פורום תמיכה הדדית

7184 הודעות
1068 תשובות מומחה
פורום תמיכה הדדית הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.
16/07/2011 | 18:59 | מאת: rock

שלום לכולם על סמך איסוף מידע ברשת הבנתי שלאימי בת ה-87מתגלים סימנים לשטיון מסוים. בין היתר היא מבחינה בזר המשוטט בביתה, באופן קבוע בימים האחרונים. שאלתי לחברי הפורום- התמודדות-איך אני מתמודד עם המחלה והסימפטומים עם מי אני מתיעץ האם יש טיפול תרופתי יעיל וכו'

16/07/2011 | 21:13 | מאת: איריס

16/07/2011 | 21:42 | מאת: rock

אלק מה?-להאמין שמה ,שאנשים מסתובבים לה בבית ? יופי של תגובה איריס, תודה

17/07/2011 | 20:43 | מאת: שמחוש...

לא מבינה למה האמא שלך גרה לבד או שאני טועה . ברגע שהיא"רואה " שמישהו מסתובב בבית שלה .תוכיחי לה שהדבר אינו נכון. אם אכן היא סובלת משטיון כדאי להתייעץ תחילה עם רופאת המשפחה.

15/07/2011 | 16:33 | מאת: איריס

להמון אנשים יש, לא?

17/07/2011 | 20:44 | מאת: שמחוש...

לא רק להמון אלא יש אסטמה להמון המון. טיפול מונע יעיל ברוב המקרים כוונתי למשאף קורטיזון מקומי עם תופעות לוואי קטנות.

11/07/2011 | 21:54 | מאת: עמית

שלום שמי עמית. אבא שלי יבדל"א כבר עוד מעט מגיע לגיל הגבורות והיות והוא חי לבד בדירתו אשר ברמת גן אני חושב שהגיע הזמן שאדאג לזה שהוא יהיה בהשגחה. אבל אני לא מבין מה זה בדיוק דיור מוגן. מה ההבדל בין זה לבין בית אבות? איפה בכלל מוצאים המלצות לבית אבות? תודה רבה עמית

17/07/2011 | 20:48 | מאת: שמחוש...

גדאי לקחת את הרגליים ולכתת לכל מיני בתי אבות או דיור מוגן ולבדוק ולהתרשם מהצוות המטפל מהמבנים מה"תוכן היומי" של הקשיש. ישנם היום בתי אבות או דיור מוגן שנותנים שרותים מצויינים כולל שרותי בריאות צמודה. כמובן שהכל עניין של מימון. בהצלחה.

10/07/2011 | 19:57 | מאת: אמא מודאגת

אולי אתם תיעצו לי בתי בת 20+סובלת מקשיי בליעה עשתה את כל הבדיקות והכל תקין היא הכירה מישהו כמה חודשים וקבעו להתחתן בעוד 4 חודשים המצב הוא כעת מאוד חמור היא בוכה כל יום שאינה יכולה לאכול היא פוחדת שהוא ידע מה מצבה האמיתי והוא יעזוב אותה אגב הם מאורסים כשהיא איתו היא לא יכולה לאכול כלום מרגישה חלשה לא עובדת וכל יום בוכה לי שהיא פוחדת למות שהיא לא אוכלת אני לא יודעת למי לפנות אוטוטו חתונה מה יהיה איך היא תתחתן היא לא רוצה לבטל או לדחות מה לעשות תעזרולי אני מיואשת אין לי למי לפנות הבת שלי הולכת לאיבוד מיום ליום..

10/07/2011 | 21:44 | מאת: שמחוש...

שלום לך לא מבינה מה םרוש "כל הבדיקות " האם מדובר בבדיקות רפואיות גם בתחום הנפשי (מתח חרדה ). האם בתך שלמה עם ההחלטה שלה להתחתן ? האם נראה לך שגיל 20 זה גיל בו ביתך בשלה להתחתן ? האם את מהמגזר החרדי ? לא רצוי שגם את תהיי מודאגת את צריכה להפגין מול בתך בטחון . רק בריאות

10/07/2011 | 22:25 | מאת: אמא מודאגת

בבקשה

11/07/2011 | 12:19 | מאת: איריס

האם היא לא בולעת את הרוק שלה? האם היא משתעלת הרבה? איך היא הסתדרה עד עכשיו??? יש לה דלקת גרון או משהו? ממה היא ניזונה? הרי אפשר למות אם לא אוכלים או שותים? מה יש לה צינור האכלה לבטן? ומה זה קשור בכלל לבן זוג? מה הוא צריך לדעת? כמה זמן הם בכלל מכירים שהוא צריך לדעת?

24/07/2011 | 19:14 | מאת: מלי קמחי

היי ביתך נמצאת במצוקה מאוד גדולה והיא חייבת להתייעץ עם איש מקצוע. אני מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה ואני אשמח לעזור לביתך. לשאלות נוספות והתייעצות 0506949050. זיכרי שביתך פועלת מתוך 'פחד מוות' וחשוב קודם כול להרגיע אותה.

09/07/2011 | 23:31 | מאת: איריס

לכל המבקרים בפורום ובמיוחד לשמחוש בריאות אושר ועושר והצלחה.ושיהיה לטובה ..שיהיה הרבה יותר קריר מהיום. כדי שאוכל ללכת לעבודה, בלי להשאיר מזגן דולק בשביל חיות הבית שלי...שיסתפקו במאוורר.. ...תיקרת רוויץ,אמרו לי, זה מסביר למה חם כאן כמו כבשן..בדירה הקודמת הייתי גרה בקומת קרקע מתוך מספר קומות. לא הייתי צריכה כלל מזגן. ביי..

10/07/2011 | 21:47 | מאת: שמחוש...

קוריוז כזה שכל שנה אומרים ש"השנה" זו השנה החמה ביותר. אז נא להרגע גם בשנים הקודמות היה ממש חם. איריס -אני חושבת שמאוורר ממש מספיק לחיות הבית והכי חשוב שיהייה להם מים . מקווה שהכל בסדר -מזג האוויר זה משהו זמני היום חם מחר קר. ביי חמודה -שיהיו לכולנו ימים קרים.

11/07/2011 | 12:10 | מאת: איריס

באוגוסט אשאיר להם מזגן..החודש מספיק המאוורר בתנאי שכל החלונות פתוחים לרווחה.יום טוב

04/07/2011 | 13:26 | מאת: רינת

שלום ברצוני לשאול שאלה אני בת 26 יש לי פלולה בצוואר בצד ליד העורף והיא לעולם לא הפריעה לי ולא כאבה ופצאום עכשיו היא התחילה לגרד לי ושאני לוחצת עליה היא רגישה וכואבת מה עליי לעשות??

04/07/2011 | 13:39 | מאת: שמחוש...

ללכת לרופא עור או לכירורג הם בודאי "ישרפו" לך את הפלולה עם חנקן או בפעולה כירורגית פשוטה. אם שלומי היה פה הוא בוודאי היה מתנדב לנתק את פלולך ממקומה. אך הוא עסוק -הוא מרים את הרב עובדיה גוניור על הכסא ושר "ופרצת ופרצת"

05/07/2011 | 10:22 | מאת: רינת

מי זה שלומי?

03/07/2011 | 06:12 | מאת: סיפור של החיים

כנראה, אני לא כל כך חזקה.רופאת משפחה אמרה לי שיש לי סרטן דרכי מרה סופני. ואני נשברתי..... אני בת 52.מה לעשות? לאן לרוץ? עם מי לדבר? אני לא מחזיקה מעמד. זה קשה... זה נורא... איך עוברים את זה? אין תקווה... אין אור.. אני מפחדת למות. אני לא רוצה להפרד מילדיי... זאות הפרידה הגדולה... אני מתה עוד לפני המוות... אלוהים!! איך? איך? האם יש כאן מישהי במצבי? מה לעשות???...........

04/07/2011 | 13:36 | מאת: שמחוש...

