודעת בתוכי שהוא לעיתים מאד נמוך. אני נוטה לשקר לעיתים. למרות שהרזומה שלי מרשים מבלי לנפח. שהייתי צעירה יותר זה היה שכיח יותר היום פחות. (למשל לומר למישהו שלא מזיז לי שלמדתי באונברסיטה שנחשבת מרשימה יותר בעוד שלמדתי במכללה לא מרשימה. בעוד אני יודעת שאני גם לא אראה אותו יותר וש הtitle הנוכחי שלי מרשים מספיק והוא ה"קובע") אני נוטה למצבי רוח של אושר ועצב קיצוניים. אני פלרטטנית. ולמרות שיש לי לא מעט מעריצים בכל סביבה בה אני נמצאת. אני נוטה לזהו כאלו שרוצים אבל לא אומרים דבר וגורמת להם לחשוב שאני רוצה אותם למרות שאני לא - ואני משקרת כדי שירגישו שונה. ואז משיגה מעריץ חדש ברמות חזקות יותר - גורמת להם להאהב בי אבל מבלי להיות מושגת נותנת להם תחושה שבזמן אחר בטח היינו יחד. אני נשואה ומאד אוהבת את בעלי. אבל לצערי משחקי הפלרטוט שלי נסחף ששחקתי עם שחקן קשוח יותר שלקח לי זמן לגרום לו להודות שהוא מאוהב בי מסיבות חברתיות שונות. כך שהייתי צריכה לשקר מעבר לרגיל - למשל לומר לו שיש לי בעיות עם בן זוגי וכו. בקיצור איתו זה נשחף השגתי את המטרה הוא היה מאוהב אך לא הצלחתי להרחיק אותו. כי הוא התעקש ואני אמרתי אוקיי רק עוד קצת.גרמתי לו להרגיש שאני אוהבת אותו גם אבל זה לא אפשרי כי אני נשואה. למרות שלא אהבתי אותו. וסיכנתי את נשואיי בשקרים ומפגשים (לא פיזיים) לבסוף בעלי גילה שאותו אחד איתו אני נמצאת שעות רבות במשך היום מאוהב בי. ואת כל השקרים. לקח לו המון זמן לתת בי קצת אמון חזרה . הבטחתי שאם יווצר ביננו איזשהו קשר אני איידע אותו. אבל שוב שקרתי ושוב שקרתי ושוב התרסקתי שבעלי גילה ששוב דיברתי איתו שהבטחתי שלא אעשה זאת ואם כן שאיידע אותו. הינו בטיפול כמעט שנה התקדמנו מעולה. אם כי עדין לא הבנתי למה מתחתי כל הזמן את החבל. ולמה הובלתי את עצמי כמה פעמים למצב בו אני מרוסקת כי ליאור גילה שקר ורוצה להתגרש. בחצי שנה האחרונה הכל התקדם נפלא אם כי גליתי על עצמי שברגעים של אושר נורא מתחשק לי לדבר על ההוא באינטרנט ולומר לו שאני עדין מרגישה . ולדעת שהוא עם בנות שהוא לא אוהב והוא "שלי" תמיד אפילו אני לא רוצה אותו. וכל זהמן עצרתי את עצמי כי בעלי אמר "אם עוד פעם... זה נגמר" לאחרונה בעלי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ילד וזה היה שבוע מאד מאושר. באחד הימים הייתי שמחה מהרגיל עליתי מול ההוא והרגשתי שבא לי פרידה אחרונה לגרום לו להרגיש שאני שם אוהבת אותו אבל זה לא אפשרי וזאת הפעם האחרונה שאנחנו מדברים כי יש לי פתרון. ושמחתי לאידי שהוא יקשר את זה (פעם אחרונה )לכך שישמע שאני בהריון. בעלי מסתבר לא ממש סמך עליי וגילה את השיחה הזאת.ועכשיו זה נגמר. אנחנו נפרדים. הוא לא מאמין שאני כזאת שקרנית ושהמשכתי לשקר למרות שהבטחתי שלא. אני מרגישה הכי נורא בעולם. ואני לא מצליחה להבין איך זה יכול להיות שעשיתי דבר כזה שידעתי למה זה יוביל ומה זה שווה. משהו דפוק אבל אני לא יודעת מה. כן אני אחליף את היועצת שלנו במטפל. אבל בנתיים אשמח לשמוע את דעתך. תודה רבה.

14/09/2007 | 16:53 | מאת: כע

0544354541

19/06/2007 | 18:35 | מאת: איתי

שמי איתי, בן 25 מאובחן עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, סטודנט באוניברסיטה ונוטל ריטלין. ברשותי ריטלין רגיל, SR 20 מ"ג, ו- LA 40 מ"ג. המינון שאני בד"כ נוטל הוא בין 15-20 מ"ג למנה (לא ליממה), פעמיים ביום, אף על פי שאינו יעיל והומלץ לי בשל כך להעלות את המינון (רופא). לדאבוני, אני חושש שגרמתי לעצמי לנזק בלתי הפיך בשל אירועים אחרונים בחצי שנה האחרונה. בתקופה זו הייתי נתון בלחץ בעבודה ובאוניברסיטה ורוב שעות היום למדתי כמו מטורף. בתקופה זו בת 6 חודשים, "פימפמתי" כל מס' שעות ריטלין (סוג של התמכרות) במינון שאני בד"כ נוטל שוב ושוב. לדוגמה יכולתי לקחת שני SR בצהריים אחרי שעה כדור שלם רגיל, אחרי 4 שעות כדור שלם LA + כדור רגיל שלם, אחרי 3-4 שעות עוד LA וכן הלאה.... הרגשתי ממש מכור !!! ואגב, אין זה קרה בעבר כלל !!! למעשה שנאתי את התרופה ולא לקחתי אותה הרבה !!! בנוסף לכך היות ולמדתי כמו מטורף גם לא ישנתי מס' ימים רצוף (כמובן על ריטלין בזמן זה). בד"כ לא הייתי ישן בין 2-4 ימים רצוף (ועל ריטלין) ולבסוף כשהלכתי לישון הייתי ישן 24 שעות מלאות, ובימים שלמחרת ישן חצי יום. וחוזר חלילה שוב ושוב. הדבר גרם לי אפילו לסבול מעיוותים בתפיסה. כיום אני במסלול הרגיל והבריא לאחר שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים, ישן כמו בן אדם, ונוטל ריטלין 15 מ"ג בבוקר ו-15 מ"ג אחה"צ. היות ומדובר בריטלין היינו אמפטמין, ולא ישנתי ימים שלמים, אני חושש מהאפשרות שגרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך ואולי אפילו "דפקתי" לעצמי את המוח. לא שיתפתי את הרופא שלי בדבר ולא נשלחתי לבדיקות. החשש נובע מאחר ואני יודע שסמים (בכללי) יוצרים חורים במוח וחוסר שינה מונע "ניקיון" של רעלניים המצטברים בתאים במוח ההורגים את גוף האדם בסופו של דבר. אני לא יודע מה לעשות או מה ההשלכות של מעשיי. אשמח לקבל תשובות בנדון. ברצוני לדעת מהם ההשלכות של מעשיי.... האם סביר שאכן גרמתי לעצמי נזק בלתי הפיך או שהוא הפיך.... האם יצרתי נזק כתוצאה מנטילת ריטלין במינוניי יתר.... או שמא מחוסר שינה מצטברת... היכן הנזק מתרחש בגוף אם בכלל... במוח... בלב.... בכבד... וכו'.... ואם זה המצב מה עליי לעשות... אשמח לקבל תשובה מפורטת... תודה רבה, איתי

22/06/2007 | 00:23 | מאת: נתי

הבנתי מהנירולוג שטיפל בי שאני סובלת מדכאון. עד כה הייתי בטוחה שאני סובלת מבעיות קשב וריכוז .על פי ממצאי "טובה " אינני מאובחנת כ-adhd.קראתי באתר שלכם על סוגי דכאון. על פי עניות דעתי אין לי מחשבות אובדניות, אני אימפולסיבית גם מתפרצת חסרת מנוחה אבל בעלת שמחת חיים מתפקדת בעבודה ובבית מצויין הסביבה חושבת שאני היפר .. ובעלת אנרגיות בלתי מסתיימות הרופא יעץ לי לגשת לפסיכיאטר לקבלת תרופה אכן כך? טיפול פסיכולוגי בשלב מסויים אינו עוזר .כיוון שפסיכולוג מביא אותך למודעות משהו ,אך לצערי אינו נותן לך כלים להתמודד. ןלשנות התנהגות. מה גם שאם הבעייה היא כימית אז.. יש לי פחד מתופעות לוואי מה עושים למי באמת פונים?

22/06/2007 | 10:49 | מאת: מלי

תאור מקרה: בחורה בת 18 התגייסה, עברה קורס של כחודש והכל היה תקין, לאחר שקיבלה הצבה התחילו בעיות ביחס של המפקדים אליה, כולל מצבים שבהם שיקרו לבחורה וכאשר רצה להיפגש עם קב"ן אמרו לה שאין בעיה שהיא יכולה להיפגש - בסופו של דבר נתנו לדבר עם גורם אחר שהוא בכלל לא קב"ן כלומר עבדו עליה כביכול. הבחורה לקחה את זה מאוד קשה את שאמרו לה קב"ן , והדבר התבטא בכך שהיא כל פעם שיחזרה בפני המשפחה את מה שעבר עליה והתחילה לבכות, ולבכות בכי היסטרי, בנוסף הייתה לה גם באותו שלב של הבכי הבלתי פוסק התקפת עצבים דבר שאף פעם לה היה לה היא הייתה בחורה נורמאלית לחלוטין, שמחה, עובדת, בחורה חרוצה. בנוסף במקביל לאותו סיפור בצבא, הבחורה עישנה מדי פעם וממש לא לעיתים קרובות סמים "קלים". הבחורה נפגשה עם פסיכיאטר והוא נתן לה טיפול של פרפרנאן 8 מייג, לוקחת אותו כחודשיים ויותר, הבחורה לאחר מכן כחודש חודשים החלה להרגיש שאין לה שמחת חיים, והיא עצובה, וגם המשפחה מרגישה שמצב רוחה ירוד, היא ניתן להגיד קצת מסתגרת, ואולי איטית מעט, נפגשה שוב עם אותו פסיכיאטר תיארה לו את הרגשתה והוא נתן לה בנוסף לכדור הראשון את הפאקסט 1 ליום. חשוב לציין שהבחורה נורמלית בחשיבתה לגמרי רגילה, וגם בהתגפי הזעם דיברה לעיין רק הייתה עצבנות מוגרברת, הבחורה לא סובלת מהתקפי פסיכוזה לגמרי מציאותית. אנחנו מאוד רוצים לעזור לה ולדעתנו יכול להיות שהיא לא קיבלה אבחנה טובה וסתם מעמיסים עליה כדורים שמתאימים לאנשים במצבים קשים יותר, אנה רוצים לקבל תשובה בהקדם האפשרי. האם ניתן להוריד את הכדורים בהדרגה? האם היא צריכה בכלל את הכדורים האלו? האם היא יכולה להשתמש רק בקלונקס? נשמח לתשובה ממצאה תודה רבה מראש.

18/06/2007 | 14:56 | מאת: ;13

אבי חולה סכיזופרניה שכרגע מטופל בזמן האחרון שמעתי שזה תורשתי....והתחלתי להיזכר שבילדותי בערך בגיל 12 -10ראיתי "רוחות" ולפעמים שמעתי קולות האמנתי שהפוסטרים בחדרי יודעים כול דבר שאני עושה ולכן התנהגתי..לא כעצמי.. יש לי זיכרון מוזר שהשכן שלי בא אליי הבייתה עם אמא שלו ופגע בי וכשצעקתי לעזרה אפחד לא שמע אותי ... נראה לי זאת היתה הזייה חשבתי גם שיש אנשים שקוראים את המחשבות שלי כרגע אני בת 16 ואין לי שום סימפטומים כאלו הם נגמרו כנראה בגיל 13 האם יש לי סכיזופרניה?

18/06/2007 | 23:57 | מאת: tangush

אני לא המומוכה הכי גדול לעיניין אבל ראשית תורשה זה לא אומר 100 אחוז כלומר יש סיכוי די גדול שלך זה בכלל לא יקרה. חוץ מזה מה שאת מתארת הוא לא סכיזופרניה כלל עד כמה שאני יודע. סכיזופרניה מתבטת בעיקר בניתוק מהמציאות והתקפ/ים פסיכוטיים, חוץ מזה שהמחלה מתפרצת בד"כ בשנות העשרים. לבסוף הייתי ממליץ לך לנסות לא לחשוב על זה יותר מידי כוון שאין לך יותר מידי שליטה על המרכיבים הפיזיולוגים של התפרצות המחלה מה שכן יש לך שליטה זה לחיות חיים רגילים ולא להביא את עצמך למצבים קיצוניים ומסוכנים כגון סמים למשל. מקווה שזה הואיל,בי.

17/06/2007 | 13:51 | מאת: ליבנת

גולשים יקרים מה דעתכם שנחפש רופא פסיכאטר שיסכים בהתנדבות לקחת את הפורום הזה תחת נהuלו ואז הוא יחזור להיות מנוהל כמו שצריך ולא עי כול מיני יודעי דבר מצד אחד אבל מצד שני מזיקים עם יומרות למחשבה.........

19/06/2007 | 00:02 | מאת: tangush

אני מסכים חלקית אם מה שאת אומרת.יש שאלות שאני חושב שרק רופא יכול לענות עליהם-למשל השאלה שלי שעדיין לא נענתה. למרות זאת אני לא חושב שזה פסול שאנשים "מלומדים" יגיבו ויתרמו מניסיונם כך שאחרים יוכלו להרויך מזה ולא לעשות את אותם טעויות ולסבול לחינם שלא לדבר על זה שיש דברים שהרופאים בכוונה לא יגידו למשל: שתרופות אנטי-פסיכוטיות בד"כ משמינות ואין הרבה מה לעשות אם זה, את זה הם לא יגידו שמה לא ירצו לקחת את התרופות. תודה

17/06/2007 | 01:35 | מאת: שמואל

לפני מס' שבועות הפסקתי בהדרגה סרוקסט בו השתמשתי מס' חודשים עם תופעות לוואי לא נעימות. במקביל השתמשתי בקלונקס 0.5 מ"ג כחצי שנה. לאחר הפסקת סרוקסט נשארתי רק עם קלונקס כאשר הצורך בתרופה הלך וגבר כך שנזקקתי ל 1 מ"ג ביום או 0.75 מ"ג ביום. כדי להיגמל מקלונקס עברתי ל 5 מ"ג אסיוול וירדתי 1 מ"ג כל שבוע ובמקביל רופא החליט לעבור לציפראלקס 10 מ"ג אותו אני נוטל כיום במינון 10 מ"ג 10 ימים. היום אני נוטל 3 מ"ג אסיוול בערב ועדיין בבוקר חש צורך לעוד כדור עקב כאבי שרירים עזים ברגליים והידיים. ממה לדעתך נובעים כאבי השרירים וחוסר האיזון? האם הציפראלקס עדיין לא השפיע או שמינון האסיוול קטן מידי?

