אלצהיימר ומחשבות אובדניות

שלום רב!!! אבי בן 85 ואובחן לפני כ-3 שנים. עד לפני כחודשיים וחצי הוא כבר היה בשלב הראשוני ביותר מה שאומר כבר מעבר לניצנים הראשונים אבל עדיין פחות או יותר בסדר קצת מעורפל ומבולבל והייתי אומרת אפילו קלות אב לא מעבר לזה הוא תפקד כמעט 100% אפשר היה אפילו לנהל איתו שיחה עיניינית על כל נושא שבעולם וממש ליסוע איתו בזמן חופשי קדימה ואחורה במשעול הזכרונות בטווח הארוך והקצר ללא שום בעייה ואף הוא היה מודע לזה שיש לו אלצהיימר ואף דיבר ועשה מכך בדיחה כך שבניגוד למאמר שפורסם פה באתר למרות הגילוי הוא לא הראה שום סימנים ןמחשבות אובדניים.כיום, כשהמחלה בבת אחת תפסה תאוצה ומצבו הידרדר באופן דראסטי מה שאומר שהוא דילג שלב ומהשלב הראשון הוא כבר בסוף שני תחילת שלישי פתאום הוא התחיל לגלות סימנים ואף לדבר על רצונולהתאבד בגלוי כי לטענתו יותר ממה שנמאס לו ממצבו ומהזקנה האיומה שנפלה בגורלו נמאס וכואב לו שהוא נופל עלינו וגורם לנו לטורח סבל וכאב. מן הראוי לציין שמזה כחודשיים וחצי הוא נמצא במוסד גריאטרי שבו הוא לטענתו הוא מרגיש כלוא ובנוסף הוא גם פיתח פראנויה בחדשיים וחצי האלו שרק הולכת מרגע לרגע מתחזקת ומחריפה בהם הוא מאשים את כולם (צוות ומשפחה) בכל הצרות שלו ושכולם רוצים רק להזיק ולהרע לו. שאלתי היא כיצד עלינו להתייחס לפארנויה הזאת שלו ויותר מכך כיצד להתייחס לאיומי ההתאבדות שלו. בתודה ובברכה מראש ניבה זהר :)

ניבה שלום על ידי מי אובחן אבא כחולה אלצהיימר ? האם נשללו סיבות אחרות לדמנציה ? איזה בירור רפואי נעשה ? איזה טיפול אבא מקבל ? אודה לתשובתך . ד"ר ורטמן