אמי החלה להרביץ ולא מוכנה לקבל שום אדם זר בביתה (מ

שלום רב, אימי חולה מזה 8 שנים ואובחנה כחולת אלצהיימר. אין דבר בעולם שלא עשיתי עבורה, הסקה ביתית, תמיכה כספית, בגדים, מניקור, פדיקור, ריהוט אפילו הבאתי לה כלב הביתה תוך שכל הטיפול שלו נופל עליי ועל אחותי שגם בה אני מטפלת עם 100% פיגור המתגוררת עם אימי. כבר החלפתי לה כמה מטפלות זרות כי היא סילקה אותן למרות שהן היו 100%. הבאתי כמעט 10 מטביות שחלק מהשכר שלהן אני משלמת פרטי כדי שיהיו איתה גם אחה"צ. ניסיתי למצוא לה מקום לפעילות בוקר חפרתי במלבב ובכל מיני מקומות שכאשר לקחתי אותה לנסיון היא השתגעה וטענה שאני מכניסה אותה לבית משוגעים. אני מציינת שאימי עדיין הולכת על רגלייה, טרם שכחה אותנו המשפחה הגרעינית (לפעמים יש לה הבזקי שכחה כלפינו בטלפון), התחילה מידי פעם להרטיב כאשר לא מזכירים לה ללכת לשרותים, מעלימה ומאבדת דברים כל יום ואני מתחילה לחשוב שאני יוצאת מדעתי. החיים שלי לא חיים, ניתקתי קשר עם כל החברים, עבודתי תובענית וכמעט לא מצליחה לראות את בעלי ואת ילדי בן ה- 26. כל שעה אני מוזעקת אליה או על ידי המטפלת או על ידי אחותי שבוכה ללא הפסקה. נפגשתי פרטי עם פסיכוגריאטר שניסה לשנות את מינון התרופות, ביקש לעשות את כל הבדיקות מחדש (למרות התנגדותה וחששותיה מהבדיקות עברתי איתה גם את זה) אך אין לי ישועה. בתקופה האחרונה החלה להרביץ למטפלת ולאחותי המתגוררת איתה. מה עושים?????????????. איך מקבלים את החיים בחזרה?????????? אני מיואשת ומאבדת כבר עשתונות כלפיה וכלפי כל סביבתי. אודה על תגובה שאולי תושיע אותי מהבור השחור שאני נמצאת בו. אין לי אור בקצה המנהרה למרות כל הכתבות שאני קוראת ומנסה ליישם את ההצעות להתנהגות מול חולת אלצהיימר אך לשווא. תודה חגית

קראתי בעיון את דברייך גם אימי לוקה במחלה הארורה הזו ולפני חצי שנה הכנסנו אותה לבית אבות ברמה גבוהה במחלקה לתשושי נפש ,יש שם טיפול נהדר וצוות נפלא מה גם שזה מוריד ממך את הנטל היא בידיים טובות,את יכולה להשכיר את הדירה שלה + ביטוח לאומי ולשים אותה בבית אבות ברמה גבוהה ותאמיני לי זה הרבה יותר טוב מאשר עם אישה בבית ,אם תרצי לשוחח אשמח להכירך כתבי לי ואצור קשר איתך.