17/06/2007 | 21:59 | מאת: rivka

כיצד ניתן להפחית את השפעת ההשמנה של תרופת הזיפרקסה והאם יש תרופה אחרת מקבילה לה שאינה גורמת לתופעות ההשמנה

16/06/2007 | 16:01 | מאת: רוצה לדעת

שלום רב! אובחנתי כסובלת OCD והפסיכאטר נתן לי ציפרלקס , אבל שחיפשתי חומר על כדור נרשם שהוא מיועד לחרדות ודיכאון ולא לOCD. אני מעט חוששת אני לוקחת כרגע חצי כדור במשך שבוע ואמורה מחר לעלות לכדור שלם. בינתיים אין שום הבדל? אשמח לשמוע אינפורמציה לגבי הנושא . תודה

16/06/2007 | 23:13 | מאת: tangush

לפי המאמר OCD שייך לתופעות החרדה ולכן תרופות ממשפחת ה-SSRI כולל גם ציפרלקס מתאימים לטיפול ראי בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/questions/q_042205_1.htm

14/06/2007 | 19:11 | מאת: שולה

אני מטופלת בציפרלקס כבר שנה ומצבי נפלא אתמול הייתי בהלוויה של מכר שתלה את עצמו. ההלויה היתה עצובה וקשה מאוד יש לציין שהבחור שהתאבד היה עלם צעיר בן 26 מאז אני מרגישה הרגשת מועקה כבדה ועצבות וזה לא עוזב אותי מזמן לא הרגשתי ככה מה לעשות?

15/06/2007 | 00:40 | מאת: tangush

אני ממש ממש ממש מבין את ההרגשה הקשה. אולי את יכולה לנסות לחשוב שהוא אולי עשה את מה שהיה חייב לעשות,אולי לא היתה לו ברירה.אפילו אם זה לא בדיוק נכון-אבל אין מה לעשות יש רגעים שאנשים מתקרבים לקצה ואם לא מושיתים להם יד אז הם מאבדים את האחיזה בחיים.יש לי הרגשה וגם אומרים זאת הרופאים ואחרים שזה דבר "מדבק" כך שאולי עדיף כמה שניתן להדחיק זאת.לפחות זה מה שאני הייתי עושה. מאחל לך רק טוב וטוב.בי.

15/06/2007 | 12:16 | מאת: שולה

א. תודה לך על העידוד ב. יכול להיות שאתה צודק האמת שאני מנסה לא לחשוב למרות שזה קשה ג. אני מנסה לנחם שבאמת היה לו קשה כי גיליתי שהוא ניסה להתאבד 3 פעמים במהלך השנים האחרונות ד. אבל עדיין זה קשה כי כנראה שלא היה מישהו שיכל להושיט לו יד ובגלל זה זה מאוד קשה לקבל את ההתאבדות שלו, הוא רצה לחיות אבל תמיד דברים לא הסתדרו וכל הזמן הוא חיכה לסימן טוב שיקרה לו משהו טוב זה לא שהוא סבל מדיכאון קשה הוא פשוט היה מתוסכל!!!! והמשפחה הקרובה שלו ידעו על ניסיונותיו להתאבדות. חבל שלא אישפזו אותו או משהו לא יודעת. בכל מקרה למיטב ידיעתי הוא כן היה מטופל בתרופות. לסיכום זאת טרגדיה קשה וכואבת

15/06/2007 | 22:02 | מאת: שמש

לשולה שלום לא כדאי לך להיות לבד בתקופה זו. התקופה הזו לא נעימה ואני מבינה אותך. כדאי לך להיות עם חברים או עם משפחה.

24/06/2007 | 12:28 | מאת: ל

היה לי גם מכר. מקסים. הכרתי אתו מאז שהיה בן 26. מעל ל7 שנים. הוא היה במצוקה ואני הייתי עסוקה ניסיתי להתרכז במשהו.הבטחתי שאני אבוא והתכוונתי לבוא למחרת וזה היה מאוחר מדי. אני גם אשמה וגם לא אשמה. זה לא עוזב אותי טאני מתגעגעת אליו. מה לעשות?

14/06/2007 | 09:30 | מאת: טל

שלום רב, בני סובל מזה זמן רב מחוסר איזון, ראינו שנים שמידי פעם הוא מסתגר אבל לא חשבנו שיש בעיה . הוא תמיד בלט בהמון תחומים, הוא מציין שהוא מרגיש טיפש ולא מבין כלום יש לו בעית קשב וריכוז שאובחנה מאוחר. לפני 5 חודשים הוא זעק שהוא לא יכול להיות עם אנשים הוא מסתגר וקשה לו מאוד לקבל החלטות,הוא לא מצליח להתארגן ולעשותכל פעולה פשוטה ערכו לו בדיקת בי 12 שיצאה נמוכה מאוד ובלוטת תריס שהיא בתת פעלות לקחנו אותו לכל מיני פסיכולוגים ומטפלים אך לא ראינו שיפור לבסוף לקחנו אותו לפסיכאטר שנתן לו כדור בשם ציפרלקס יש מעט שיפור אך ראינו מכתב התאבדות ואנו מאוד חוששים מה ניתן לעשות במצבים כאלה??? ושאלה נוספת-האם זה מצב פסיכוטי או דיכאון שגורם לכזאת בעיה?????

24/06/2007 | 12:15 | מאת: ל

קודם כל תטפלו בבעיה שיש לו עם בי 12 ועם בלוטת התריס. תזהרו לא ללחוץ אותו עם כל מיני פסיכולוגים ומטפלים ותדברו איתו בלי לכעוס עליו. הדיכאון התפתח ממשהו ומצב פסיכוטי גם נגרם ממשהו. נראה לי שהואר פשוט מדוכא. דברו איתו.

עפ"י בקשת הקהל. קומונה חברתית לרשותכם- http://communa.tapuz.co.il/psychiatry בואו בהמוניכם והודיעו לחברים.

קישור נוסף- http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=27032

13/06/2007 | 20:56 | מאת: רויטל

שלום רב! האם יש אפשרות להפוך את הפורום לפורום תמיכה הדדית? לחילופין, האם אפשר לכתוב בפרום השני, שכתבנו בעבר? (הוותיקים מכירים אותו) הפורום מאד חסר!

13/06/2007 | 21:08 | מאת: שלום

נסי לכתוב שם, מי יודע, אולי יצטרפו אליך :-)

13/06/2007 | 23:55 | מאת: דור

שלום רב, הנושא של פתיחת הפורום, או שינוי מתכונתו, או מינוי מנהל מקצועי, הוא בסמכות הנהלת דוקטורס ואינני יודע אם הם נכנסים לכאן. האמת שהמימשק של דוקטורס הוא לא אידיאלי לפתיחת פורום חדש- הרבה פירסומות, כל הודעה נפתחת בדף נפרד, איטי, הרבה תקלות וכו'. אם הכוונה לפתוח פורום חדש אז אני ממליץ דווקא על "תפוז" שעפ"י כל קריטריון מקצועי הוא אתר הפורומים והקומונות הטוב ביותר שיש בעברית. למיטב ידיעתי, באתר הבית של הידש יש פורום אבל הוא לא פעיל וגם כשהיה פעיל הידש לא השתתף בו ולא התערב בדיונים. בברכה, דור.

http://communa.tapuz.co.il/psychiatry בואו בהמוניכם

12/06/2007 | 16:07 | מאת: כלנית

היי, עניתי לך למטה.

13/06/2007 | 14:08 | מאת: אחת

תודה רבה לך שענית. אצלי ההפרעה מתבטאת בהפרעת אכילה, פגיעה עצמית, אימפולסיביות, חוסר יכולת לסיים דברים, כעסים בלתי נשלטים אני בת 34 ולצערי אף מטפל לא החזיק איתי מעמד יותר ממיספר חודשים בת כמה את? את מצליחה לעבוד/ללמוד? שוב תודה

14/06/2007 | 13:12 | מאת: כלנית

את רוצה לכתוב לי למייל?

12/06/2007 | 04:56 | מאת: יעל

האם ידוע על תרופה יעילה לטיפול בבעיות הבאות- דיכאון, התקפי חרדה, OCD, ADD שאינה הורגת את הליבידו?

12/06/2007 | 14:03 | מאת: דור

אדרונקס ודפרקסן הם נוגדי דיכאון שטובים גם ל-ADD ואינם פוגעים במין, אבל הם בד"כ אינם מתאימים לחרדה או ל-OCD. אפקסור XR נמצא יעיל לדיכאון, חרדה, OCD ואפילו ADD. הוא יכול לפגוע במין בחלק מהמקרים.

12/06/2007 | 14:46 | מאת: יעל

11/06/2007 | 01:14 | מאת: עדי

אני מציעה את דור לניהול הפורום. כל מי שעוד נמצא כאן, מוזמן להגיב. דור מה דעתך? למרות שאתה לא רופא, אולי תוכל לנהל את הפורום בתור אדם פרטי שצבר הרבה ידע?

11/06/2007 | 11:41 | מאת: שלי

אני בעד!!!

11/06/2007 | 15:32 | מאת: דור

שלום רב, תודה על האמון שלכם אבל התשובה שלילית. הפורום נסגר ע"י הנהלת דוקטורס וזה המצב. אין יותר פורום פסיכיאטריה בדוקטורס ולדעתי זה לא ישתנה בזמן הקרוב. אני לא מתכוון לנהל פורום בדוקטורס. מי שרוצה לשמור על קשר ניתן דרך המייל. שלכם, דור.

10/06/2007 | 12:29 | מאת: מיכל

שלום רב! האם ידוע למישהו מתי יפתח הפורום שוב? השאלות מעיקות בתקווה לחידוש מהיר ! מיכל

10/06/2007 | 15:12 | מאת: גולשת

תקראי את ההודעה למעלה. אני בטוחה שכאשר יימצא פסיכיאטר שיהיה מעוניין לנהל את הפורום, יפתחו אותו מחדש

10/06/2007 | 17:53 | מאת: דור

שלום רב צאי מנקודת הנחה שהפורום לא אמור להיפתח שוב בזמן הקרוב. הפורום היה למעשה פורום פרטי. הידש החליט לפרוש מתפקידו בפתאומיות (זכותו המלאה לעשות כך כי התפקיד התנדבותי) ולכן להנהלת דוקטורס לא היתה ברירה ולכן סגרו אותו (וטוב שעשו כך כי אי אפשר להשאיר פורום בלי ניהול). ייתכן שישנם פסיכיאטרים אחרים שירצו לנהל פורום בדוקטורס אבל סביר שהם יעדיפו לעשות זאת במסגרת של פורום חדש ולא ע"ג הפורום של הידש. כלומר פסיכיאטר חדש מן הסתם יעדיף להתחיל מההתחלה בפורום פרטי אחר ולא כהמשך של מה שהיה עם הידש. בברכה

10/06/2007 | 21:02 | מאת: מיכל

תודה דור עבור התשובה וההתייחסות. טוב שאתה בסביבה, ועונה. מיכל

10/06/2007 | 10:46 | מאת: מרייה

היתי רוצה לדעת האם בטיפול התרופתי שאני לוקחת היום יש גורם של השמנה.אני לוקחת 250 מ"ג אלטרול 150 מ"ג למוגי'ן 900 מ"ג ליתיום ובנוסף לזה היתי רוצה לדעת האם הטיפול שאני לוקחת מספיק יעיל למניה דיפרסיה והאם יש השלכות בטיפול שאני לוקחת בעתיד בתודה רבה

10/06/2007 | 11:39 | מאת: דור

אלטרול יכול לגרום לעליה במשקל. את לוקחת מינון מאד גבוה. צריך לבצע מדי פעם בדיקות דם כלליות, תפקודי כבד, כליות ובלוטת התריס. עד היום ליתיום הישן נחשבת לתרופה הכי חזקה נגד מניה דפרסיה.

08/06/2007 | 23:11 | מאת: אני

קרוב לשנה שאני לוקחת רסיטל. כחודש לאחר שהתחלתי לקחת את הכדור התחלתי להשמין ועוד כה עליתי כ-10 קילו. חשוב לי לציין שהורדתי בשנתיים האחרונות 30 קילו ועדין יש לי עודף משקל. האם יש קשר בין ההשמנה לבין נטילת הכדור?

15/06/2007 | 00:47 | מאת: tangush

ממה שאני יודע ומכיר רוב התרופות הפסיכיאטריות גומרות להגברת התיאבון. הדרך הפשוטה והקלה לבבר זאת אם עצמך זה פשוט לבדוק: 1.האם אני חושבת על אוכל כל הזמן 2.האם אני מרגישה רעב. והחשוב והפשוט ביותר זה- 3.האם אני העלתי במישקל מאז נתילת התרופה,נניח חודש אחרי אזי ברור שהיא הגורם לכך. למרות שתהיה בטוחה שאת זה לא תשמעי מהרופאים!!!

08/06/2007 | 10:54 | מאת: עדי

היי דור, תודה שאתה עדיין פה! רציתי לשאול אותך (בדחיפות)- איך יוצרים קשר עם המכון בירושליים שנותן מידע לגבי תרופות והנקה? אם אני זוכרת נכון, זה בהדסה. האם הם עובדים גם בשישי? יש לך הטל' שלהם? המון תודה מראש.