היי רוב מחלות הסרטן הן ברות טיפול .לא מניחה שרופאת משפחה אכן אמרה לך שזה סופני. מציעה לך ללכת לרופא מקצועי כמו אונקולוג כדי לקבל תשובה קצת יותר רצינית. מאחלת לך בריאות ואריכות ימים.

29/06/2011 | 09:11 | מאת: איריס

מה שלומך?

29/06/2011 | 20:18 | מאת: שמחוש...

היי איריס אני בסך בכל בהתחשב בנתונים הבסיסיים בהם אני חיה אני בקצה האופטימי של פרבולת החיים הסינטטים. כלומר -יחסית לאלו שמאחורי אני נמצאת בקדמתה של במה. אבל מאי ? יש הרבה לפני. כך שהייאוש הוא מאד נוח. ממש לא הבנתי מה אני כותבת ? פער עצום בין החינניות שאני לא ניחונה בה לבין האופי להדחף לכל מקום

זה חומר טבעי (99.6% אלוורה פעילה) שמיטיב מאוד עם מערכת העיכול, מנקה אותה מה שגורם למערכת חיסונית חזקה יותר ולפחות מחלות קטנות וגדולות. אך הבונוס העיקרי שקשור לחולי סכרת - המוצר מביא לאיזונים של כל מערכות הגוף ומוריד באופן משמעותי את צריכת האינסולין (הוא מאזן גם לחץ דם, כולסטרול וכו'). אז מי שרוצה לשמוע פרטים והפניה... בהצלחה לכולנו אגב לאותה חברה יש גם משחה מדהימה שממש עוזרת לטיפול בכיבים. (זה חוסך המון בזמן ריפוי וכאבים וומכירה מישהו שחסך לו אשפוז)

מאד נחמד לקרוא על האיזון הטבעי לאנשים לא כ"כ טבעיים אלא מאי. איך אני אמורה לתקשר עם האיזון הזה ? למה לא השארת איזה מיילון קטן מאזן. חבל כ"כ רציתי איזון.

29/06/2011 | 09:10 | מאת: איריס

29/06/2011 | 12:08 | מאת: david

[email protected]. תשלחו ואפנה אותכם אל המישהי שמשווקת. אכן מומלץ כאיזון לאלה שלא כ"כ מצליחים לשמור על תזונה מאוזנת. כל טוב

אני לא מתרגש כ"כ אם מקיאים לידי. זה די בסדר, אבל שיש לי בחילות אני אעשה הכל כדי לא להקיא. אני לא בטוח שהבחילות וההקאות שלי לא נעימות ברמה של בן אדם ממוצע. אני חושב שאצלי זה הרבה יותר חזק, כשאני מקיא אני מרגיש שהלב שלי מתפוצץ מהמאמץ, מרגיש באופן כללי ממש ממש גרוע ורע, השילוב של הבחילות וההקאות זה הסיוט הכי גדול שלי. אני מעדיף לעבור הרבה דברים נוראיים ומזוויעים מאשר להקיא. זה כבר הופך לחרדת הקאות, אני ממש מפחד מזה ואפילו אעדיף שירימו אותי בבי"ח ליום יומיים במידה ויש לי קילקול קיבה למשל, עד שיעבור. [email protected] למי שרוצה לדבר, אני לצערי בעל ניסיון בנושא.

12/06/2011 | 12:25 | מאת: שמחוש...

היי בעייה מוכרת על רקע נפשי -ניסית לקבל ייעוץ פסיכולוגי ? היפנוזה ? אני מבינה שאלו הם הטיפולים היעילים ביותר. רק טוב .

01/06/2011 | 21:28 | מאת: יהונתן

שלום, אני לא יודע אם כאן זה המקום אבל לא מצאתי פורום אחר שעוסק בזה מישהו יודע מתי אדם זכאי לשירותי סעד ? אבי בן71 ואני לא יודע למי לפנות תודה

02/06/2011 | 21:23 | מאת: שמחוש...

היי קודם כל יש לך שם יפה -בחור בן 71 עם השם "יהונתן "זה חמוד. יוני,אולי תשאל בלשכת הרווחה של העייריה / מועצה בה הינך מתגורר ,הם אמורים לתת לך מידע רלוונטי. נדמהלי שבכל רשות מקומית קיים גוף שנקרא "שיל" (שרות לאזרח) 0נסה אולי דרכם. כל טוב.

01/08/2011 | 16:03 | מאת: סימה

אוכל לעזור לך...

26/06/2013 | 12:54 | מאת: יוסי

היי סימה, ראיתי שרשמת שתוכלי לעזור אני מחפש משהי למגורים תמורת לינה לאישה מקסימה מבוגרת בת 60 עצמאית לחלוטין באיזור ראשון לציון ללא צורך בשום טיפול, זה המייל במידה ותוכלי לעזור [email protected]

25/05/2011 | 22:55 | מאת: מתלבטת

ממש עכשיו הציעו לי להמיר מחדש את התצורה בה היה עלי לעבור את הגלגול הנוכחי בחתול. כמו כן נאמר לי שהחוויות שצברתי כאדם ימחקו ובמקומם תכנס לפעולה תודעה של חתול. האם להעתר להצעה?

25/05/2011 | 23:42 | מאת: שמחוש...

מיאו.

28/05/2011 | 23:36 | מאת: צמיג אחורי

ללכת על זה בגדול ! עננים ישי לוי מילים ולחן: רביב בן מנחם עננים התכסו להם בינתיים בראותם איך רגלי כשלו מדרך עזבוני אחי כשהושטתי ידי כשצעקתי עיזרו לי ידידי אנא אלך הייתי שם מעבר את לילותי ביליתי שם בסתר ידידי זה שקר לא כדאי ידידי זהו כל סיפור חיי עננים התכסהו להם בינתיים בראותם איך רגלי כשלו מדרך עזבוני אחי כשהושטתי ידי כשצעקתי עיזרו לי ידידי אנא אלך... האחת שלי (2011)

30/05/2011 | 21:28 | מאת: מיאו

12/06/2011 | 01:47 | מאת: איריס

תקחי בחשבון שתוחלת החיים של חתול רחוב הוא בערך שנתיים, אם יתמזל מזלך ואדם יחפוץ לאמצך כי אז תגדל תוחלת החיים שלך ל16 בערך...בנוסף מוח החתול על אף גודל גולגלתו הוא בגודלו של אגוז מלך כך שלא תמצאי שם הרבה פילוסופיית חיים או יצירתייות או התעלות הנפש ויכולת קליטה של רעיונות ומשוואות מתמטיות וכד'. ואם זה לא משכנע אותך אז תחשבי על זה שרוב בעלי החתולים מסרסים את חתולי הבית שלהם או אם תצאי חתולה גיזאית כי אז ישתמשו בך לעשיית רווחים וליילודה בילתי פוסקת..תעשי את החשבון שלך...בברכה מיאוו,מיאו

23/05/2011 | 01:04 | מאת: רוז

שלום, אני בת 30 סובלת כבר 6 שנים מפצעים בפנים, הפצעים משאירים סימנים והעור לא נראה טוב. אחרי הרבה טיפולים קוסמטים וטיפולים לעור שלא עזרו. רופא העור שלי המליץ על תרופת רקוטן, רופא הנשים המליץ עלכדורים למניעת הריון מסדר את ההורמונים, מה לדעתך יכול להיות יותר יעיל ויטפל בבעיה? תודה

23/05/2011 | 16:48 | מאת: איריס

אבל זה לא היה רישמי! כלומר, למחר הוזמנתי שבצורה רישמית יגידו לי שאני מפוטרת ?כדי שתהיה לי לכאורה הזדמנות לבקש להשאר? אני לא מבינה כלום!

היי את אמורה לקבל את הודעת הפיטורין בכתב ולא בעל פה-כי ייתכן ותוכלי לחתום בלשכת התעסוקה ולקבל איזו גמלה. תדרשי לקבל זאת בכתב. יום טוב

שלום לכולם אני נוסעת בחודש הבא לחודש לארה"ב .הטיול יהייה בתזוזה בין מלונות דרכים רוב הזמן ברכב ממוזג אבל יהיו ימים שנצא בבוקר ונגיע בערב למלון ובדרך נצא מהרכב לטיולים כולל במדבריות של לאס וואגס.האם תוכלו לתת לי עצות לגביי איך לשמור על האינסולין שיהייה בטמפרטורה של קור?האם משהו עבר טיול כזה ויכול לתת לי טיפים?

