אמא

אימי בת 84 ואני מבחינה בשינוי התנהגותי ולא יודעת לפענח וכניראה שבגלל שאין אבחנה אני נוטה להתייחס אליה כאל אדם רגיל מתסכל ומרגיז.ארשום את מה שאני רואה ואשמח לקבל התייחסות: אימי סובלת מבעיות בירכיים,הוריי גרים בקומה 4 ללא מעלית.אבי בגיל 90 עם בעיות לב עולה לפחות פעמיים ביום הביתה אינמי מסרבת לעבור לדירה עם מעלית. אימי כמעט לא יוצאת מהבית .כאשר יוצאת זאת לאחר שבטוחה שאני לא בקרבת מקום כי פוחדת שאזרוק דברים מהבית. במהלך היום יושבת מול הטלויזיה בשיא הווליום וצופה בערוץ תורכי היא מסרבת ללכת לאופטמיטריסט כי זה עולה כסף ומסכימה לקנות משקפי ראייה ב-10 שקלים לפי מספר שהיא מחליטה.פעמים עושה רושם שהיא לא רואה ולא ברור אם ז מראייה או מבעייה מוחית. היא נפגעת לעיתים קרובות ולא משחררת אלא חוזרת על מה שאמרו לה ואיך פגעו בה.יש 2 מטפלות מהביטוח הלאומי שהיא אמרה להן שהיא לא רוצה אותן .אחת מהן היא ביקשה מימנה לנקות תריס והיא סירבה אז אמא אמרה אל תבואי יותר השנייה לא נחמדה וגם אמרה לא לבוא אימי מתנגדת לכל דבר שעושים עבורה במטרה להטיב עימה ולהקל עליה. יש מצבים שהיא מסכימה ולאחר זמן מה מתכחשת להסכמתה וכועסת על מה שעשיתי(למענה) היא לא מעריכה כוונות טובות ולא מסכימה להכניס שינויים שיגרמו להקלה בחייה.היא מתלוננת כל הזמן ולא פעם התחילה לבכות בגלל מילה לא מחמיאה מה לעשות?

היא מודדת לחץ דם כמה פעמים ביום

ראי תשובתי הקודמת. בברכה.

לקטי שלום, מה שאת מתארת אינו משקף מצב בריאותי תקין. יש לקחת את אמך להבדק אצל רופאה המטפל (לשלול בעיות יחסית קלות, כגון מחסור בויטאמינים או הפרעה הורמונאלית; לבחון מה התרופות שנוטלת; ולשקול אפשרות שמדובר בדכאון בלבד), ובהמשך, בהקדם, אל נוירולוג לבדוק אם היא פתחה את אחד מסוגי הדמנציה. בברכת בריאות, כרמל ערמון