08/06/2007 | 15:00 | מאת: דור

שלום עדי הטלפון של המרכז ליעוץ טרטולוגי בירושלים הוא: 02-6243669 בברכה

08/06/2007 | 15:09 | מאת: עדי

06/06/2007 | 20:30 | מאת: אחד

שלום שמי חביב ואני נוטל אחד וחצי מ"ג של ריספרדל ורבע רסיטל רציתי להגיד לך שמאז שאני נוטל את הריספרדל אני עייף בצורה כרונית ומוגזמת , אחרי שאני נוטל את הכדור הגוף שלי מתחיל להיות עייף בצורה חזקה עד כדי כך שאני הולך לישון, מאוד קשה לי, בבוקר אני מאוד עייף, היו לי המון מחשבות טורדניות והתווכחויות עם עצמי אבל זה עבר מאז נטילת התרופה אך במקום זאת דיכאון הולך וגובר ולפעמים יש לי מצב רוח טוב רק לכמה דקות ואז שוב אני בדאון מאוד קשה לי אני חושב צריך להחליף כדורים כי אני כבר לא יכול לחיות בצורה כזאת כל היום אני יושן אני רוצה להיות ער בשעות הלילה ואני לא יכול בגלל נטילת התרופה היא מאוד מרדימה, התחלתי לעבוד ואני מאוד עייף. מה אני אמור לעשות במצב כזה? אני חושב שאני רוצה כדור אחר כי אני לא הייתי ככה תמיד הייתי ער עד שעות מאוחרות והיתי חי כמו כל בן אדם נורמלי. אודה לך מאוד עם תעזור לי

06/06/2007 | 23:17 | מאת: מירי 2

היי אתה בודאי מבין שאין כאן רופא כרגע, ואין איש שיענה לך באופן מקצועי. (מחפשים מנהל חדש לפורום החשוב הזה). אני מתרשמת מדברייך שתופעת הלוואי מאד מפריע לך ובצדק. אולי כדאי לפגוש שוב בפסיכיאטר ולהתייעץ איתו? אולי זה עניין של מינון, או שילוב ואפשר לשנות ולהקל עליך? רספרידל אכן תרופה מאד מעייפת. נסה לשוחח עם הפסיכיאטר אפילו בטלפון על כך. מקווה שתמצא איזון ופתרון מירי

06/06/2007 | 23:18 | מאת: מירי 2

שכחתי להתייחס גם לדאון שאתה מתאר. אני חשה לפי דברייך שזה בהחלט שווה בירור נוסף. תרופות מתאימות במינון מתאים אמורות להקל עלינו.

07/06/2007 | 15:37 | מאת: דור

שלום רב בשביל מה נתנו לך ריספרדל? ריספרדל מיועד לטיפול במחלות נפש מסוג סכיזופרניה, סכיזואפקטיב ומניה דפרסיה. אם אתה חולה אז אתה צריך להמשיך בטיפול. באופן כללי אתה מקבל מינון נמוך. בד"כ נותנים 2 מ"ג ומעלה. תופעות הלוואי עשויות להיחלש כאשר הגוף מסתגל לתרופה. בברכה

08/06/2007 | 00:23 | מאת: תומר

גם אני הייתי עייף בצורה קיצונית כשהתחלתי ריספרדל. הייתי פשוט נופל מהרגליים וישן כל היום. אבל זה עבר עם הזמן, אחרי כמה שבועות. היום אין לי בעיה

06/06/2007 | 19:12 | מאת: משתתפת

מתי הפורום יחזור ליהיות פעיל - לפחות בין המשתתפים<

06/06/2007 | 19:52 | מאת: דו?רו?ן

הפורום פעיל רק שהורידו את הקישור של הפורום מאתר דוקטורס למי שיש את הכתובת הישירה מגיע לפורום.

07/06/2007 | 15:44 | מאת: דור

שלום רב כעיקרון הפורום לא פעיל יותר ולמעשה נסגר וחדל מלהתקיים. לכן בשלב זה אין טעם להשאיר הודעות נוספות. בברכה

02/06/2007 | 23:57 | מאת: רונן

שלום רב. פעם בכמה זמן אני לוקח כדור שינה כי קשה לי להרדם עקב חרדות או לחצים,שאינם התקפים כבר לשמחתי,אבל הם חוסר שקט שאני מתגבר עליו לרב... לעיתים הכדור פועל אחרי יותר משעה! וגם כשפועל אנימתעורר ונרדם מתעורר ונרדם במשך עוד שעה עד שנרדם סופית. מדוע זה כך? אולי כדור אחד של ברוטיזולאם 0.25 מ"ג זה מעט מדי לאדם כמוני שהוא מטר תשעים ושוקל 115 קג? יש כדור אחר שכדאי? תודה

03/06/2007 | 10:45 | מאת: שיבא

שלום רב, מנסיוני האישי עם כדורים מרגיעים , לפעמים צריך לתת להם זמן לפעול. זה לא מעשי קוסמות. אבל בסוף זה עובד. שלך שיבא

02/06/2007 | 23:32 | מאת: ג'יין דו

שלום דר'. אני בת 31, ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים או אובחנתי בידי פסיכיאטר. בשנה האחרונה אני חותכת את ידיי בעזרת זכוכית או כל כלי חד אחר ואף נהנית מכך. כמו כן אציין שמעולם לא עשיתי זאת ואף פחדתי מכאבים. כיום, אין בי שום פחד מכאב, ההפך, אני נהנית מכאב. אני יודעת שהדבר מורכב ולא סיפרתי על חיי האישיים, עיסוקיי, חיי זוגיות וכד' כי אולי הדבר נובע משם. חיי די שגרתיים, עבודה, בית, חבר, ביקור אצל הורים, שגרתי למדי כמו אצל כולם. כאב פנימי? אפשר לקרוא לזה כך? אם אגיד שעברתי בחיי הרבה מאוד ואף יותר מכל אדם ממוצע, יהיו כאלה שיצחקו ויגידו לעצמם "היא עוד לא עברה את מה שאני עברתי". ולעניין שלשמו נכנסתי הנה. החתכים וההנאה מכך. האם עליי ללכת לפסכיאטר לאבחון? האם אזדקק לכדורים? לתשובתך אודה. בברכה, ג'יין דו.

03/06/2007 | 10:48 | מאת: שיבא

נדמה לי שאת צריכה לראות איש מקצוע בהקדם האפשרי. לאו דווקא פסיכיאטר, אולי פסיכולוגית טובה. דבר ראשון, החתכים שלך זה לא אסתתי, דבר שני וחשוב יותר, את כבר פוגעת בעצמך. למה לך לחכות להחרפת המצב? תעשי צעד אחד קודם. נדמה לי שאת זקוקה לעזרה בצורה דחופה שלך שיבא.

03/06/2007 | 10:48 | מאת: שיבא

נדמה לי שאת צריכה לראות איש מקצוע בהקדם האפשרי. לאו דווקא פסיכיאטר, אולי פסיכולוגית טובה. דבר ראשון, החתכים שלך זה לא אסתתי, דבר שני וחשוב יותר, את כבר פוגעת בעצמך. למה לך לחכות להחרפת המצב? תעשי צעד אחד קודם. נדמה לי שאת זקוקה לעזרה בצורה דחופה שלך שיבא.

02/06/2007 | 23:32 | מאת: ג'יין דו

שלום דר'. אני בת 31, ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים או אובחנתי בידי פסיכיאטר. בשנה האחרונה אני חותכת את ידיי בעזרת זכוכית או כל כלי חד אחר ואף נהנית מכך. כמו כן אציין שמעולם לא עשיתי זאת ואף פחדתי מכאבים. כיום, אין בי שום פחד מכאב, ההפך, אני נהנית מכאב. אני יודעת שהדבר מורכב ולא סיפרתי על חיי האישיים, עיסוקיי, חיי זוגיות וכד' כי אולי הדבר נובע משם. חיי די שגרתיים, עבודה, בית, חבר, ביקור אצל הורים, שגרתי למדי כמו אצל כולם. כאב פנימי? אפשר לקרוא לזה כך? אם אגיד שעברתי בחיי הרבה מאוד ואף יותר מכל אדם ממוצע, יהיו כאלה שיצחקו ויגידו לעצמם "היא עוד לא עברה את מה שאני עברתי". ולעניין שלשמו נכנסתי הנה. החתכים וההנאה מכך. האם עליי ללכת לפסכיאטר לאבחון? האם אזדקק לכדורים? לתשובתך אודה. בברכה, ג'יין דו.

05/06/2007 | 19:37 | מאת: דו?רו?ן

התשובה היא שצריך לטפל בבעיה חבל לפגוע בעצמיך אני חושב שכדאי ללכת לפסיכיאטר לאבחון יתכן ויהיה צורך בכדורים אבל לא לחשוש כיום הפסיכיאטריה מטפלת באיכות חיים וחבל לפספס ולא לקבל טיפול.

02/06/2007 | 23:11 | מאת: עדנה

שלום רב. כבר שלוש וחצי שנים בעלי מוגדר כחולה במאניה דיפרסיה (בגיל 35 אובחן בעקבות משבר. היה נורמאלי עד אז). כבר 8 אשפוזים, תרופות בוריאציות שונות וכלום לא מראה סימני איזון. הוא שמן מאוד , מנדנד רגליים ללא הפסקה וללא שליטה, רועד בכל גופו ועוד. מאשפוז לאשפוז כאשר הוא משתחרר המצב רק מחמיר ומוסיף אף תופעות לוואי. למה לא מוצאים תרופות לאיזון ?? מה עושים?? זה נראה כאילו אני מאבדת אותו יותר ויותר. מה אם האבחון לא נכון? התרופות יכולות להזיק? איך מייצרים חיים נורמאלים? איך גורמים לו לצאת לעבוד או ללמוד בלי שירגיש שהכל גדול עליו? הוא לא מאמין בכל המקומות שאמורים לתת תמיכה ופרגון. מה עושים? מוותרים וחיים ככה? ללא חיים??כיום הוא לוקח ליתיום ורסיטל.

03/06/2007 | 03:49 | מאת: תמימי

עדנה יקרה אני הייתי ממליצה לנסות טיפולים אלטרנטיביים לאיזון. אם בעלך מוכן אני מוכנה לדבר איתו באופן אישי, דרך המייל שלי. שבוע טוב תמי.

03/06/2007 | 10:54 | מאת: שיבא

BSNV KH נדמה לי שהוא זקוק לעזרה פסיכולוגית, יותר מאשר פסיכיאטרית, אם כי גם. אני חליתי במניה דפרסיה שנים רבות, לקחתי ליתיום והייתי מאוזנת. אבל גם עזרת הפסיכולוגית שלי , עזרה מאוד. ואני חושבת שהדברים משולבים יחד. כדאי לו לפנות לעזרת פסיכולוג/ית * באשר לשינויים, אני מאמינה ששינויים טובים באים בהדרגה ולאט. אל תאמיני שהמצב ישתנה כמו מטה קסמים, אבל לאט לאט, בהחלט הוא עשוי לעלות על המסלול הנכון והבריא. שלך שיבא.

03/06/2007 | 11:58 | מאת: a

לאחר קריאת מספר ספרים בנושא הייתי ממליץ בחום לבלוע כמות גדולה יחסית של אומגה 3 ובתוך מספר שבועות תבחיני בהבדל

האם זה נדמה לי שהיחס של פסיכיאטרים להפרעת אישיות גבולית הוא יחס לא מבין במיוחד? אני מרגישה שהצוות באישפוז מתייחס לסערת הרגשות שלי כאל לא יותר מפינוק. אשמח מאוד אם יש פה אנשים עם הפרעה זו שמעוניינים ליצור קשר איתי דרך הפורום - אני כל כך לא סובלת לחיות עם עצמי ועם הסביבה

הי אחת תנוח דעתך, הם מתייחסים בצורה אנטיפתית ומזלזלת לרובינו... בברכה מיכאל

אחת יקרה לדעתי האבחנה של הפרעת אישיות גבולית היא אבחנה המראה יותר על פתולוגיית המאבחן, מאשר על פתולוגיית המאובחן. קשה למטפלים להתמודד עם הכאב שלך, ואז הם מתייחסים אליך כאילו זו מניפולצייה. אם את רוצה, אמנם אין לי הגדרה כזאת אלא אחרת, אבל אפשר לדבר על זה באופן אישי יותר דרך המייל. שבוע טוב תמי.

היי, מניסיוני באישפוזים רוב הרופאים מתייחסים כך לכולם.הרופא שמטפל בי במרפאה מתייחס אלי נפלא . מתויגת עם ההפרעה.

04/06/2007 | 23:08 | מאת: אחת

תודה למשיבים. כלנית- בת כמה את ואיך מתבטאת אצלך ההפרעה? את נוטלת תרופות? את נמצאת בטיפול פסיכולוגי (פרטי? ציבורי?)? אם כן מאיזה סוג? זה עוזר תודה

02/06/2007 | 21:23 | מאת: עדי

שלום רב. אני מקבל כדור רסיטל בערב. האם כדאי לקחת אותו לפני או אחרי הארוחה , כמה זמן לפני/אחרי? בעלון התרופה רשום שאסור לקחת עם אוכל וזה מדאיג אותי. תודה מראש, עדי.

05/06/2007 | 19:34 | מאת: דו?רו?ן

אין בעיה לקחת אחרי האוכל.

02/06/2007 | 21:19 | מאת: אפרת

שלום, רציתי לדעת לגבי טיפול בקסדה, עם גלים מגנטיים. אם הוא זהה לטיפול בניזעי חשמל ואם לא, איך אני יכולה לברר יותר נתונים. תודה לתשובתך

07/06/2007 | 15:57 | מאת: דור

שלום רב הטיפול החדש עדיין נסיוני ויש פחות הוכחות ליעילותו לעומת נזעי חשמל. הוא מתבצע במס' מרכזים רפואיים (כמו שלוותה) לטיפול בדיכאון מאז'ורי והפרעות נוספות (עדיין במחקר). הטיפול בטוח לשימוש ואיננו מצריך הרדמה או אישפוז. שתי כתבות בנושא: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=779287 http://www.bizportal.co.il/shukhahon/biznews02.shtml?mid=145783 בברכה, דור.