19/05/2011 | 15:55 | מאת: שמחוש...

היי אולי כדאי שתתייעצי עם הרופא שלך. דרך אגב האם כל חולי הסוכרת שמקבלים אינסולין מספר פעמים ביום אינם יכולים לעזוב את ביתם לפרק זמן ממושך של למעלה מ 6 שעות ?

18/05/2011 | 00:53 | מאת: איתן

שלום, שמי איתן ואני סטודנט בתואר ראשון במדעי התנהגות במכללת ת"א יפו, ובמסגרת הלימודים אני בוחן דרכי התמודדות עם פגיעה עקב תאונות דרכים ועם החזרה לכביש. אני אשמח לדבר עם אנשים אשר עברו שיקום ומוכנים לתרום מזמנם ולשתף אותי בחווייתם, זהו המייל שלי [email protected] תודה רבה מראש על ההיענות.

19/05/2011 | 15:56 | מאת: שמחוש...

כולם פה הולכי רגל או הולכי ארבע.

22/05/2011 | 19:25 | מאת: איריס

שעברה תאונה רצינית ובנס נשארה בחיים ורק עכשיו היא לומדת נהיגה...לשאול אותה?

16/05/2011 | 15:24 | מאת: חביאר

שלום לכם חברים יקרים אני כותב לכם מכתב זה ע"י חבר טוב אשר תרגם מספרדית לעברית. שמי חביאר, בן 22.אני שחקן טניס מקצוען מדרום אמריקה אשר מדורג בסביבות ה60 בעולם.יש לי צד יהודי במשפחה והתארחתי לאחרונה אצל משפחה בראש העין.רציתי נורא לשתף אתכם בחוויה שעברתי במשך השנה וחצי האחרונים .לפני כשנה ושמונה חודשים דורגתי בסביבות ה 155 בעולם לעומת היום שאני מדורג בין ה60 הטובים בעולם. השיא שלי שהגעתי אליו היה 47 בעולם לפני כשלושה חודשים כאשר לקחתי אליפות גרנד פרי על משטחי חימר וניצחתי את המדורג הראשון בתחרות , טומאס המדורג ב 20 הטובים בעולם ושלמעשה היה החבר הכי טוב שלי בסבב הטניס במשך התקופה הזאת. כפי שאתם רואים מדובר בהישגים מדהימים שצברתי לעצמי במשך תקופה קצרה מאד של טניס. יש צורך לציין שאני מתחת ל 1.70 , קטן ודי נערי להבדיל בין שאר הטניסאים בצמרת שהינם גבוהים ורחבים וממש בריאים כאלה. . טומאס ,שעליו אני הולך לדבר הינו שחקן מ ה 20 הטובים בעולם ומאד ידוע כעשור מבוגר ממני וגבוה ממני ב 15 סנטימטרים , ראה אותי משחק והחליט לגשת אלי מיד לאחר המשחק. הוא שאל אותי האם ארצה לעשות איתו אימונים סדירים ומחנות אימונים. הייתי כל כך נסער מהשאלה הפתאומית הזאת ומפנייתו של אותו אדם נדיב . לא הבנתי מה פתאום בחר להתאמן דווקא איתי ולא להתאמן עם שחקן אחר מה 20 הטובים בעולם , הלא ככה הגיוני לדעתי. טומאס הזמין אותי אליו לארמונו הגדול בארצות הברית שבו יש שני מגרשי טניס , חוות סוסים. . הוא אמר לי שהסיבות שבהן בחר דווקא להתאמן איתי כי יש לו נקודות טורפה שהוא רוצה לשפר והוא מבחין בנקודות החוזקה שלי בניגוד לשלו. אני למשל נורא זריז ומהיר וכמובן בעל חבטת כף יד מחוננת. הוא סיפר לי עד כמה שהוא רוצה לשפר את המהירות והזריזות שלו. הסיבה השנייה לאימונים הייתה האתגר שלו לקדם שחקן כמוני בתחילת דרכו בעל פוטנציאל גדול . במשך שנה ושמונה חודשים ערכנו טומאס ואני שישה שבועות של אימונים אשר התחלקו לשלושה מפגשים , שבועיים כל מחנה אימונים. מדובר היה במחנה שכלל אימונים אינטנסיביים , ריצות , קרב מגע וכ"ו. תומאס היה מופתע מאד המיכולת שלי בקרב מגע ומהיכולת שלי להוכיח לו שגובה ומשקל לאו דווקא קובע. . תומאס בשבילי לא רק היה חבר לאימונים אלא כ המאמן הכי טוב שהיה לי שלמדתי ממנו רבות . היו לנו המון שיחות נפש שתרמו לי רבות לטניס שלי. כפי שאתם שמים לב השתפרתי הרבה והתווסף לי יותר בטחון במשחק. .זכור לי מצבים שבהם הוא נהג לומר לי " אני מקנא בך" ומעולם לא הבנתי מדוע. הוא היה מתלונן באופן שיטטתי על האופי המרובע שיש לו מה שהפריע לו נורא . הוא רצה נורא תכונות אופי כמו שלי למשל , חם , פתוח וזורם מה שמזכיר את האופי הישראלי קצת.הסברתי לו שהוא צריך לקבל את עצמו כפי שהוא מבלי לנסות להיות כמו משהו אחר ושלהיות מרובע לפעמים זה מצויין. הוא תמיד הזכיר את חוג הנערות והבחורות שפונות אלי בתחרויות והביקוש עלי. בטורניר הגרנד פרי האחרון שבו טומאס ואני לקחנו חלק , טומאס היה המדורג הראשון והשחקן המועדף שאמור לנצח היה בתחרות, אני דורגתי שביעי בתחרות. , שמחתי לפגוש את טומאס בפעם ראשונה במשחק נגדי ועוד בגמר. טרם המשחק נפגשנו בחדר ההלבשה כאשר הבחין שלא החלפתי גרביים . הסברתי לו שמאז הנצחון ברבע הגמר נשארתי איתם כי הם הביאו לי עד כה מזל במשחקים. הוא אמר שהוא מתחיל לפחד ממני. בסופו של דבר היה משחק מצויין ומרתק ששנינו לא נשכח לעולם. המשחק עשה את דרכו לטובתי וניצחתי את טומאס בתוצאה 6:3 3:6 4:6 . שמחה וצהלה מפני הקהל לניצחון הלא צפוי זה. כפי שאתם רואים הפסדתי את המערכה הראשונה , אך ידעתי שאני הולך להשלים זאת כפי שצריך. לאחר תקופה של מחנה האימונים וחברות טובה עם טומאס , יצא לי ללמוד את הנקודות התורפה שלו וניצלתי זאת לטובתי על הצד הטוב ביותר , מה שעזר לי לנצח. בנוסף העידוד שקבלתי מחוג גדול של מעריצות אירופיות שדיברו כל הזמן על המראה האקזוטי והחן שלי ונקודת חן היפה שיש לי לאורך הצוואר. לאחר שלחצנו ידיים בגמר המשחק , זרקתי לעבר המעריצות את הבנדנה שלי והחולצה , ולא לשכוח את הגרביים שלי שהיו מטונפות מהחימר ולאחר שלושה ימים של מאמצים .לשמחתי הייתה לי רק חולצה נקיה נוספת בתיק שיכולתי ללבוש בעת טקס קבלת הגביע. 2 דקות לאחר הניצחון עליתי על מדרגות לעבר במה קטנה וגבוהה הנראית כמו סוכת מציל שהכינו עבור המנצח במשחק . עליתי ועמדתי על שתי כפות רגלי העייפות והנפתי את הגביע עם החיוך הצ'ארם שיש בפני , תוך כדי ששחררתי את הגוף העייף שלי מהמשחק המרתק . תוך כדי הנפת הגביע ראיתי את חצי ראשו של טומאס מבצבץ על פני הבמה ומוחא לי כפיים ומנגב כל הזמן את הדמעות שהצטברו ללא הרף בעיניו. ראיתי בעיניו מבט של הערצה וגם מן מבט של אכזבה. היה לי ממש קשה באותם הרגעים לנתח את מחשבותיו של היריב שלי שבעצם החבר הכי טוב שלי לאימונים ואשר בזכותו התקדמתי נפלאות. זו התחרות השנייה שזכיתי במקום הראשון בעונה האחרונה. המשפחה היהודית שלי מראש העין אומרת " זה בגנים שלנו" מאז אותו טורניר , אני מוכרח להיות כן אתכם , לא נפגשנו תומאס ואני למחנות אימונים או אימונים סדירים כלשהם. לא קבלתי שום הודעה אלקטרונית ממנו. יצא לי לראות אותו מספר פעמים בתחרויות שונות , אך מדובר היה בשיחות קצרות נורא ושטחיות מצידו. ההישג שלי בטורניר קידם אותי כפי שציינתי למעלה למקום ה 47 בעולם , אך אני מרגיש שהניצחון הזה יצר גם צדדים שליליים. אני מרגיש שאבדתי חבר שבזכותו למדתי הרבה והתקדמתי. השיחות הנפש שהיו לנו חסרים לי נורא כעת. לאחרונה ירדתי קצת ל60 הטובים בעולם שאמנם הישג עבורי , אך אינני יודע איך אוכל להתקדם בסבב הטניס העולמי מאותו מקום שאני נמצא כרגע. אני מרגיש תחושה כאילו שללו לי את ה"ויזה" מה שמעקב את ההתקדמות שלי בעתיד. מה לעשות שניצחתי. ? ומה פתאום ניצחתי משהו שיותר טוב ממני. אני מרגיש שהניצחון הזה לא הגיע לי ממש וקיבלתי את ניצחון זה בחסד. הרגשה שאינני ראוי לניצחון מאחר שהדירוג שלי לא בתוך ה 20 הטובים בעולם. זכור לי דבר נוסף שבמחנה האימונים האחרון ניצחתי את תומאס 1:6 וזה לאחר שכבר תפסתי בטחון רב בטניס והתרגלות ליריב . שאלתי איך אני מתקדם הלאה? נדיר מאד ששחקנים עושים מחנות אימונים בשל זמן ותקציב. אני יכול לומר שזכיתי להטבה נדירה בחיי שלא תבוא שוב , אבל טוב שכך ובשביל זה אני אומר תודה להיות מדורג בתוך ה60 המובחרים מאשר להתקע ב 150. המאמן האישי שלי קרלוס הוא אדם נוקשה מאד כשמדובר בתקשורת בין אישית. הוא אמר לי " חביאר, אתה עדיין קצת תמים , תתקדם הלאה , אתה פשוט יותר טוב ממנו" , סך הכל מדובר במשפטים שלמעשה לטובתי , אך אני לא מרגיש שזה יושב לי וקשה להפנים את זה.