02/06/2007 | 16:35 | מאת: אורלי

במסגרת טיפול רפואי שבו אני נמצאת ורוצה להחליף תרופה (איקסל)באחרת (זייבן) אך קודם לבדוק לפני בקשה מהרופא שלי , אז אני שואלת : אני בת 30 ואני בקביעות נוטלת טופמקס ורטלין וכרגע גם איקסל האם אפשר לחקחת זייבן , במקום האיקסל מבחינת ה"שילוב" או שישנה התנגשות בין מרכיבי כל התרופות שיסכנו אותי? תודה זה חשוב יותר ממה שתוכלו לתאר ..

02/06/2007 | 18:29 | מאת: דור

קיימת חפיפה חלקית בין הזייבן לריטלין כי שניהם מעלים דופמין (במנגנונים שונים) ולכן שילוב של זייבן עם ריטלין בד"כ לא מומלץ. כמו כן, בארץ זייבן ניתן בעיקר לצורך גמילה מעישון טבק ולא למטרות אחרות. אם יש בעיות עם האיקסל ניתן להחליף לאפקסור או סימבלטה.

03/06/2007 | 02:22 | מאת: אורלי

תודה על המידע דבר ראשון, העניין הוא שמטרתי להשיג באמצעות החלפת האיקסל לזייבן היא על מנת לטפל בדיכאון באמצעות תרופה אשר מעלה את רמת הדופמין , משום שה"דרך " הזו הוכיחה את עצמה מצויין בעבר אז א. אם יש תרופה אחרת שמאפשרת את זה מאוד אשמח לדעת, התנסתי גם בשילוב עם רטלין וזייבן והיה בסדר גמור , אך הגורם החדש יהיה הטופמקס שלא היה אז, ( לגבי סימבלטה גם יש לי חשש להפגע מתופעת לוואי של השמנה שיותר נפוצה בה מאשר ב איקסל למשל ולכן היא נפסלת על הסף מבחינתי) קיצור לא כלכך פשוט לי ..

15/06/2007 | 19:32 | מאת: המתלבטת

בני בן השמונה אובחן עם בעיית קשב וריכוז האם כל מי שמאובחן עם בעית קשב ישאר כך לתמיד או שהדבר חולף עם הגיל?, כמו כן ניסינו סוגים שונים של ריטלין , הן הריטלין 20 מ"ג בשחרור איטי שמשפיעה כ-8 שעות והן ריטלין 10מ"ג לאחר לקיחה של כשבוע גרמו לתופעות לוואי קיצוניות במקרה הראשון לכאבי ראש בלתי ניסבלים ואפיסת כוחות, ובמקרה השני לתוקפנות קיצונית בתום ההשפעה של התרופה,האם יש תרופה מומלצת נוספת ?(מלבד קונצרטה שהבנתי שהיא חזקה יותר) כמו כן הבנתי שיש דרגות שונות בהפרעת הקשב, מי אמור לאבחן את רמת הפרעת הקשב? בני עשה אבחון עם ריטלין וללא ריטלין ווניכר שינוי משמעותי כאשר לקח את הריטלין BRC. אשמח לתשובה בהקדם

02/06/2007 | 13:46 | מאת: לדור

שלום דור, התחלתי טיפול בויאפקס XR נגד חרדה כללית, ולאחר שקראתי על חרדה חברתית גיליתי שכמעט כל התסמינים המצוינים מופיעים אצלי בכל מצב חברתי. בנוסף, הפרעות הקשורות ל OCD כמו צורך בסדר מושלם, ביצוע שגרת היום באיטיות מוגזמת ובדיקה חוזרת ונשנית של פעולות. האם ויאפקס מתאים גם לטיפול בחרדות אלו?

02/06/2007 | 14:58 | מאת: דור

או בכינוי אנונימי. קשה לענות למי שאין לו אפילו כינוי. לענייננו- ויפאקס XR אושר ע"י ה-FDA (מנהל התרופות בארה"ב) לטיפול בדיכאון, חרדה מוכללת וחרדה חברתית. הוא לא אושר לטיפול ב-OCD אבל יש מחקרים שטוענים שהוא יעיל גם לבעיה זאת. לכן נראה שאת/ה מקבל/ת טיפול מתאים. ייתכן שיהיה צורך במינון גבוה (225 מ"ג ליום ומעלה). בברכה

02/06/2007 | 09:19 | מאת: נורית

שלום, אבקש לדעת מהו ה"תעריף" או התשלום המקובל עבור קבלת "סיכום טיפול" (=רשומה רפואית) בגמר טיפול. ביקשתי מהפסיכולוגית לקבל ליידי את החומר, והיא דרשה עבורו כ-700 ¤ (!). (אציין כי מדובר בפסיכולוגית קלינית, העובדת רק באופן פרטי, מקבלת ב"קליניקה" (דירה) קטנה ועלובה, היא איננה ד"ר/ פרופ'/ מטפלת בדרך ייחודית (רק שיחות). התעריפים שלה: 330 ¤ לפגישה (בתדירות של 1-2 פגישות בשבוע), 250 ¤ (3 פגישות שבועיות)). להערכתי, הסכום שנקבה מופרז וחמדני, מה גם שאין בידי לשלם לה אותו. אשמח לקבל תשובה מקצועית ומוסמכת ממנהלי הפורום לגבי התעריפים המקובלים לעניין זה. ואם מישהו מבין הגולשים שילם עבור כך סכומים אחרים, אשמח לשמוע ולהתעדכן. הודעות ניתן להשאיר לי גם במייל: [email protected] תודה, נורית

02/06/2007 | 17:17 | מאת: מיכאל

לגבי ה700 שקל סיכום טיפול- אני לא יודע. לגבי התעריף לשיחות הוא נשמע סביר בהחלט. אפשר להשיג גם יותר בזול, אבל זה תעריף סביר. בברכה מיכאל

02/06/2007 | 21:43 | מאת: יוסי

תנסי בפורום השכן פסיכולוגיה .... אני חושב ששם תקבלי תשובה יותר מפורטת ומקצועית !

03/06/2007 | 09:13 | מאת: כלנית

היי נורית, דעתי האישית שזה סכום מופרז,אבל אולי זה תלוי בזמן ההשקעה שלה במכתב. פשוט תשאלי אותה.

03/06/2007 | 12:07 | מאת: דור

שלום רב בשוק הפרטי היא יכולה לקחת איזה סכום שבא לה עפ"י עקרון ביקוש והיצע. יש פסיכולוגים שלוקחים 200 ש"ח לפגישה ויש אחרים שלוקחים מחיר כפול (400 ש"ח) או אפילו 700 ש"ח. השאלה בשביל מה את צריכה מכתב של סיכום טיפול? מכתב כזה נראה לכאורה תמים וצריך להינתן בחינם אך הוא יכול גם לשמש אותך למטרות שונות, כמו ניסיון לתבוע את הפסיכולוגית, אם הטיפול לא היה לשביעות רצונך ועוד. בברכה

03/06/2007 | 12:09 | מאת: דור

שלום רב בשוק הפרטי היא יכולה לקחת איזה סכום שבא לה עפ"י עקרון ביקוש והיצע. יש פסיכולוגים שלוקחים 200 ש"ח לפגישה ויש אחרים שלוקחים מחיר כפול (400 ש"ח) או אפילו 700 ש"ח. השאלה בשביל מה את צריכה מכתב של סיכום טיפול? מכתב כזה נראה לכאורה תמים וצריך להינתן בחינם אך הוא יכול גם לשמש אותך למטרות שונות, כמו ניסיון לתבוע את הפסיכולוגית, אם הטיפול לא היה לשביעות רצונך ועוד. בברכה

שלום דור לגבי שאלתך האם אני מתכוונת להשמנה או שומנים בדם? אני מתכוונת להשמנה של מס' קילוגרמים נוספים, לאחר טיפול בציפרלקס במשך שנה. בבדיקות דם שנעשו לאחר שנה של הטיפול, הופיעו שומנים גבוהים בדם שלא היו קודם. לעניות דעתי הם כתוצאה מהטיפול בציפרלקס. כמו כן מדובר על בחור בן 24 שעוסק בספורט 4 פעמים בשבוע. אני מוטרדת מתוצאות הבדיקות. האם ידוע לך על מיקרים דומים אצל בחורים צעירים שלוקחים ציפרלקס? תודה נסיה

שלום רב בספרות אין מידע שקושר בין נטילת ציפרלקס לבין עלית שומנים בדם. לכן, סביר יותר שמדובר במשהו שהוא תוצאה של השמנה ותזונה לא נכונה. כפי שכתבתי לך, הציפרלקס מעלה תשוקה לפחמימות וסוכרים, דבר שגורם לחלק מהאנשים שלוקחים את התרופה לאכול מאכלים שאינם בריאים ואז גם מעלים במשקל ותופעות שמשניות לכך. בברכה

01/06/2007 | 17:55 | מאת: ליאור

שלום דור או שאר המבינים בפורום: אני סובל מחרדה הנובעת בעיקר מנושאים הסובבים סביב אהבת הסביבה כלפי ותשומת ליבם. כלומר אני יודע פחות או יותר ממה נובעת הבעיה - אבל לוקח שנים עד שאוכל לפתורה. בינתיים חשבתי לקחת ציפרלאקס אולם אני יודע שהיא בדרך מיועדת לחרדה קלינית או חרדה כללית ואני חושב שהחרדה שלי לא קלינית ולא כללית אלא ספציפית בעקבות פחד מחוסר האהבה והדחיה מהסובבים אותי. החרדה נמצאת רוב היום ורציתי לשאול אם ציפרלאקס יכול להתאים לה? או בכלל טיפול תרופתי?

כעיקרון מה שתיארת זאת בעיה באישיות ולא בעית חרדה. בעיות באישיות פותרים באמצעות טיפול פסיכולוגי ולא באמצעות תרופות. ייתכן שהציפרלקס יוריד לך את סף הרגישות ואז פחות תסבול. אבל ייתכן שהוא גם יגרום לך לתופעות לוואי שונות. בכל מקרה הוא לא יפתור לך את הבעיה הבסיסית.

01/06/2007 | 14:51 | מאת: לדור

אני הבנתי שלא ידוע רבות על המחלה הזו, למשל: עדיין מנסים לפתח תרופה לסימנים השליליים. רופא אחד הסביר לי...שלפעמים נותנים סתם אבחנה של סכיזופרניה, כי זו הברירת מחדל שלהם במחשב. בנוסף, אני לא מבינה את כל הסייגים שבדבר, למשל: ד"ר הידש הסביר שלעיתים מתרחשת ירידה קוגניטיבית ורגשית ...בלי לתת עדיין הקשר למחלה עצמה והמשיך ואמר שככל שהזמן עובר הסיכויים להשיב את אותם יכולות קטנים והנזק הוא בלתי הפיך. לכן, אני מרגישב שאני כאילו "נופלת בין הכסאות" מחד, לתת לי אבחנה שאני סכיזופרנית היא כנראה עדיין לא ברורה..כי לא היו לי הזיות או שמיעת קולות...והפסיכוזה התרחשה במשך 5 חודשים ולא 6. היו רק מחשבות יחס וקצת פראנויה שלא לגמרי איבדתי את בוחן המציאות, היו חששות...ולא לא אובחנתי שיש לי הפרעת אישיות גבולית, לשאלתך. אני חושבת שאני תעלומה ....בעיניי הרופאים אך לא בעיניי, אני יודעת כי חליתי או לפחות שנגרמו לי הנזקים הקוגניטיביים והרגשיים וייתכן כי לעולם יותר לא יהיו התקפים (דבר שאני מאמינה בו חזק, כי הגלישה הפסיכוטית שלי ארעה הסיטואציה מאוד ספציבית שאפשר להמנע ממנה להבא)אך, עדיין זה לא אני כיום, ייתכן כי הנזקים אינם כה חריפים לעיניי הרופאים אך בעיניי הפער ממקודם הוא כה משמעותי שהוא משנה לגמרי את איכות חיי. אני מרגישה אשמה גדולה שיכולתי לצאת מזה ולא עשיתי כלום, הייתי אולי צריכה להיות בעשייה מרובה ולא לשבת בבית שנתיים וחצי אחרי. ואני מרגישה אשמה גדולה יותר שבכלל דבר זה החל וקרה, יכולתי למנוע את הסיטואציה שארעה שהחלה את המצב הזה. זה התחיל אצלי בלחצים רגשיים קשים, איום על נפשי ודימוי העצמי שלי, פגיעה רגשית קשה ומומשכת. אני אשמח לשמוע את דעתך בעניין, כי לדעתי בגלל שהמצב שלי לא כזה אקוטי לכאורה, הוא לדעתי כרוני וע"פ מה שקראתי בנושא. הדבר העיקרי שמטריד אותי הוא הסוג דכאון הזה שוב זה לא דכאון שהרופא חושב אותו..אני נראיץ לו בסדר...בדכאון יש יותר כח , כעס וכו'יב.. אצלי יש פאסיביות ...וכאילו נתק אבל זה למעשה ירידה קוגניטבית ורגשית משמעותית כאילו שהתובנה שלי נעלמה ואולי גם כושר השיפוט נפגע האם אתה מכיר רופא שיכול לעזור לי בעניין זה ...ולא יבטלו אותי ויאמרו חרדה ודכאון. האם בכל זאת ניתן להשיב את המצב לקדמותו לדעתך?

01/06/2007 | 18:47 | מאת: דור

יש הבדל בין מחשבות יחס לבין מחשבות שווא של יחס. מחשבות יחס אינן פסיכוזה להבדיל ממחשבות שווא. תיאור ה"פסיכוזה" שלך מעורר ספק אם מדובר בפסיכוזה. יותר סביר שחווית חרדה גבוהה ולא פסיכוזה. גם בדיסתמיה- דיכאון כרוני ברמה בינונית יש את רוב הדברים שאת קראת להם "סימנים שליליים". שורה תחתונה אני לא חושב שיש לך סכיזופרניה. כמו כן, לחולים בסכיזופרניה יש מודעות נמוכה למחלה שלהם והם בד"כ לא מוטרדים מהנושאים שאת שואלת לגביהם. את יכולה לפנות לפסיכיאטר פרטי ליעוץ נוסף. אם את רוצה המלצות תרשמי היכן את גרה והיכן את מטופלת כיום.

01/06/2007 | 19:51 | מאת: יעל

דור- האם דיסטמיה במובן המילה כרוני, הכוונה לצמיתות? כמו כן אני סובלת מחרדה 24 שעות 7 ימים בשבוע גם עקב הטראומה שמבחינתי ארעה...פסיכוזה או לא, היא הייתה מבהילה, מאיימת, חשבתי שאני משתגעת... התכנים של מחשבות היחב היו מאין תוקפנות שהפנמתי פנימה בצורה חריגה וייחסתי לעצמי דברים מעליבים ופוגעים בערך העצמי בצורה משמעותית. בשל כך או לא, אני כאילו איבדתי את זהותי, אין חיות ואין שמחה, יש מחשבות פולשניות של האירוע ותכנוי , דהיינו מחשבות שליליות נונסטופ על עצמי, זכרון האירוע אינו מרפה ולו לרגע אחד, הוא מלווה אותי בכל רגע נתון. איבדתי עניין בחיים, יש יאוש גדול, אכזבה מעצמי ומהחיים, מהמשפחה ומחברים. די התנתקתי, אני לא מבלה, אין הנאה ורצון שוב בשל מחשבות אובססיביות שליליות . אני חוששת כי דבר זה ילווה אותי כל חיי בצורה זו או אחרת, קראתי שישנו אחוז לא מבוטל של אנשים שאירוע פוסט טראומטי מלווה אותם כל חייהם. כמו כן, אני נמנעת מלעשות דברים, מרגישה חשופה, כאילו ללא עור שיכול להגן. מה לדעתך, סוג הטיפול הנכון לי, התנהגותי קוגניטיבי או דינמי, תרופות לא עוזרות לי. לעיתים אני חשה זעם נרקסיסטי על המטפלת שהביאה אותי למצב זה, רגשי רשמה שאני איפשרתי את המתקפה הזו על עצמי וויתרתי על עצמי וכבודי. נ.ב לגביי הפסיכוזה זה סימן שאלה גדול, נכון שהיתה חרדה גדולה אך, הייתי גם מנותקת מהמציאות. דור תודה שאתה עונה לי בשיא הסבלנות ובצורה עיניינית וקולעת.

01/06/2007 | 14:19 | מאת: תמימי

היה לנו יום עיון בעבודה, על מצבי הלחץ ופוסט הטראומה בשדרות ואחרי מלחמת לבנון השניה. ההשתלמות היתה לאנשי מקצוע. דיברו שם על זה שאחרי טראומה, סמוך לטראומה, יש לאדם הרבה צורך לדבר על מה שהוא עבר. חלק מהטיפול בטראומה הוא לנרמל את החוויה, כלומר לא להתייחס אליה בפחד, בדחייה או בהשתקה, אלא בצורה שמסבירה שבמצבי לחץ זה נורמלי להגיב בהלם או בעוררות מוגברת. חשבתי על הפסיכוזה כטראומה. להשתגע זה טראומטי. ומה שהכי טראומטי זה לא התכנים הפסיכוטיים, החוויות של העוררות או של הכעס, אלא הפחד והקושי של הסובבים להקשיב ולא להרתע. הפסיכיאטרים לא מקשיבים באמת לחוויה. הם עסוקים בתיוג, באבחון. הפצע נפער כשאומרים לך שבגלל שהשתגעת יכול להיות שיש לך מחלה כרונית. כלומר יש כאן פצע כפול- גם לא מקשיבים בצורה אמפתית לחוויה, וגם לא נותנים חוויה של נורמליזציה לפסיכוזה... זה לא נורמלי להשתגע... אבל למעשה, במצבי טירוף זה נורמלי... יש חוויה שבה מתערבבים הפנימי והחיצוני, הטירוף החיצוני נכנס פנימה, ולהיפך. בתור משוגעת כרונית אני יכולה להגיד שהפצע שלי הוא מאי ההקשבה. היו שהקשיבו לי, אבל חווית הבהלה של הציבור ברגע האמת, נחרטה איפשהו במקום מאד כאוב ופצוע. ואז, כשרציתי לדבר הרבה כי היה לי הרבה מה להגיד, ולאנשים לא היה את הסבלנות להקשיב לי כל כך הרבה, אז מגיעה פגיעה נוספת- את שמה את עצמך במרכז, את חושבת רק על עצמך... זהו העלבון הפסיכיאטרי שלי. בגלל זה הידש הוא אדם כל כך יקר. כי הוא היה מוכן פשוט להקשיב להכל. בסבלנות ובלי שיפוטיות, כל כך הרבה דיבור היה לי לדבר, וכל כך הרבה מקום קיבלתי ואני מקבלת כאן. ואתם, חברי הפורום, כמה פירגון, כמה אהבה, וכמה חברים טובים יש לי כאן ואני אומרת לכולם תודה. כשאי אפשר לקבל מענה אצל ה"נורמלים" אפשר לקבל אותו אצל ה"לא נורמליים". נורמה משמעה רוב. היות והנורמות היום כל כך מעוותות, נראה לי שיותר נורמלי להיות לא נורמלי... מה שלא יהיה, שיהיה טוב שבת שלום תמי.

02/06/2007 | 09:34 | מאת: טל

היי תמי אני אוהבת כשאת מספרת על ימי העיון וההשתלמויות ! אני חושבת שעלבון לא פחות משמעותי (לפחות עבורי) הוא העלבון שנוצר מיחס הסביבה לאחר הטראומה( במקרה שלי - דיכאון). מילא שלא הקשבתם,מילא שלא הייתם שם כי פחדתם,או נבהלתם, אבל לפחות אל "תצביעו" עלי כעל לא נורמלית, אל תזכירו לי את זה כל הזמן בכל מיני דרכים קטנות כגדולות, אל תהפכו אותי למשהו חריג מאחרים, בגלל שעברתי טראומה, בגלל שלי יותר קשה להתמודד,בגלל שאני מתמודדת בדרך אחרת משלכם. בשיא הטראומה שלי, לא רציתי לדבר, לא יכלתי לדבר . המילים לא יצאו לפעמים הסתובבו בראש. היום כבר אפשר להגיד שאני אחרי. ולפעמים אני מוצאת את עצמי, רוצה לספר מה עברתי, איך הרגשתי,מה קרה לי שם במהלך השנתיים, מה הבנתי,מה זה עשה לי, בלי שישפטו,יעבירו ביקורת,ינתחו או יסיקו מסקנות מאבחנות. הפורום הזה,הוא בהחלט המקום לספר,"לדבר", להרגיש שזה בסדר. והנה שוב,קצת שפכתי.... ומעניין שבדרך כלל ההודעות שלך "עושות לי את זה". ת ו ד ה. :-)

02/06/2007 | 20:38 | מאת: תמימי

תודה לך, טל ומנסיון אני אגיד לך ששיתוף כאן נתן לי הרבה פורקן מהכאב, לצד תחושת תמיכה של חברים כמוך שהתייחסו. אז את מוזמנת לשתף עוד ותרגישי טוב שבוע טוב תמי.

02/06/2007 | 22:09 | מאת: מיכאל

הי תמי אני מנסה לחשוב מה להגיב לך, והאמת היא שאני פשוט מסכים עם מה שכתבת, ומזדהה עם החוויה שלך ואין לי משהו יותר מזה להגיד. הטראומה מ"מצב פסיכוטי" היא מאוד קשה, ואני חושב שיש לה מעט מדי התייחסות, הרי יש פסיכולוגים שלא מוכנים לטפל באנשים שהצמידו להם תגית של סכיזופרניה, כי כביכול אין בזה טעם. כלומר, הם מתעלמים מהמצוקה הנפשית שנגרמת מהטראומה, שדווקא טיפול נפשי מורכב יותר יכול לתת מענה אליה. בברכה מיכאל

03/06/2007 | 03:48 | מאת: תמימי

מיכאל יקר זה מעבר ללא להקשיב, לפחד לטפל או לתייג. יש לנו מה ללמד את העולם. החוויות ה"פסיכוטיות" הן חוויות של התגלות. באמת. וכשהופכים אותנו למשוגעים, מפסידים. מפסידים אור, מפסידים קירבה לאל, מפסידים נבואה. כל ישראל מפסידים אותנו, כי אנחנו יכולים לעזור להביא לכאן סוף סוף שלום ואהבה. החוויות שאתה חווית הן חוויות שבמקומות אחרים היו מוגדרות כהארה. בפירוש. אלא שאתה אושפזת בכפייה. איזה חכמי חלם... ממש טיפשות. ומה שכואב לי זה שאנשים שכן מאמינים ברוח, בנשמה, באמונה- מתמקדים בכל מיני מצוות קטנות, ואינם באים לחזק רוחנית ונפשית את האנשים שלנו שכלואים מאחורי סורג ובריח של תרופות, אישפוז משפיל, סטיגמות ודעות קדומות. גם אם יש בפסיכוזה אלמנטיים שאינם אור טהור, אלא אנרגיות שליליות, יש היום מספיק אנשים שיודעים איך לקרקע ואיך לחבר חזרה למציאות ובעיקר- איך לחבק במצבים האלה, במקום לקשור. אבל יותר קל להם, לפחדנים, לקשור אותנו, מאשר להתמודד עם האתגר שאנחנו מנסים להכניס לעולם. אתגר לפיהם ליצור קשר ישיר עם אלוהים זה לא מחלה אלא אפשרות הפתוחה בפניו של כל אדם. נבואה אינה נחלת העבר בלבד. בטלוויזיה מראים תוכניות כמו הכוח, במשטרה משתמשים בידע של מתקשרים, ורק אנחנו משוגעים ולא נורמליים. הו, מתי כבר יתפקח הממסד ויבין, שפסיכיאטריה אינה מרפאה, אלא פוצעת? שהדבר היחידי שיוצא לנו מזה זה אולי כסף מביטוח לאומי? שכל הDSM זה ספר גדול של חשיבה שלילית, בחינת נבואה המגשימה את עצמה? פשוט ספר מחורבן. הייתי משנה אותו לגמרי, מדברת על חוויות של אנרגיות גבוהות ונמוכות, מצבים של תיקשור, מצבים של חוסר איזון וחרדה סביב חשיפה לרבדים עמוקים של תודעה שאינה מוכרת לרוב האנשים בארץ, אבל בעולם המזרח היא כבר ידועה ונכתבת. הו, מתי הפסיכיאטריה תתפקח ותבוא לכל הפצועים שנפצעו מהטיפול הכושל שלה, ותגיד- סליחה, טעינו. זה בטח ייקח לה עוד כמה שנים טובות... שבוע טוב מיכאל אחי תמי.

01/06/2007 | 10:40 | מאת: אפרת

מחבר: אפרת תאריך: 1.6.2007 שעה: 10:33 היי אני בת 24 נשואה לומדת שירותי אנוש שנה שנייהעושה סטאז בסניף אנוש סיימתי את הפרויקט שלי ועכשיו עד סוף השנה האקדמיצת אמורה להיות עם המשוקמים ולשוחח איתם לתת הרגשה טובה וכו....כל שבוע אני הולכת לסטאז כל פעם 3 שעות.והתיידדתי עם אחת הבחורות שמ,אני בחורה דתייה עם לבוש דתי ואף פעם לא התייחסו אליי במיוחד המשוקמים הגברים חוץ ממה נשמע? מה שלומך? ודיבורים רגילים. אתמול קרה לי מקרה מרגיז לפעמים נמביאים לסניף אדם שמדריך איך לעשות קיפולי נייר ישבנו יחד עם המשוקמים לעשות את זה והיה בחור אחד שהרגשתי שהוא מדבר גסויות מתחילת היום (הוא לא כזה בדר"כ אומנם פטפטן לא קטן אך לרוב לא מדבר על מין) והיה זורק רמיזות מיניות כלליות לאוויר ללא קשר אליי,לא ממש התייחסתי ,הוא ישב לידי כשעשינו קיפולי נייר פתאום היד שלו הייתה על משענת הכיסא שלי ושמעתי אותו אומר:אני חרמן על....(אמר את שמי...)מרוב הלם לא הגבתי,עשיתי עצמי לא שומעת ואז שם יד על ראשי אז הזזתי את ראשי קדימה בחוסר נוחות,כנראה הבין את הרמז והוריד את ידו,לאחר מכן שוב ישבנו ליד השולחנות המוצמדים והצוות רצה לעשות איזשהו פעילות ,הרגשתי שהוא מסתכל עליי וניסיתי להתעלם ופתאום הוא קרה לי לבוא אליו,מרוב טיפשות חשבתי רוצה להגיד לי משהו שלא קשור לסקס אז הלכתי אליו שאל אותי איך אני חוזרת הביתה...אמרתי באוטובוס אז הוא אומר לי תבואי אליי הביתה...וגם אומר:אל תדאגי אני אדע איך להתייחס אלייך ממש בהקשר מיני ואז אמרתי לו:שמע אני אישה נשואה ודתייה וזה ממש לא נעים לי איך שאתה מדבר אליי אז הוא אומר לי אז מה הייתי עם נשואות בקיבוץ אמרתי לו בכל זאת לא מוצא חן בעיניי היחס הזה ,אין לי בעיה להיות ידידה אבל בלי רמזים מיניים ונגיעות ואז אומר לי :תודי שיש ביננו משיכה... בקיצור כשראיתי שלא ממש עוזר קמתי ולא התייחסתי אליו בכלל והמשכתי לדבר עם הבחורה שהתיידתתי איתה. השאלה איך אמורים להתייחס במצב כזה? אומנם הוא פגוע נפש אבל לי יש את הכבוד שלי, לא הייתי רוצה שיסלקו אותו מאנוש עקב התנהגות בלתי נאותה כי גם יש לו בעיות של דכאון ואין לו ממש חיי חברה,מה הייתי צריכה לעשות? אני אמורה להיות באנוש עוד כ5 פעמים לפחות עד סוף השנה.והוא גם בא כל פעם אך זו הפעם היחידה שהטריד אותי

02/06/2007 | 14:49 | מאת: דור

אם את מרגישה מוטרדת לדבריך אז כמובן יש גורם אחראי במקום שיבדוק את דבריך ויחליט מה לעשות הלאה עם הדברים. קיימת אפשרות שאינך מתאימה לעבוד עם חולי נפש או שלא קיבלת הדרכה מספקת כיצד להתמודד איתם וגם זה צריך להיבדק.