17/05/2011 | 19:26 | מאת: איריס

תראה חביאר היקר...ראשית כל איחוליי לרגל זכייתך ושנית אתה תמיד יכול לזכור שזה תודות להשם שזכית, ולכן תודה לו על כך ותמשיך לשמור על צניעות. שמעתי על מיקרים כאלו שדווקא בעיקבות ניצחון נכנסים לדיכאון, לא נורא יעבור לך.שמור על עצמך.Vaya con Dios

18/05/2011 | 09:48 | מאת: אמא של טניסאי

מתוך הניסיון שלי עם ילדי אני יודעת עד כמה היה לך קשה להגיע לניצחונות האלה וכמה גאווה וכבוד אתה מרגיש בעקבותיהם. עם זאת, אני תמיד אומרת לבן שלי - שמור על הערכים שלך - על החברות, הנדיבות, הצניעות. כשבני חוזר מתחרות עטור פרסים וגביעים אני תמיד שואלת אותו מה שלום היריב? דיברתם? בני למד להעריך את היריב, לשאול לשלומו ולהמשיך להתאמן איתו כי כך שניהם לומדים ומשתפרים ונותרת חברות מיוחדת. טניס הוא אומנם ענף ספורט סוליסטי אך הערכים שלנו כבני אדם יכולים להשמר בו אם רק נרצה. שורה תחתונה - אל תחכה שטומאס יפנה אליך - פנה אתה אליו, הזמן אותו לאימון, שאל אותו לשלומו, תתעניין במצבו ואל תוותר על החברות החשובה הזאת שלא באה מתוך אינטרס אלא היא נראית אמיתית וכנה.