02/06/2007 | 21:08 | מאת: אפרת

למה אתה חושב שאני לא מתאימה בגלל דבר כזה???? אני תמיד מעודדת אותם ותומכת בהם והם מספרים לי דברים מאוד קשים ודווקא המדריכות אמרו שמצאתי חן בעינהם ויתנו לי ציון טוב

02/06/2007 | 22:05 | מאת: מיכאל

הי אפרת תראי, מקרה של הטרדה מינית יחסית קלה יכול לקרות בקלות גם מאנשים שאינם פגועי נפש. נו, במדינה שלנו מדובר על דברים יותר חמורים אפילו משר בממשלה, שעוד חוזר עם חיוך רחב למזדרונות הכנסת. שלא לדבר על החשדות החמורים נגד הנשיא. ואולם, אינני חושב שהדברים בטלים בשישים ושלא נגרמה לך פגיעה. השאלה היא מה את בעצם רוצה להשיג? האם את רוצה להעניש את הבחור? ובכן, לא נשמע שמדובר ברמה פלילית, אבל, אכן, אם תתלונני על זה, יש סיכוי סביר שיעיפו אותו מאנוש בגלל דבר כזה, אם כי לא בטוח. האם את רוצה לחנך אותו? אם כך יכול להיות שאת יכולה להסביר לו שההתנהגות שלו פגעה בך מאוד ושזו התנהגות בלתי מקובלת מבלי לערב את מי שאחראי, כי הרי מבחינתו הוא רק התחיל איתך ולא הטריד אותך מינית, ויכול להיות שהוא לא כל-כך מבין את ההבדל, וזה לא כי הוא פגוע נפש, הרי שר בממשלה לא הבין את זה. אני לא חושב שהיותו פגוע נפש צריכה לשנות מבחינה מהותית את התגובה שלך למקרה, והשאלה היא איך היית מגיבה למקרה כזה שהיה קורה מאדם שאין לו תגית, וכמו שאנחנו יודעים למרבה הצער, אנשים בלי תגיות עושים דברים הרבה יותר חמורים. בברכה מיכאל

01/06/2007 | 08:45 | מאת: עידית

שלום דור ! אני סובלת מסכיזופרניה כשנתיים נוטלת תרופות אנטי פסיכוטיות , אני חוששת שמשרד הרישוי ידע שיש לי סכיזופרניה ויקח לי את הרשיון. האם אני אמורה לדווח להם על המחלה , עלי לציין שאין לי התקפים פסיכוטיים ,

01/06/2007 | 14:14 | מאת: יעל

שלום עידית אני לא חושבת שמשרד הרישוי לוקח את הרשיון במקרים אלו אלא אם כן, יש משהו שאני לא יודעת עליו, נחכה לדור שאולי יודע לומר לנו. עידית, אני מקווה כי את לא סובלת מההפרעה. לצערי, גם אני נמצאת במצב מוזר מאוד כבר 3 שנים ובשבוע הבא אלך לרופא נוסף לשמוע מה יש לו לומר. אני עברתי 2 התקפים פסיכוטיים ועדיין לא איבחנו אצלי את המחלה...לא ברור לי מדוע...אולי יש לי סכיזופרניה לא מאובחנת או רזידואלית (שאריתי) מה שנקרא. בכל אופן, אני פונה אליך כי אולי תוכלי לעזור לי ואני מקווה גם כי דור יקרא את ההודעה שלי ויגיב עליה. לכאורה לא נראה כאילו אני סובלת מהמחלה אך, אני מרגישה מוזר...אני לא יודעת איך לתאר את התחושה...זה התחיל עם סוג של דכאון וסוג של חיבור פנימי, נתק קל וזה עדיין נמשכת התחושה הזו...אני תוהה אם זה הליקויים המדוברים או אני כבר לא יודעת מה?! עידית, אני אשמח אם ספרי קצת ממה את סובלת? באיזו סכיזופרניה אובחנת? האם את סובלת מירידה ביכולות? האם את בסוג של דכאון...

01/06/2007 | 18:29 | מאת: עידית

אשמח באם תכתבי את המייל של אוצור איתך קשר

01/06/2007 | 14:16 | מאת: דור

שלום רב ככל הידוע לי רק אם היית מאושפזת בבית חולים לחולי נפש יש דיווח אוטומטי למשרד הרישוי. אם לא היית מאושפזת, או שהיית מאושפזת בבי"ח כללי, אז אין דיווח אוטומטי. תיאורטית, המטפל שלך יכול לדווח עליך, אבל התהליך מסובך ובד"כ לא מדווחים. לכן אם לא תדווחי מיוזמתך אז לא ידעו ואז אין סכנה שישללו. שבת שלום נסיעה בטוחה

31/05/2007 | 20:58 | מאת: יערה

שלום דור, הבחנתי שאתה מבין עניין בהרבה תחומים אז חשבתי לשאול אותך משהן... עברתי פסיכוזה שלדעתי גרמה לי לנזקים...מוטיבצייה נמוכה, עוצמות רגש נמוכות, ירידה קוגניטיבית. עברו כמעט 3 שנים ועדיין המצב כזה, האם לא ייתכן שיקום מלא גם אחרי הזמן נרב שעבר מפני שההדרדרות נפסקה כי לא נמצא מחלה. תודה

31/05/2007 | 22:24 | מאת: דור

פסיכוזה גורמת לנזקים כאלה רק אם מדובר במחלה- סכיזופרניה או סכיזואפקטיב. אם נשללה האפשרות של סכיזופרניה אז ייתכן אבחנה אחרת, אולי הפרעת אישיות גבולית. כמו כן, נראה שאת מאד כפייתית לגבי הנושא כי השאלה חוזרת על עצמה כל הזמן. לרוב אנשים עם מחלות נפש לא מוטרדים מבוחן המציאות ולא מודעים כ"כ למחלה שלהם, מה שמחזק את ההשערה שאין לך סכיזופרניה ולכן יש אפשרות לשיקום מלא.

01/06/2007 | 14:24 | מאת: יעל

ראשית רב תודות לך ואני מצטערת אם אני קצת אובססיבית..פשוט אני תקועה במצב מוזר שמפריע לי לתפקד באורח תקין ... ייתכן כי אני סובלת מסכיזופרניה אך עדיין לא אבחנו זאת....פסיכולוגית אחת סיפרה לי כי לקח למשהי 6 שנים עד שגילו לה שהיא סובלת ממחלת הסכיזופרניה. ישנם סוגים שונים, אולי קלים יותר...סכיזואפקטיב, רזידואלית,פשוטה , לא מאובחנת. וייתכן אף שנגרם לי ליקוי מהפסיכוזה, היה נדמה לי כי ד"ר הידש הסביר פעם, שלא צריך להיות חולה במחלה בשביל להנזק מהפסיכוזה. דבר נוסף, אני מאוד אודה לך באמת אם תקדיש רגע ותראה אם תוכל לעזור לי...אני סובלת כבר קרוב לשלוש שנים. אני מרגישה במאין סוג של דכאון, לא יכולה להסביר, אני מרגישה גם שהקוגניצייה שלי מאוד ירודה...אני מתקשה לארגן כאן את המכתב בצורה מסודרת ומתומצתת, אני חוזרת על דברים, לא כי אני אובססיבית אלא כי אני מתקשה לארגן בראש את הדברים ולסדר אותם כיאות. הרגש שלי ירוד גם כן, יש חרדה קלה שקודם הייתה מאוד אינטנסיבית וחזקה במשך זמן רב...דבר גם שמדאיג אותי...כי ידוע שחרדה גבוהה משנה את מבנה המח. בנוסף, יש לי מאין גם דחק פוסט טראומטי...אבל הכל מתחיל מהתחושה של הדכאון האחר הזה. מרגיז אותי שאני נראית לרופאים בסך הכל בדכאון...וזה בדיוק מטעה, כי לכאורה זה נראה דכאון כשלמעשה ולדעתי אלו הם הליקויים הידועים ואולי אלו הם גם הסימנים השליליים. מה דעתך, דור?

שלום רב אבקש לברר לגבי בחור בן 24 הלוקח ציפרלקס מזה כשנה. עלה במשקל ובבדיקות האחרונות הופיעו שומנים גבוהים בדם. האם יש קשר לציפרלקס? תודה נסיה

יתכן קשר עקיף ויתכן שלא שהכל קשור לתזונה או נטיה גופנית , אחת מתופעת הלואי האפשריות של הציפרלקס היא עליה במשקל (לא קורה לכולם) כנראה ע"י עלית התאבון ושינוי בחילוף החומרים , בלי קשר לציפרלקס צריך לשמור על דיאטה מתאימה ( ללכת לדיאטנית מקופת חולים) להורדת שומנים בדם ולעשות פעילות גופנית קבועה 4 פעמים בשבוע כשעה (הליכה ,שחיה אופנים וכו'),

את שואלת על השמנה או על שומנים בדם? התשובה שאין קשר ישיר. הקשר העקיף שציפרלקס עשוי להעלות את התשוקה לפחמימות וסוכרים ואז אוכלים יותר מאכלים שאינם בריאותיים. הפיתרון זה להקפיד על תזונה נכונה. אם יש השמנה אז גם לעשות פעילות גופנית שתועיל כמובן גם למצב הנפשי.

31/05/2007 | 19:05 | מאת: ניר

התסמינים של סימנים שליליים ממחלת הסכיזופרניה הרי מאוד דומה לתסימני ההפרעה הדיסוצאטיבית כחלק או לא כחלק מהפרעה פוסט טראומטית. מלבד פסיכוזה קלה שארעה עקב אותו לחץ שגרם מלכתחילה לדיסוציאציה. מהם הדברים המבדילים בין הפרעה זו מזו? תודה

31/05/2007 | 21:52 | מאת: דור

לא נכון! אלו אינן הפרעות דומות! הפרעה דיסוציאטיבית מתייחסת למשהו שונה לחלוטין! http://www.maytal.co.il/heb_articles/article_1.html

31/05/2007 | 22:00 | מאת: דור

אתר נוסף בנושא זה: http://www.tdil.org/index111.html

31/05/2007 | 15:33 | מאת: גלית

הי! בהמשך לתשובתך המהירה אז קודם כל תודה ודבר שני אובחנית כחולה בפיברומיאלגיה לפני 6 שנים ע"י דר' יצחק רוזנר מבני ציון שהיה בין הראשונים שהכירו בתסמונת אך מעל 5 שנים היה לי שקט ולכן חשבתי שאולי לא אובחנתי נכון. עדיין את החושב שכדי להחליף את הרסיטל? תודה גלית

31/05/2007 | 21:56 | מאת: דור

כן, כדאי להחליף. עובדה שאת עדיין לא מרגישה טוב.

אז כל פעם להפסיק את הציפרלקס???אני חוששת שזה יזיק יותר מאשר יועיל. לא מספיק להפסיק את האספירין? סליחה שאני כל כך מנדנדת לך, אבל אין לי עם מי להתייעץ כרגע וזה מפחיד. אגב, הקטע באנגלית אינו מובן לי.... תודה רבה רבה!

תלוי מה כוללים טיפולי השיניים. לפעמים אין ברירה ומפסיקים גם ציפרלקס וצימבלטה לפני הטיפול. לפעמים מספיק להפסיק רק את האספירין. בכל מקרה כדאי לידע את רופא השיניים על התרופות שאת לוקחת והוא ינחה אותך מתי להפסיק ואיזה מבינהים.

31/05/2007 | 14:41 | מאת: מירי

שלום...רב...! שאלתי אותכם בעבר על טיפול מסויים שאני לוקחת עבור מחלת נפש מניה דיפרסיה (אלטרול 20 מ"ג +למוג'ין 150 מ"ג) השבוע היתי אצל הפסיכיאטר שאצלו אני מטופלת כבר שנתיים והוא החליט לשנות את הטיפול לליתיום שנתנה לי טבלה אייך לעלות את הכמות שלאחר 12 יום אני יגיע למצב שאני שותה כדור אחד, בוקר, וצהרים, וערב לפי מה שכתוב על האריזה של התרופה אז 300 מ"ג שאלתי אילכם היא : נאמר לי להמשיך את הטיפול באלטרול 250 מ"ג +הליתיום לפי הסבר שניתן אבל נרשם לי במכתב שאני צריכה להמשיך גם את הטיפול בלמוג'ין 150 מ"ג מאחר והרופא שלי לא יהיה עד יום ראשון אז אני שואלת האם זנ יכול להיות מצב שככה אני צריכה לשתות את כול הטיפול או שיש איזה טעות במכתב ואם לי צורך לשתות את הלמוג'ין והאם יש מצב שגם את הלמוג'ין וגם את הליתיום אני צריכה להמשיך אודה לך...!

31/05/2007 | 22:36 | מאת: דור

יש מצב של תקופת מעבר שבה לוקחים את שניהם באופן זמני.

31/05/2007 | 14:25 | מאת: משה ג

שלום לך, לאמי יש דכאון קל, במיוחד בשעות הבוקר, והיא לקחה ציפרלקס כחודש וחצי ולא הרגישה בשיפור כלשהו. לאחר מכן לקחה פרוזק, וגם זה לא עזר - מה נראה לך כהמשך טיפול מתאים? בכלל רציתי לדעת האם יש העדפה לכדור מסוים בהתחשב שאמי כבת 70 עם יתר לחץ דם וקצת סכרת? חשוב לקחת בחשבון גם את תופעות הלוואי. בברכה, משה ג

31/05/2007 | 18:15 | מאת: משה ג

עוד שמהו: התחושה שאמי מתארת במיוחד בשעות הבוקר היא שכאילו הקיבה שלה מתכווצת ויוצרת לה מתח נפשי.

31/05/2007 | 22:09 | מאת: דור

תתיעצו עם הרופא המטפל לגבי רמוטיב (היפריקום) שהיא תרופה טבעית (אבל יעילה) נגד דיכאון קל עד בינוני. יש לה מעט מאד תופעות לוואי. כמובן צריך מרשם מרופא ולבדוק אינטראקציות עם תרופות אחרות שהיא לוקחת.

05/06/2007 | 16:15 | מאת: משה ג

תודה על תגובתכם! נפגשנו עם פסיכיאטר ונראה לו שמדובר בדכאון וחרדה קלים. הוא רשם לאמי אדרונקס. וכאן רציתי לשאול האם זה אכן המשך טיפול נכון (לאחר שציפרלקס ופרוזק לא עזרו)- אני שואל במיוחד לאור העובדה ששמעתי שישנה נטיה לא לתת אדרונקס לאנשים מבוגרים. אם זו לא הבחירה המועדפת אז מה נראה יותר מתאים לאור הנסיבות? בברכה, משה

האם הוא באמת כל כך טוב כרופא או סתם עושים לו יחסי ציבור?

לד"ר רבינוביץ' הנכבד שלום, אני לוקחת מזה כבר שנתיים ציפרולקס במנון 10מג ליום. החשק המיני שלי ירד פלאים ואם כבר מגיעים ליחסי מין קשה לי מאוד לגמור. שמעתי אותך מדבר על הבעיה בתוכניות של ורדה והבנתי שקיים פתרון . אני במצוקה נוראית. אני גרושה, בת 50,אנא תעזור לי. בתקווה אליס

שמי מירי ואני מעוניינת לשאול מס' שאלות: א. יש לי אח מדהים בן 48 , מגיל 21 בשנה האחרונה לשירותו הצבאי הוא הוא אובחן כחולה סכיזופרניה( במובן שזה על רגל אחת ),ואז החל מסע הייסורים הגדול של אחי מחד ושל אימי שהוא גר עימה מאידך.,הוא נכה צה"ל ,בגדול הוא לא עושה דבר וחצי דבר עם עצמו,הייתי שמחה לפגוש אותך ולספר יותר על כל התהליך על - מנת לבדוק האם יש טעם לשנות את הטיפול שהוא מקבל? חשוב לציין שהוא לא מסמפט פסיכיאטרים ולא פשוט לגרום לו להגיע לפסיכיאטר? מאחר ואימי מבוגרת ואני האחות הקטנה שרוצה מאוד לעזור לדוד אך אין בידי את הכלים הדרושים ,אודה לך מאוד אם תוכל לענות לי ראשית במייל ואם צריך נתקדם הלאה לפגישה. תודה מראש . מירי 2. שאלה נוספת היא לגבי אחותי שושנה שמעוניינת לקל ייעוץ הן לגביה והן לגבי ביתה בת ה - 12 ,

19/06/2008 | 11:14 | מאת: הילה

גנב, חוצפן, מתחזה,מה שחשוב לו זה הכסף, אומר בסוף הפגישה שהוא לא נפגש שוב ושוב עם אותו בן אדם וזה בולשיט, הוא נותן לך תרופות לא נכונות וישר אתה חייב לבוא להלחיף אותם שוב אצלו ושוב לשלם 750 שקל על כל פגישה. הוא לא נותן לדבר הוא מתעניין רק בעצמו ומספר כמה כסף יש לו ממש רברבן מגעיל. נראה כמו הומו בן 30 שמשעמם לו בחיים ומחפש אנשים מסכנים לצחוק עליהם. הייתי אצלו, הוא מילא אותי בכדורים שאחרי זה הגעתי לכמעט הרעלה בגללו. גועל נפש וגועל נפש לאיריס קול שלא מבררת טוב טוב לפני שהיא לוקחת מתחזה לתוכנית שלה.

לכל המתענינים על ד"ר רבינוביץ אני הייתי אצלו בטיפול ארוך הוא התנהג בגסות ובצורה משפילה,לא התייחס לתלונותי,קשר את גורלי בגורלו ע"י מתן זריקות בכל שבועיים,הלהיט אותי בתרופות שאח"כ התגלו אצל מומחים שהן אינן מתאימות לי,צעק ותקף על כל פרט,ייחסו לבני אדם הוא בלתי אנושי,והמחירים שהוא גובה הם בגובה השמיים אגב,הוא כל הזמן מפאר את עצמו ואת תאריו האקדמאים. לכן המלצתי היא לא לדרוך על מפתן הקליניקה מאת אחת שאכפת לה

לד"ר רבינוביץ' הנכבד שלום, אני לוקחת מזה כבר שנתיים ציפרולקס במנון 10מג ליום. החשק המיני שלי ירד פלאים ואם כבר מגיעים ליחסי מין קשה לי מאוד לגמור. שמעתי אותך מדבר על הבעיה בתוכניות של ורדה והבנתי שקיים פתרון . אני במצוקה נוראית. אני גרושה, בת 50,אנא תעזור לי. בתקווה אליס

30/10/2008 | 23:33 | מאת: חסוי

הוא זבל של רופא אנטיפתי חולה כסף... מאז שהתפרסם בעיתון מעריב תפס תחת ועכשיו אם אתה לא מפורסם הוא עושה טובה שיטפל בך!!!!! רושם בעיתון שמקבל לביקור 600 ש"ח והוא בעצם לוקח 800 ש"ח, הוא מזלזל בחולים!!!! תיזהרו ללכת אליו אתם רק תפגעו יותר... והמצב שלכם יתדרדר עוד יותר!!! המזכירה שלו עוד יותר זבל, גנבה ושקרנית... תזהרו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אנשים עם ניסיון

13/07/2009 | 14:59 | מאת: פנחס

לפני מספר שנים התגלתה בעייה התנהגותית אצל אחד מילדנו, הלכנו להרבה פסיכולוגים ופסיכיאטרים שלא הצליחו לפתור אותה. הספיקו לנו 2 פגישות עם דר רבינוביץ שהצליח לפתור את הבעייה. הדר אף התקשר והתעניין במצבינו לאחר תקופת מה. עד היום אנו מודים לו שהציל אותנו וממליצים עליו מכל הלב.

כמטופל של ד"ר אילן רבינוביץ אני יכול להעיד שמדובר באדם טוב, אדם חכם עם ידע רב הן בתחום הפסיכיאטריה והן בשאר תחומי החיים. הוא, עם האיכפתיות שלו הצליח לעזור לי. אני חב לו את חיי!!!!

21/07/2009 | 09:47 | מאת: ורדה

אני באה אליו במיוחד מאשקלון עם בעלי. אין לנו כסף בכמויות, אבל בשבילו שווה להוציא כל אגורה. אם הוא היה עוזר לכם חצי ממה שעזר לי ולבעלי. הייתם מבינים. בלעדיו הייתי מאבדת את החיים שלי.

הייתי אצלו וממש לא התרשמתי. ולהפך. לדעתי סתם יחסי ציבור. הוא היה לטעמי גאוותן, בטוח בעצמו יותר מדי, ומיהר לתת חוות דעת לפני שממש הקשיב. (לא היתה לו סבלנות לשמוע אותי, ומיד החליט על אבחון, מצד שני היה ללו זמן לספר לי על כמה מוצלח הוא, כולל ממוצע הציונים של התואר שלו..., וגם לתחקר אותי על מה ההורים שלי עושים, מה שלגמרי לא היה קשור לענין). הוא גם יקר מאד. לא הגעתי אליו לביקור שני. האבחנה שלו (OCD) היתה לא נכונה. התברר מאוחר יותר שמקור הבעיה העיקר שלי היא בעיה פיזית שלא קשורה כ"כ לתחום הפסיכיאטרי.

שלום, הייתי אצל ד"ר אילן רבינוביץ' עקב בעיית חרדה. בפגישה הראשונה התרשמותי הייתה טובה והטיפול שנתן לי שיפר את מצבי, אך בפעם השנייה והשלישית (והאחרונה - לעולם לא אפקוד עוד את מרפאתו) הצלחתי לעמוד , לצערי,על טיבו. השינוי בתרופות בביקורי השני גרם לי לתחושות רעות ביותר שהפריעו לי בתפקודי . יש לציין שאני עובד בתפקיד מאתגר והטיפול הלא נכון גרם לי לקושי ניכר במקום עבודתי, שלא לדבר על שעות הפנאי שבהן נאלצתי לוותר על בילויים ותרבות פנאי עקב הרגשה רעה ביותר, שניטרלה אותי מהחיים פשוט כמשמעו.. אפשר להבין טעות באבחון או בבחירת שילוב תרופתי, אך אין להבין התנהגות יומרנית, חסרת מצפון, חסרת התייחסות של מי שמתיימר להיות רופא. מרופא ששילמתי לו במיטב כספי ניתן לצפות למענה טלפוני לאחר שמצבי הדרדר בעקבות נטילת תרופות שהנ"ל רשם לי. במקום להתייחס, הוא "סינן" את הטלפונים שלי, במקרים שענה, טען שהוא עסוק ושיחזור, אך לפחות 4 פעמים לא טרח לחזור, כשאני נלחם על הישרדותי מבחינת ההרגשה הפיזית. רק לאחר שאבי התקשר אליו ודיבר בתקיפות רבה עם מזכירתו ולחץ עליו לענות לי, הואיל בטובו להתקשר אליי. הרופא הנ"ל אינו מופת לאנושיות בלשון המעטה וגם על כישוריו המקצועיים אינני יכול לחתום. כמובן עזבתי אותו והלכתי לחפש מזור אצל רופא אחר. גם הוא וגם רופא ידיד משפחה טענו שהתרופות שנתן לי הן תותחים כבדים שלא ראוי לתת אותן במקרה כמו שלי שאינו כה חמור. בנוסף, הוא אבחן אבחנה שגוייה , ששני הרופאים- זה שראה אותי והאחר- ידיד משפחתנו -אמרו שזו אבחנה שגוייה לחלוטין באופן חד משמעי. לסיכום התרשמתי שזה אדם שנגוע ביהרה, באגו-טריפיות ונרקסיזם בולט, שבטוח שהוא ידען גדול(וביטחון מופרז הוא לעתים קרובות מפתח לכישלון....), אינו קשוב, אלא בעיקר לעצמו ומלא ברגשי גדלות שמכשילים את טיפוליו. הגרוע ביותר היא אישיותו הבעייתית. אדם שאינו קשוב לפציינט שלו ואינו מוכן לתת לו מענה טלפוני לאחר שגרם לו עקב טיפול לא מתאים להרגשה רעה ביותר אינו ראוי, לטעמי, לתואר "רופא". במיוחד בתחום שקשור בנפש, היות הרופא בן אדם הוא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק. לסיום- אכזבה, אכזבה, אכזבה כגודל הציפייה.

13/07/2009 | 14:45 | מאת: ציפי

לא יכול להיות...את סבתא שלי הוא הציל, היא חולת אלצהיימר, והוא נתן לה תרופות שעזרו לה מאוד. אני דווקה מכירה הרבה אנשים שהוא עזר מאוד (שמו עבר אצלינו מפה לפה )...מוזר מאוד....הוא רופא נפלא

21/07/2009 | 09:50 | מאת: אמיר

לפני 3 שנים סבלתי מחרדת בחינות כתוצאה מהפרעות קשב וריכוז. אחרי שפניתי ל-2 מטפלים אחרים הפנו אותי אליו והוא טיפל בי ע''י אפיקסור xr ובקונסרטה. הצלחתי בבחינות מאז אני חייב לו את חיי. עלה והצלח ד''ר רבינוביץ.

שלום.אני מבקשת יעוץ בנושא מחלה trichtillomanya-טלישת שער כפייתית.מה תרופה מתאימה לזה?

שלום.אני מבקשת יעוץ בנושא מחלה trichtillomanya-טלישת שער כפייתית.מה תרופה מתאימה לזה?

10/03/2008 | 21:34 | מאת: מומי

זהירות ! זהירות ! זהירות ! הבחור הזה אלוף ביחסי ציבור למען תאוות בצע בלבד , חסר סבלנות גאוותן בצורה חולנית לא יודע להקשיב וכל מה שמעניין אותו זה כסף........חבל שתוכניות רדיו נותנות לו במה ועוזרות בכך להפיל אנשים תמימים שבאמת זקוקים לעזרה לידיו תאוות הבצע כמו שאני נפלתי....ראו הוזהרתם

01/12/2008 | 23:33 | מאת: מני

על זה שהוא מטפל באנשי הבוהמה.. זה קרה גם לכם? ממש מתפאר

29/06/2009 | 01:19 | מאת: מלי

תתבייש לך לקבוע שיחה עם בנאדם שבא מרחוק במיוחד בשביל זה ולהיות בחול כנראה שניצלתי מהבחנה לא נכונה הכל זה לטובה

29/06/2009 | 01:19 | מאת: מלי

תתבייש לך לקבוע שיחה עם בנאדם שבא מרחוק במיוחד בשביל זה ולהיות בחול כנראה שניצלתי מהבחנה לא נכונה הכל זה לטובה

29/06/2009 | 01:19 | מאת: מלי

תתבייש לך לקבוע שיחה עם בנאדם שבא מרחוק במיוחד בשביל זה ולהיות בחול כנראה שניצלתי מהבחנה לא נכונה הכל זה לטובה

29/06/2009 | 01:19 | מאת: מלי

תתבייש לך לקבוע שיחה עם בנאדם שבא מרחוק במיוחד בשביל זה ולהיות בחול כנראה שניצלתי מהבחנה לא נכונה הכל זה לטובה

12/07/2009 | 21:33 | מאת: פנחס

לפני מספר שנים התגלתה בעייה התנהגותית אצל אחד מילדנו, הלכנו להרבה פסיכולוגים ופסיכיאטרים שלא הצליחו לפתור אותה. הספיקו לנו 2 פגישות עם דר רבינוביץ שהצליח לפתור את הבעייה. הדר אף התקשר והתעניין במצבינו לאחר תקופת מה. עד היום אנו מודים לו שהציל אותנו וממליצים עליו מכל הלב.

12/07/2009 | 21:42 | מאת: משה

אנחנו חייבים המון תודה לד"ר אילן רבינוביץ. הוא ממש הציל את אבינו לאחר שהגענו אליו נואשים וקבלנו אבא חדש !!! הלוואי שירבו כמותו בישראל, רופאים הרואים בעבודתם שליחות! רופא שרואה במטופליו כאילו היו משפחתו שלו!!!

12/07/2009 | 21:44 | מאת: משה

אנחנו חייבים המון תודה לד"ר אילן רבינוביץ. הוא ממש הציל את אבינו לאחר שהגענו אליו נואשים וקבלנו אבא חדש !!! הלוואי שירבו כמותו בישראל, רופאים הרואים בעבודתם שליחות! רופא שרואה במטופליו כאילו היו משפחתו שלו!!!

12/07/2009 | 21:50 | מאת: יפית

סבלתי מאכחלה כפייתית. שום דיאטה לא עזרה לי ד"ר רבינוביץ טיפל בי ובזכותו ירדתי 40 ק"ג! הוא שינה לי את החיים!!!