15/05/2011 | 17:52 | מאת: חביאר

שלום לכם חברים יקרים אני כותב לכם מכתב זה ע"י חבר טוב אשר תרגם מספרדית לעברית. שמי חביאר, בן 22.אני שחקן טניס מקצוען מדרום אמריקה אשר מדורג בסביבות ה60 בעולם.יש לי צד יהודי במשפחה והתארחתי לאחרונה אצל משפחה בראש העין.רציתי נורא לשתף אתכם בחוויה שעברתי במשך השנה וחצי האחרונים . מאד אשמח לקבל חוות דעת מישראלים ומההסתכלות שלכם לגבי החיים.המשפחה שבה אני מתארח עזרה לי לתרגם את המכתב הזה. (שמות בדויים) לפני כשנה ושמונה חודשים דורגתי בסביבות ה 155 בעולם לעומת היום שאני מדורג בין ה60 הטובים בעולם. השיא שלי שהגעתי אליו היה 47 בעולם לפני כשלושה חודשים כאשר לקחתי אליפות גרנד פרי על משטחי חימר וניצחתי את המדורג הראשון בתחרות , טומאס המדורג ב 20 הטובים בעולם ושלמעשה היה החבר הכי טוב שלי בסבב הטניס במשך התקופה הזאת. כפי שאתם רואים מדובר בהישגים מדהימים שצברתי לעצמי במשך תקופה קצרה מאד של טניס. יש צורך לציין שאני מתחת ל 1.70 , קטן ודי נערי להבדיל בין שאר הטניסאים בצמרת שהינם גבוהים ורחבים וממש בריאים כאלה. עכשיו אגש ללב הסיפור. זה התחיל כאשר עליתי מן המוקדמות של טורניר טניס ועברתי בהצלחה את המשחקים וגם כן הצלחתי להעפיל לסיבוב השני של התחרות הספציפי הזה. בסיבוב השני חיכה לי אחד המדורגים הראשונים בעולם , הצלחתי לסחוט ממנו מערכה , אך בכל זאת הפסדתי. טומאס ,שעליו אני הולך לדבר הינו שחקן מ ה 20 הטובים בעולם ומאד ידוע כעשור מבוגר ממני וגבוה ממני ב 15 סנטימטרים , ראה אותי משחק והחליט לגשת אלי מיד לאחר המשחק. הוא שאל אותי האם ארצה לעשות איתו אימונים סדירים ומחנות אימונים. הייתי כל כך נסער מהשאלה הפתאומית הזאת ומפנייתו של אותו אדם נדיב . לא הבנתי מה פתאום בחר להתאמן דווקא איתי ולא להתאמן עם שחקן אחר מה 20 הטובים בעולם , הלא ככה הגיוני לדעתי. עשינו מפגש מאמנים כדי לקבל הסכמה הדדית כפי שמקובל. אני חייב לומר ששחקני טניס עורכים אימונים סדירים , אך נדיר מאד שיוצא להם זמן לעשות מחנות אימונים למשך שבועיים. ידוע לי שבזמנו אלוף העולם בטניס איבן לנדל הזמין את עמוס מנסדורף לשבוע מחנה אימונים , אך לא יותר. טומאס הזמין אותי אליו לארמונו הגדול בארצות הברית שבו יש שני מגרשי טניס , חוות סוסים. . הוא אמר לי שהסיבות שבהן בחר דווקא להתאמן איתי כי יש לו נקודות טורפה שהוא רוצה לשפר והוא מבחין בנקודות החוזקה שלי בניגוד לשלו. אני למשל נורא זריז ומהיר וכמובן בעל חבטת כף יד מחוננת. הוא סיפר לי עד כמה שהוא רוצה לשפר את המהירות והזריזות שלו. הסיבה השנייה לאימונים הייתה האתגר שלו לקדם שחקן כמוני בתחילת דרכו בעל פוטנציאל גדול . במשך שנה ושמונה חודשים ערכנו טומאס ואני שישה שבועות של אימונים אשר התחלקו לשלושה מפגשים , שבועיים כל מחנה אימונים. מדובר היה במחנה שכלל אימונים אינטנסיביים , ריצות , קרב מגע וכ"ו. תומאס היה מופתע מאד המיכולת שלי בקרב מגע ומהיכולת שלי להוכיח לו שגובה ומשקל לאו דווקא קובע. יש לו משפחה נהדרת , אישה נהדרת שפרגנה לי הרבה וגם הורים מקסימים אשר ראו באימונים הללו פוטנציאל מצוין לשנינו. בנוסף הידידות שלנו הייתה מצוינת . תומאס בשבילי לא רק היה חבר לאימונים אלא כ המאמן הכי טוב שהיה לי שלמדתי ממנו רבות . היו לנו המון שיחות נפש שתרמו לי רבות לטניס שלי. כפי שאתם שמים לב השתפרתי הרבה והתווסף לי יותר בטחון במשחק. אמצתי ממנו את המסורת של אכילת לחם מלא עם טחינה גולמית ודבש לאחר אימוני בוקר. פשוט תענוג . התקשורת שלי בשפה האנגלית השתפרה פלאים מכל יום ששהיתי אצלו.זכור לי מצבים שבהם הוא נהג לומר לי " אני מקנא בך" ומעולם לא הבנתי מדוע. הוא היה מתלונן באופן שיטטתי על האופי המרובע שיש לו מה שהפריע לו נורא . הוא רצה נורא תכונות אופי כמו שלי למשל , חם , פתוח וזורם מה שמזכיר את האופי הישראלי קצת.הסברתי לו שהוא צריך לקבל את עצמו כפי שהוא מבלי לנסות להיות כמו משהו אחר ושלהיות מרובע לפעמים זה מצויין. הוא תמיד הזכיר את חוג הנערות והבחורות שפונות אלי בתחרויות והביקוש עלי. בטורניר הגרנד פרי האחרון שבו טומאס ואני לקחנו חלק , טומאס היה המדורג הראשון והשחקן המועדף שאמור לנצח היה בתחרות, אני דורגתי שביעי בתחרות. לאחר שניצחתי את המדורג השני ברבע הגמר ועוד יריב נוסף בחצי גמר , שמחתי לפגוש את טומאס בפעם ראשונה במשחק נגדי ועוד בגמר. טרם המשחק נפגשנו בחדר ההלבשה כאשר הבחין שלא החלפתי גרביים . הסברתי לו שמאז הנצחון ברבע הגמר נשארתי איתם כי הם הביאו לי עד כה מזל במשחקים. הוא אמר שהוא מתחיל לפחד ממני. בסופו של דבר היה משחק מצויין ומרתק ששנינו לא נשכח לעולם. המשחק עשה את דרכו לטובתי וניצחתי את טומאס בתוצאה 6:3 3:6 4:6 . שמחה וצהלה מפני הקהל לניצחון הלא צפוי זה. כפי שאתם רואים הפסדתי את המערכה הראשונה , אך ידעתי שאני הולך להשלים זאת כפי שצריך. לאחר תקופה של מחנה האימונים וחברות טובה עם טומאס , יצא לי ללמוד את הנקודות התורפה שלו וניצלתי זאת לטובתי על הצד הטוב ביותר , מה שעזר לי לנצח. בנוסף העידוד שקבלתי מחוג גדול של מעריצות אירופיות שדיברו כל הזמן על המראה האקזוטי והחן שלי ונקודת חן היפה שיש לי לאורך הצוואר. לאחר שלחצנו ידיים בגמר המשחק , זרקתי לעבר המעריצות את הבנדנה שלי והחולצה , ולא לשכוח את הגרביים שלי שהיו מטונפות מהחימר ולאחר שלושה ימים של מאמצים .לשמחתי הייתה לי רק חולצה נקיה נוספת בתיק שיכולתי ללבוש בעת טקס קבלת הגביע. 2 דקות לאחר הניצחון עליתי על מדרגות לעבר במה קטנה וגבוהה הנראית כמו סוכת מציל שהכינו עבור המנצח במשחק . עליתי ועמדתי על שתי כפות רגלי העייפות והנפתי את הגביע עם החיוך הצ'ארם שיש בפני , תוך כדי ששחררתי את הגוף העייף שלי מהמשחק המרתק . תוך כדי הנפת הגביע ראיתי את חצי ראשו של טומאס מבצבץ על פני הבמה ומוחא לי כפיים ומנגב כל הזמן את הדמעות שהצטברו ללא הרף בעיניו. ראיתי בעיניו מבט של הערצה וגם מן מבט של אכזבה. היה לי ממש קשה באותם הרגעים לנתח את מחשבותיו של היריב שלי שבעצם החבר הכי טוב שלי לאימונים ואשר בזכותו התקדמתי נפלאות. זו התחרות השנייה שזכיתי במקום הראשון בעונה האחרונה. המשפחה היהודית שלי מראש העין אומרת " זה בגנים שלנו" מאז אותו טורניר , אני מוכרח להיות כן אתכם , לא נפגשנו תומאס ואני למחנות אימונים או אימונים סדירים כלשהם. לא קבלתי שום הודעה אלקטרונית ממנו. יצא לי לראות אותו מספר פעמים בתחרויות שונות , אך מדובר היה בשיחות קצרות נורא ושטחיות מצידו. ההישג שלי בטורניר קידם אותי כפי שציינתי למעלה למקום ה 47 בעולם , אך אני מרגיש שהניצחון הזה יצר גם צדדים שליליים. אני מרגיש שאבדתי חבר שבזכותו למדתי הרבה והתקדמתי. השיחות הנפש שהיו לנו חסרים לי נורא כעת. לאחרונה ירדתי קצת ל60 הטובים בעולם שאמנם הישג עבורי , אך אינני יודע איך אוכל להתקדם בסבב הטניס העולמי מאותו מקום שאני נמצא כרגע. אני מרגיש תחושה כאילו שללו לי את ה"ויזה" מה שמעקב את ההתקדמות שלי בעתיד. מה לעשות שניצחתי. ? ומה פתאום ניצחתי משהו שיותר טוב ממני. אני מרגיש שהניצחון הזה לא הגיע לי ממש וקיבלתי את ניצחון זה בחסד. הרגשה שאינני ראוי לניצחון מאחר שהדירוג שלי לא בתוך ה 20 הטובים בעולם. זכור לי דבר נוסף שבמחנה האימונים האחרון ניצחתי את תומאס 1:6 וזה לאחר שכבר תפסתי בטחון רב בטניס והתרגלות ליריב . שאלתי איך אני מתקדם הלאה? נדיר מאד ששחקנים עושים מחנות אימונים בשל זמן ותקציב. אני יכול לומר שזכיתי להטבה נדירה בחיי שלא תבוא שוב , אבל טוב שכך ובשביל זה אני אומר תודה להיות מדורג בתוך ה60 המובחרים מאשר להתקע ב 150. המאמן האישי שלי קרלוס הוא אדם נוקשה מאד כשמדובר בתקשורת בין אישית. הוא אמר לי " חביאר, אתה עדיין קצת תמים , תתקדם הלאה , אתה פשוט יותר טוב ממנו" , סך הכל מדובר במשפטים שלמעשה לטובתי , אך אני לא מרגיש שזה יושב לי וקשה להפנים את זה. דבר נוסף ששמתי לב אליו , שתומאס עם דירוגו הגבוה , הגיע להשגיו בזכות התחרויות היוקרטיות שבהם השתתף. הוא בד"כ מגיע לחצאי גמר ואז מפסיד בגמר. אני בניגוד אליו שהשתתפתי עד כה בתחרויות פחות יוקרטיות , אך זכיתי בחיי בהרבה גמרים , כך שאני יודע איך לנצח ולסיים תחרויות כמו שצריך כמו הניצחון שלי על תומאס. למעשה זו התחרות השנייה שלי שזכיתי בעונה הזאת

15/05/2011 | 22:53 | מאת: איריס

זה ארוך מידיי בשבילי, אפשר סיכום? בקיצור מה השאלה?