12/07/2009 | 21:51 | מאת: יפית

סבלתי מאכחלה כפייתית. שום דיאטה לא עזרה לי ד"ר רבינוביץ טיפל בי ובזכותו ירדתי 40 ק"ג! הוא שינה לי את החיים!!!

12/07/2009 | 21:54 | מאת: סיגל

עברתי תאונת דרכים שבעקבותיה סבלתי מחרדות ולא הצלחתי להרדם בלילות. ניסיתי הכל: הילינג, דמיון מודרך, דיקור סיני. הומאופתיה וכו' שום דבר לא עזר. שמעתי על ד''ר רבינוביץ דרך חברה שהמליצה לי עליו. הוא נתן לי טיפול תרופתי זמני, והיום אני כבר ללא כדורים ישנה טוב ולא סובלת מחרדות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לאמר שמדובר פה ברופא מעולה שבמעולים אבל לפני הכל אדם מדהים וטוב לב שנותן את הנשמה למטופליו. תודה לך!

12/07/2009 | 22:01 | מאת: לנה

דר אילן הושיט לי יד וראה אותי. מה שרבים כל כך לא הצליחו לפניו. הוא רגיש לכל כאב, קטן וגדול ויודע לראות בחדות את מה שצריך טיפול. היום אני שמחה לקום בבוקר. (וכל מי שסבל כמוני, יודע כמה שזה חשוב...)

12/07/2009 | 22:01 | מאת: לנה

דר אילן הושיט לי יד וראה אותי. מה שרבים כל כך לא הצליחו לפניו. הוא רגיש לכל כאב, קטן וגדול ויודע לראות בחדות את מה שצריך טיפול. היום אני שמחה לקום בבוקר. (וכל מי שסבל כמוני, יודע כמה שזה חשוב...)

13/07/2009 | 15:06 | מאת: חיים

זהירות זהירות מתגובות כאילה! ד"ר אילן רבינוביץ החזיר לי את הגבריות, בזכותו אני יכול לקיים יחסי מין עם אישתי , אז צריך להיזהר מרופא כזה?

12/03/2008 | 19:06 | מאת: רוחמה

מישהו נחמד, אמא שלי, שתהיה בריאה, חולת אלצייהמר. מצבה הלך והחמיר ברמה כזו שבמהלך חצי שנה ברחו ממנה 5 פיליפיניות. אי אפשר היה להתקרב אליה, אפילו לא אני. היא היתה תוקפנית וכל הזמן דימיינה שכולם מנסים לגנוב לה, להרוג אותה. מה לא. פניתי לד"ר רבינוביץ , רק כשכבר לא מצאתי מוצא אחר (המצב הכספי לא משהו). ד"ר רבינוביץ נתן לה ביקסה רמיניל ורספירדל. חשבתי שהוא השתגע עם כל התרופות האלה. אבל זה היה כמו נס. הוא הציל אותה. היא הפסיקה להיות תוקפנית. יש לה פיליפינית כבר למעלה מחצי שנה. היא יוצרת איתנו קשר עין, היא לא מדיימנת שהפיליפינית גונבת ממנה. החיים שלה ושלנו השתפרו מקצה לקצה. מבחינתי ד"ר רבינוביץ שווה כל גרוש. זה החיים שלנו והוא החזיר לנו אותם. שיהיה לך בהצלחה.

02/04/2008 | 18:15 | מאת: הדסה כהן

אשמח לקבל טלפון שלו מאחר ובאתר הוא לא מעודכן. תודה רבה,

15/07/2008 | 19:25 | מאת: לא מעוניננת

אילן רביבוביץ זבל של רופא חולה נפש בעצמו. תיזהרו ממנו.

13/07/2009 | 14:48 | מאת: ציפי

אני ממש לא מבינה על מה אתם מדברים, הוא רופא של הרבה אנשים שאני מכירה, ואני יודעת שמצבם רק השתפר!!! לא יודעת למה אתם מכפישים את שמו! זה ממש לשון הרע. חבל מאוד שיש רופא אמיתי ואנשים אומרים דברים כל כך חמורים.

13/07/2009 | 16:42 | מאת: חסוי

זהירות מתגובות כמו שלך!!!! בושה! ד"ר אילן רבינוביץ הוא רופא מדהים,"שהרים אותי על הרגליים"

15/07/2008 | 19:28 | מאת: המאוכזבת

הוא זבל!!! הרס לילד שלי את החיים. מצטערת על היום שכף רגלי דרכה במרפאה המפוארת שלו שעל חשבוני הוא מקיים אותה.

17/07/2008 | 18:57 | מאת: רונה

יש לי ביום ראשון הקרוב תור אליו וכעת לאחר שקראתי בטחוני התערער.

אני הייתי מטופל של אילן רבינוביץ תקופה ארוכה, הוא בן אדם מוזר במיוחד נרקיסיסט מגלומן ברמה אחרת. הוא מתנשא מדבר על עצמו שלושת רבעי מזמן הטיפול וביגלל שיש לי בעיות סמים הוא היה מביא לי כדורים בטענה שאלו סמים מעולים... אילן הוא יצור מוזר אבל עם הרבה כוונות טובות, בכל מקרה לא הייתי ממליץ לך שישחק עם הנפש שלך. הרגע שבו קרה לי השינוי בחיי היה היום שהפסקתי ללכת אליו! מה שבטוח הוא לא שווה את סכום הטיפול!!! אבל הסמים פיצוץ!!!

06/04/2009 | 14:22 | מאת: צדוק יחזקאל

ד"ר רבינוביץ??? אדם עם עם אגו מנופח, שמוק מתנשא.

אנחנו מדברים על אותו אחד???? אתה לא חושב שאתה מתבלבל??? אני פשוט בשוק! לא יאומן שיש אנשים שמוכנים להגיד דברים כאילה על רופא בחסד עליון כמו ד"ר אילן רבינוביץ!

13/07/2009 | 12:58 | מאת: סיגלית

הייתי אצלו בטיפול לפני חודשיים בערך. הוא הציל אותי. אני לא יודעת איך להודות לו. בזכותו חזרתי לחיים!!!! אמפתי,מקשיב, עושה את עבודתו מכל הלב, יסודי , מקצועי בקיצור: שווה כל שקל!!

13/07/2009 | 15:09 | מאת: אלון

אני עוקב אחרי התגובות .התאפקתי מלהביע את דעתי עד עכשו. כדאי לכולם לדעת ד''ר רבינוביץ הוא שילוב של לב טוב וידע מקצועי רב. בזכות הטיפול שקבלתי ממנו ירדתי במשקל מצב רוחי השתפר.בקיצור זכיתי לחיים חדשים מגיע לו יישר כח

14/07/2009 | 00:40 | מאת: מאור

תאמין לי- לך אליו ותעשה מה שהוא אומר - תוך חודש תכיר חיים טובים יותר. מאחד שחשב שמהבור השחור שלו אין יציאה.

אף פעם לא אמרתי לך תודה. אולי עכשיו זה הזמן. מעולם לא חשבתי לגעת בתרופות. חשבתי שמה שאני זה אני. אין מה לעשות. מתח מתמיד. אי שקט. אף פעם לא ממש מרוצה. מצוקה. הייתי בסדנאות. הייתי אצל פסיכולוגית (פעמיים בשבוע, משך שנתיים!). אני לא אגיד שזה כמו כוסות רוח למת- זה יותר כמו לשבת ליד מי שיש לו כאב שיניים, ובמקום לעשות לו סתימה, לתת לו יד או במקרה הטוב לתת לו אקמול. ואז פגשתי בך. וקיבלתי טיפול. ועדיין מקבלת. ויש שקט. יש מקום להנות ממה שיש לי בחיים. אני יכולה להגיד בפה מלא- אני היום סוף סוף שלמה ושמחה ורגועה. תודה לך דר רבינוביץ. אני יודעת שלא הייתי מגיעה לשם בלעדייך. תודה. תודה. תודה

26/08/2009 | 12:19 | מאת: מאזינה לתוכנית הרדיו בגלצ

אני מאזינה קבועה לתוכנית הרדיו בגלצ ולאחר ששמעתי את דר רבינוביץ והוקסמתי מהרגישות שלו הלכתי אליו לטיפול. אני כל כך שמחה שזה קרה כי לא רק שלא התאכזבתי, אף הבנתי שמדובר באישיות יוצאת דופן שרוצה רק לעזור!!! תודה לך!!

30/11/2009 | 17:59 | מאת: מעריצה

ראיתי הבוקר את ד"ר רבינוביץ בערוץ 2 בקשר לאח הגדול. אמר כהרגלו דברי טעם ונראה מדהים וחתיך!!!

25/02/2010 | 12:11 | מאת: מיכל

ד"ר אילן מאבחן את דיירי האח הגדול באופן אישי הם ניפגשים איתו בתוך הבית והוא מטפל בהם ואפילו נתן לאחד מהם כדורים אני גם טופלתי אצלו

25/07/2010 | 17:22 | מאת: ד"ר אילן רבינוביץ

ראיתי ביום שישי האחרון בתוכנית הבוקר בערוץ 2 את הד"ר. רהוט, מקסים, מקצועי ומדבר לעיניין. מאוד נהנתי

31/05/2007 | 08:55 | מאת: גלית

שלום! כתבתי הודעה לפני כמה ימים אבל אני רואה שהיא לא מופיעה ואכתוב שוב. ביום שבת ניקית ופתאום הרגשתי סחרחורות עם זעה וחולשה ולא יכולתי לעמוד. דפיקות לב חזקות ונשכבתי ורק רציתי לישון. כעבור 3 שעות הרגשתי טוב יותר אך עוד יומיים אחר כך לא הייתי במיטבי. אני כל הזמן עיפה גם גשאני קמה משינה ממושכת, ויש לי כאבים בפרקים ושרירים וגוש בגרון שנעלם עם טיפול של לנטון ושוב חזר ואחרי כל זה אני מטופלת ברסיטל. אני כבר לא יודעת אם זה קשור לבעיה של חרדות שהיתה לי גם לפני 6 שנים או שבאמת משהו אצלי לא בסדר פיזית. אין לי אנרגיה ואין לי כוח ואני נרדמת בשעה 8 עם הילדים. בעלי כבר מיואש וגם אני מתחילה להתיאש. מה לעשות? תודה מראש גלית.

31/05/2007 | 14:19 | מאת: דור

לדעתי כדאי להחליף את הרסיטל באחת התרופות הבאות- אפקסור, סימבלטה, איקסל. אחת מהן (ובמיוחד אפקסור XR) יותר מתאים למצב שלך מרסיטל. לפני כן רצוי לשלול בעיה גופנית ע"י בדיקה אצל רופא משפחה או ראומטולוג (ייתכן שיש לך פיברומיאלגיה= FMS). למעשה במקרה שלך כדאי לפנות קודם לראומטולוג לאיבחון וטיפול לפני שפונים לפסיכיאטר, כי אצלך החרדה קשורה לבעיות נוספות.

31/05/2007 | 03:43 | מאת: דן

מה המשמעות של השפעה שלילית בצורת ירידה בתיאבון, חוסר אנרגיה, בחילות וחוסר חשק מוחלט בתום שעה(!!!) בלבד מנטילת הויאפקס (75XR) הראשון בחיי? האם ניתן לקבוע בוודאות שהכדור לא מתאים? (בעבר ניסיתי ציפרלקס שלא השפיע לשום צד)

31/05/2007 | 11:11 | מאת: דו?רו?ן

יתכן ואלו תופעות לואי של הכדור , הם אמורות להחלש ולחלוף כעבור כמה ימים של נטילה,יש האומרים שזה סימן דווקא שהכדור יעבוד טוב בהמשך. בכדי להקל על הבחילות רצוי לקחת את הכדור עם או אחרי האוכל, בכדי לקבוע שכדור לא עוזר צריך לקחת אותו 6 שבועות לפחות במינון מלא ורק אז ניתן לדעת. קצת סבלנות .

31/05/2007 | 22:27 | מאת: דור

השפעה של כדור אחד בוודאי שלא אומרת כלום. זה יכול להיות גם מקרי. בד"כ תופעות הלוואי פוחתות עם הזמן.

31/05/2007 | 00:31 | מאת: ניגנבת עם עצמי...

גמאני מרגישה לבד ויש לי מלא פחדים מלהתחיל לקחת כדורים..וכל הזמן שאני אומרת " הנה אני מרגישה שחייבת"...האויר יורד לי בבום.לא מצליחה להבין מה עוצר בעדי..הרי ההרגשה גם ככה חרא אז מה כבר יכול להיות יותר גרוע..הלוואי והייתי יותר בטוחה בעצמי(שהרי מכאן נובעת הבעיה האמיתית. החוסר בטחון..וגם הדימוי העצמי של" לא מגיע לי להרגיש יותר טוב?,"..בכל קרה בהצלחה והלוואי ונקבל פה תשובות חד משמעיות..

שלום ניגנבת :) קודם כל אני שמח לדעת שאני ממש לא לבד בבעיה הזאת ושמתי לב שגם את באמת באותו מצב שלי והייתי שמח אם יבוא לך שנדבר על הבעיה ונתחיל לפתור אותה ביחד ככה שגם אני וגם את נדע שאנחנו באמת מתחילים לעשות משהו בנידון ויהיה לנו גיבוי חיובי אחד מהשני מה את אומרת?

31/05/2007 | 00:29 | מאת: ניגנבת משאלות ומספקות עם עצמי..

רציתי לשאאול משהוא חשוב מאוד.. האים מי שמרגיש עצב והעדר שימחת חיים(עקב משבר) יכול פשוט לנסות לצרוך סרוטונין? עם כן אז איך בדיוק צורכים..איך זה מגיע ? בכדור כימי? אני חייבת הסבר דחוף!.. אני בשיא הדאון של עצמי ונמאס לי..(לא ניסיתי אף טיפול ) רוצה להתחיל...סרוטונין עודף יכול לעשות נזק?..

ואיננו כולו. ישנן תרופות (או סמים) שמעלים את רמת הסרוטונין במוח. ראי מצגת בנושא: http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/18544822.ppt

02/06/2007 | 02:08 | מאת: ערן

אל תהססי . אחרי כמה חודשים עם הכדורים תעלם לך התחושה המגעילה והנוראית של הדכאון!! . הכדורים זה סבבה לגמרי - ככה את סתם סובלת

< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 > ... 473