16/05/2011 | 13:36 | מאת: שמחוש...

זה ארוך מידיי בשבילי, אפשר סיכום? בקיצור מה השאלה?

02/05/2011 | 13:05 | מאת: אמיר

שלום רב, יש לי שאלה על דבר קטן שמטריד אותי(יש תמונה בקובץ).. לפני חצי שנה שמתי לב לאיזה מין ננקודה בעור שיצאה לי מתחת לטף (מתחת לנחיר יותר נכון) והיא אדומה, זה נראה כמו חצ'קון,קצת אדום, אבל זה לא חצ'קון..אני שם לב לזה..וזה קצת גדל כאילו מעל לעור..זה עדיין קטן, אבל זה מפריע לי(זה לא נראה כלי דם) .. 1. מה זה יכול להיות והאם זה יירד או יישאר? 2. אם זה לא יירד מעצמו יש איכשהו אפשרות להוריד את זה מבלי להשאיר צלקת (מדובר על משהו שנראה כמו חצ'קון קטן וקצת אדמומי)? אני מודה לך מאוד, אמיר

02/05/2011 | 13:38 | מאת: שמחוש...

אמנם לא סיימתי לימודי רפואה בגלל בעיות תקציב וגועל אך חוששנני שעלייך לגשת לרופא עור שבפעולת חנקן אחת ישרוף לך את החצקון ויעבירו למעל הים וישליכהו ליד גופתו של בן לאדן ובא לבן לאדן ולמר חצקון גואל.

27/04/2011 | 18:44 | מאת: שמחוש...

היי מתי לדעתכם צריך לתלות דגל ישראל לכבוד חג העצמאות המתמשמש ובא האם כבר בימים אלה ניתן לתלות או שזה מוקדם מדי. ביי

27/04/2011 | 23:56 | מאת: איריס

בטח אפשר...חילקו לנו בכניסה למוזיאון תל אביב, בחול המועד פסח...אצלי בשכונה כבר מתנוססים הרבה דגלים , למעשב הרחובות הראשיים כבר מקושטים בדגלים...שמחוש, יש לך ילדים? או ילדים בדרך?איך בחיים הפרטיים?

12/04/2011 | 19:21 | מאת: שמחוש....

רעבק מה קורה פה בפורום -כיהן כל מבקשי התמיכה ? היכן כל התומכים ? היכן כל מבקשי טובתי ? היכן קול הדממה ? האם הדממה כאן היא אותה דממה המדממת במוחנו הקודח ? כולם כנראה עסוקים בביעור החמץ ובשינון ההגדה לבית משה רבנו. איריס השמיעי קול ? לא חזק כי כואבת לי האוזן . אני חושבת שמצבי הוא מצב מצבי סטטי. ביי לכולם.

14/04/2011 | 00:35 | מאת: איריס

מה שלומך? אצלי ברוך השם הכל בסדר. אני לי טענות או סיפורים נוגים..קיבלתי מתנות יפות לחג...חוץ מאחת, מישהי נתנה לי איזה ארנק-תיק אבל בפנים הוא דביק ,ולא ממש נראה חדש...נהפוך הוא .הוא נראה כאילו הוא ישב בעליית הגג של אמא שלה עשרים שנה ושפתאם היא החליטה להפטר מזה אז נתנו לי את זה מתנה..מה חדש אצלך?

11/04/2011 | 07:39 | מאת: אתים חדשים

הילדים פרחו מהקן ואנחנו מחפשים שינוי בחיים מעוניינים להכיר חברים חדשים (זוגות) 50-58 לבילויים משותפים (לא מין) מצפים לתגובות ו.....חג שמח

12/04/2011 | 19:25 | מאת: שמחוש....

האם אתם מחפשים זוגות מאושרים ? או זוגות מהורהרים? או זוגות חד הוריים או סתם זוגות גרביים? אם היית יודעת כמה גרביים בודדים יש לי היית צוחקת ? אני לא מצליחה ליצור זוגות גרביים מגרב סגול וגרב לבן. חוצמזה מה זה "פרחו" מן הקן ? עוף גוזל עוף.

10/04/2011 | 19:37 | מאת: ענת

שלום לכולם, ההורים שלי הם בני קיבוץ בצפון הכנרת והם הגיעו כבר לגיל השלישי. בזמן האחרון התחלנו לדבר על דיור מוגן בחוף כנרת. מאוד קשה לעשות את הנתק הפיזי מהבית בקיבוץ. בייחוד שאבא שלי היה דג בכנרת כתחביב במשך 65 שנה לפחות, אז חשבתי אולי דיור מוגן בחוף כנרת יכול להוות מעבר חלק, כי הייתי במקום והוא נראה לי ממש טוב ויפה, הפעילויות והשירותים שהם מציעים ממש טובים, אבל העיקר זה שאבא שלי יוכל לראות את הכנרת מהמרפסת שלו כל היום, זו אהבתו הגדולה אחריי אימא שלי. עכשיו אני שואל האם יש פה למישהו המלצות ממקור ראשון על דיור מוגן בחוף כנרת? אני באמת רוצה שיהיה להם טוב, אבל לצערי החיים בקיבוץ כבר קשים להם. תודה רבה על תגובתכם.

10/04/2011 | 23:15 | מאת: איריס

ותשאירי אותם בביתם בקיבוץ עד יומם האחרון...אני לא סומכת על דיור מוגן...זה בטח פחות טוב מהחיים שאליהם הם רגילים

26/05/2011 | 12:12 | מאת: אורנית

בשביל הרוגע הנפשי והטיפול המסור הייתי הולכת, בדיוק כמו שאומרת איריס, רק על מטפלת צמודה. בהצלחה וימים יפים. אורנית http://hand2sisters.co.il/show.php?page=20

12/04/2011 | 19:28 | מאת: שמחוש....

ענת שלום לך לא מבינה לאן נעלמה הערבות ההדדית של הקיבוצניקים ? למה מזניחים את הדור המבוגר? למה בני המשפחה לא משכנים את ההורים אצלם בבית ? איריס צודקת דיור מוגן זה דרעק אחד גדול.

29/03/2011 | 22:07 | מאת: שמחוש....

בחיאת זוזזום תנו איזה סימן חיים .אס אם אס .יונת דואר . משהו גורנישט מיט גורנישט. כך אומרת השכנה שלי גברת חייוביץ על בעלה העצלן.

29/03/2011 | 22:07 | מאת: שמחוש....

סורי.

30/03/2011 | 01:00 | מאת: איריס

לכן אין צורך לבקש ממני סימן חיים. ואין צורך בהתנצלות...לא כן לגבי שלומי...שממנו את יכולה להתנצל (-: על כך שלא ביקשת ממנו להתפקד! ביי בנתיים לילה לילה טוב לך שמחוש וכמובן יום נעים גם

28/03/2011 | 10:18 | מאת: שלומי

תגידו לי בבקשה, קורה לכם שאתם חשים מצב רוח על הפנים ולא בדיוק יודעים למה? מתחילים לשחזר לאחור את היום, מה קרה עד עכשיו שקלקל לי את המצב רוח. לפעמים מוצאים. לפעמים לא בטוחים ולפעמים לא מוצאים. נכון או לא? ועוד שאלה, נניח באופן היפוטטי (יש למילה הזו מילה בעברית? ואגב, אפשר גם לומר: באופן תיאורטי. אז מה ההבדל ביניהם? ) איפה היינו? כן, שנניח באופן היפוטטי שאדם במצב רוח נאכס (יש לזה מילה בעברית?) והוא רוצה לשפר את המצב רוח, יש לכם עצה טובה לענין? תנו לי עצה. אני כרגע במצב רוח לא הכי איייי איך אעלה לעצמי את המצברוח?

28/03/2011 | 17:26 | מאת: שמחוש....

ממש אין לי פתרון פלא להעלאת מצבי רוח.מה שאני עושה בדרך כלל ,שלומי,אני מסתכלת על מודעות אבל בעיתונים ואומרת ברוך השם אני לא רואה את השם שלי מופיע. ברוך השם.

29/03/2011 | 15:23 | מאת: שלומי

חשבתי שאת תמיד עליזה ושמחה. איך הנקיונות לפסח מתקדמים?

30/03/2011 | 01:03 | מאת: איריס

count your blessings...

31/03/2011 | 21:47 | מאת: איריס

היפוטטי לקוח מהמושג היפוטזה- הנחה המשמשת בסיס למחקר או היקש ותיאורתי לקוח מהמושג תיאוריה- מערכת הנחות והשערות להסברת תופעות בדרך כלל על פי עקרונות כוללים.בקיצור נראה לי שאלו מילים נרדפות...מה משפר מצב רוח? כמובן שלבקר בפינת חמד הנקראת " פורום תמיכה הדדית" ולפגוש חברים ישנים. לכל אחד יש דברים אחרים שמשמחים אותו.,PICK AND CHOOSE

21/03/2011 | 19:49 | מאת: בקי

שלום, אני מחפשת מגורים אצל אשה מבוגרת, תמורת שינה בלילה, ללא עבודות סעודיות. או רק שמירה על אשה מבוגרת בלילה, כעבודה. אשמח לקבל מיכם תשובה

21/03/2011 | 20:33 | מאת: שמחוש....

בקי יקירתי עם כל הכבוד לך,לא ברור לי מדוע אישה מבוגרת תהייה מוכנה לתת לך קורת גג רק בגלל שאת מוכנה לישון אצלה בבית ? מה בדיוק התרומה שלך לאותה אישה ? האם במקרה ש"האישה המבוגרת " תתעורר בלילה ולא תחוש בטוב ? האם מדובר הפעולה "סיעודית" או בפעולה לא סיעודית ? לא מאמינה שמאן דהיא תסכים לסידור הזה .

22/03/2011 | 19:14 | מאת: בקי

או קי, אסביר את עצמי, יש הרבה סטודנטיות שעושות את זה , בתמורה , להיות נוחכים בערב ושעות הלילה , שהאישה לא תהיה לבד. ויש את זה. ואני מתוך הנסיון הישגחתי על הנשים בלילה כעבודה. אז אם זה לא ברור לך אתה יכול ללכת לקבל איפורמצייה, לגבי עבודות מסוג זה , וכמה משלמים , שיהיה לך ערב נעים

19/03/2011 | 23:37 | מאת: איריס

תאכלו אוזני המן, גם אתם ראיתם ןושמעתם כל כך הרבה זיקוקי דינור? כמה נחמד

20/03/2011 | 10:26 | מאת: שמחוש....

הכי מצחיק זה משלוחי המנות סחר מכר זה נותן זה מקבל זה טועם זה מקיא. וייזתא מתהפך בקברו. חג שמחייח.

15/03/2011 | 20:44 | מאת: דודי

היי, חברה שלי אושפזה במוסד לבריאות הנפש בגלל לחץ נפשי ובעיות בריאות נפש. הוריה מסרבים למסור לי היכן היא מאושפזת-היא תושבת השרון. אם אני אתקשר לבתי חולים באזור האם הם יתנו לי מידע לגבי המצאותה של אותה ידידה במוסד או שמדובר במידע חסוי. אני מתכוון רק לדעת האם היא מאושפזת שם ולא לבדוק מה מצבה הרפואי.

15/03/2011 | 22:59 | מאת: איריס

..אם הוריה לא מעוניינים שתדע איפה היא,והיא לא מסרה לך...אולי פשוט תתן לה אוייר...זה לא שהיא שברה את היד או נקעה ברך...

10/03/2011 | 08:53 | מאת: שמחוש....

.

11/03/2011 | 01:12 | מאת: איריס

בחרמון שבת שלום

שלום רב! אני סטודנטית לעיצוב תעשייתי שנה רביעית ופרויקט הגמר שלי הוא "אביזרים נלווים לגיל הזהב". ברצוני לשאול האם מוכרת להם התופעה שאנשים מבוגרים מסרבים להשתמש במכשיר שמיעה (או כל אביזר אחר כגון מקל הליכה או הליכון) עקב סיבות פסיכולוגיות כגון : בושה או לא רוצים להודאות במחלה . תודה מראש טלי

08/03/2011 | 22:03 | מאת: איריס

אבא שלי לא משתמש כמעט במכשיר השמיעה שלו למרות שעלה אלפים רבים, הוא טוען שזה כמו עצם זר באוזן ושומעים גם רעשים רחוקים יותר בהגברה. ורק שם אותו אם אנחנו ממש מתעקשים או בארועים מיוחדים...לפעמים נדמה כאילו הוא לא משתמש בו כי הוא פשוט לא רוצה לשמוע

03/03/2011 | 21:40 | מאת: ***אסף***

שלום, הנני נוטל תרופות קבועות עקב פוסט טראומה, אני טס לאירופה,האם אפשר לקחת את התרופות עימי ואם כן, האם דורשים משהו ממני? לציין כי אני טס לשבוע. תודה מראש

03/03/2011 | 22:01 | מאת: שמחוש....

אתה יכול לקחת כל תרופה שהיא. נסיעה טובה.

28/02/2011 | 07:41 | מאת: מורן

בקר טוב לכולם. אני בת 28,אמא ל-3 מקסימים. אני שוקלת 112 ק"ג,גובהי-168 ס"מ. ה-BMI שלי כבר נושק ל-40... רופא המשפחה נתן לי בזמנו-רדוקטיל,בקושי הספקתי להשתמש בזה-וכבר הורידו אותו מהמדפים בגלל הסיכונים שהזכירו לגביו. הרופא החליף לי ב-קסניקל. 3 כמוסות ליום,ולא עשו כלוםםםםם! היה לי תיאבון,ואכלתי יותר ממה שאני רגילה אפילו. הרדוקטיל-בזמן הקצר שהיה לי שימוש בו-עשה בדיוק מה שהתיימר לעשות. מנע ממני לנשנש. האם יש תחליף דומה לפעולה של הרדוקטיל-שמותר לשימוש? אפילו אם צריך מרשם-אשמח לדעת,ואבקש מהרופא שלי שירשום עבורי. הפעילות גופנית שלי מסתכמת בכך שאני עובדת במשק בית כ-5 שעות ביום. בקיץ אני אפילו מוסיפה הליכות של חצי שעה. עשיתי בדיקות דם כדי לראות למה אני לא זזה מהמשקל הזה....לא היה משהו לא תקין. הרופא בדק גם את הבלוטת-תריס-היא מתפקדת כרגיל. אני מניחה שלא נותר דבר-אלא כדורים שיעזרו לי...... אשמח לקבל תגובות. המשך שבוע נעים. מורן.

28/02/2011 | 14:29 | מאת: שמחוש....

חשבת אולי על ניתוח קיצור קיבה ?

28/02/2011 | 14:36 | מאת: מורן

חשבתי על זה...אבל אני מעדיפה בכדורים ולא התערבות כירורגית זה כמו לא לקחת גלולות למניעת הריון-וישר ללכת על התקן. תודה על תגובתך.

27/02/2011 | 11:08 | מאת: שמחוש....

.

27/02/2011 | 23:10 | מאת: איריס

אני נכנסת לפה מידי פעם, נראה לי שעוד וותיקים מציצים פעם בשבועיים-חודש...מעניין מה שלום שלומי ומור ומיכל..ומי שפעם היה...בואי לא נעורר את המתים.

18/03/2011 | 14:39 | מאת: שושנה מועלם

בובות אביב גפן מילים: אביב גפן לחן: אביב גפן ועידן רייכל אהובתי הביטי הנהרות יבשו שתיקות עולות כמו זרים במלונות אין קשר בינינו אין גשר לשנינו הו כמה כבר ניסינו להציל את היום שלובי פחדים איך אנחנו מוותרים על עצמנו תמורת שקט בינינו בובות קטנות שמחייכות חוטים עולים חוטים יורדים תמיד קשורים תמיד יפים חוטים עולים חוטים יורדים המסכות שלנו כבדות מהדמעות גלי לי מי את ואגלה לך מי אני מאז שהכרנו מזמן לא דיברנו

21/02/2011 | 23:54 | מאת: איריס

עדיין ה21 לפברואר, עוד 7 דקות,6,

22/02/2011 | 07:35 | מאת: שמחוש....

נשרף לי הלילה.

16/02/2011 | 15:34 | מאת: שמחוש....

רציתי להזכיר את עצמי...

18/02/2011 | 14:55 | מאת: איריס

שבת שלום

מידע חשוב לבני משפחתכם המזדקנים ומכרים מבוגרים שהיו בשואה: לאחרונה מדינת ישראל הכירה ביהודים שעלו מרומניה, בולגריה, תוניס, ולוב לפני אוקטובר 1953 והיו ילדים או בוגרים במלחמת העולם השנייה כניצולי שואה הזכאים לקצבה חודשית לכל חייהם. יש כיום ישראלים רבים שאינם מודעים לזכות זאת. אנא הפיצו זאת לבני משפחותיכם המבוגרים כי זה עשוי לעזור כלכלית להרבה מאד קשישים בישראל שחיים כיום בקשיים רבים. לפרטים נוספים ניתן לשלוח מייל ל- [email protected] השאירו מספר ואחזור אליכם. אנא העבירו מידע זה לכל המכרים שלכם! זו מצווה לעזור להם ולקרוביהם המבוגרים!!!

האם העזרה הכלכלית שאתה מדבר עליה היא עזרה לכיסו הפרטי של פותח ההודעה ? מאד מעניין שאנשים מנצלים אנשים קשישים. זה לא מעניין- זה דרעק.

13/02/2011 | 14:51 | מאת: עמי

אני אדם פרטי בן לניצולי שואה שמעוניין להפיץ את המידע הנ"ל... לא כולם דרעק...

05/02/2011 | 23:06 | מאת: סוזנה

שעת הדימדומים ירד על הפורום שלי http://www.youtube.com/watch?v=NzlG28B-R8Y creeeeeeeepy

10/02/2011 | 10:51 | מאת: שמחוש....

קצת באיחור שבת שלום

10/02/2011 | 22:56 | מאת: איריסוזנה

שבת שלום לך שמחוש. ולכל אורחי הפורום

31/01/2011 | 00:29 | מאת: איריס

מה שלומך? שמתי את המגבת הכתומה החדשה עם בגדים בהירים ועכשיו כל הכביסה שלי כתומה וזה רק קצה הקרחון ביי ולארנב שלי יש בעיה עם האוזניים אתפלל לשלומו. תחברי לי בדיחה בשביל תחילת השבוע אחלה שיורד גשם אני לא מלאת טענות

31/01/2011 | 00:30 | מאת: איריס

><<>

31/01/2011 | 12:31 | מאת: שמחוש...

ישה חזרה לביתה מוקדם, ומצאה את בעלה במיטה עם אישה צעירה ומאוד מושכת. היא צעקה עליו בעצבים: "אתה חזיר חסר כבוד, איך אתה מעז לעשות לי את זה - אני אישה נאמנה, האמא של הילדים שלך! אני רוצה להתרגש, עכשיו!!" ענה לה בעלה: "חכי רגע אהובתי, תני לי לפחות להסביר לך מה קרה". "בסדר, לך על זה", התייפחה האישה, "אבל אלה יהיו המילים האחרונות שלך!". בעלה התחיל לספר: "אוקיי. כשיצאתי מהעבודה ונכסנתי לרכב כדי לחזור הביתה, האישה הצעירה הזאת ביקשה ממני טרמפ. היא נראתה כל כך מוזנחת ופגיעה שריחמתי עליה והרשתי לה להכנס לרכב. שמתי לב לכך שהיא היתה מאוד רזה, לא לבושה טוב ומאוד מלוכלכת. היא סיפרה לי שהיא לא אכלה במשך שלושה ימים. אז ברחמיי הרבים, הבאתי אותה הביתה וחיממתי לה צ'ונט, אותו אחד שהכנתי לך אתמול ולא רצית לאכול בטענה 'שתשמיני'. היא טרפה אותו תוך שניות! מאחר והיתה צריכה להתנקות, הצעתי לה להכנס להתקלח. בזמן שהיא התקלחה, הבחנתי שהבגדים שלה מלוכלכים ובלויים, אז זרקתי אותם לפח. היא היתה צריכה בגדים חדשים, אז הבאתי לה את הג'ינס הישן שלך שאת לא לובשת, כי הוא 'צמוד מדיי'. בנוסף, הבאתי לה את התחתונים שקניתי לך ולא לבשת כי 'אין לי טעם טוב'. מצאתי את החולצה שאחותי קנתה לך לחג המולד ולא לבשת 'כדי לעצבן אותה', ותרמתי לה גם את המגפיים שקנית מהבוטיק היוקרתי ולא לבשת כי 'למישהי בעבודה יש זוג זהה' ". הבעל לקח נשימה קצרה והמשיך: "היא היתה אסירת תודה על ההבנה והעזרה שלי. כשליוויתי אותה לדלת, היא הסתובב עם דמעות בעיניה ואמרה: 'אני מתחננת, יש משהו נוסף שאישתך לא משתמשת בו??' "

27/01/2011 | 09:57 | מאת: שירה

לפני חודשיים עברתי תאונת דרכים, שהייתה קרוב מאוד ללהיות קטלנית. מאז התחלתי לעקוב באופן צמוד אחרי כתבות על תאונות דרכים ועל הקטל בכבישים. ראיתם את החדשות היום? 31 הרוגים מתחילת השנה. זה פשוט לא הגיוני שזה ככה. אנחנו עושים משהו לא בסדר. אולי אם כל אחד היה עושה עם עצמו החלטה שעדיף להגיע בחיים הביתה מאשר לעשות שטויות על הכביש, הייתי מוכנה לנסות לנהוג שוב.

28/10/2011 | 12:02 | מאת:

נפגעת בתאונת דרכים מגיע לך כסף מחברת הביטוח ONIVERSAL.CO.IL

25/01/2011 | 20:52 | מאת: נוצה

ביקשתי את כל השמיכה לעצמי מצטערת שהיה לך קר חשבתי היא מספיק גדולה בשביל שנינו, בכל זאת שנינו יצורים שאין להם מנגנון חימום פנימי והם זקוקים עדיין לכיסוי חיצוני, חשבתי שדווקא לך יש יותר, אבל לא בגלל זה משכתי אותה אלי, סתם רציתי להחנק מתוך שינה. אולי בלילה הבאה. ושוב סליחה שמיכה סליחה

25/01/2011 | 21:00 | מאת: איריס

נחמד, ויצירתי

האם מישהו יכול לעזור לי? מה פירוש המילה "גאלו?פה" באלג'ירית או בערבית?? אני זקוקה לזה במהרה!!! תודה, זוהר.

19/01/2011 | 22:41 | מאת: שמחוש....

זוהר מסע אל חיר רק שלומי נציגנו במדבר סערה בכוס מים -האיש שדהר על חמור ברוורס עם גלבייה שכיסתה את עיניו ונערת פיתוי על ברכו -רק הוא יכול לעזור לך . הוא מלך באלג'ראית. אנא מאש עראף.

17/01/2011 | 23:11 | מאת: אלין ויזל

אני אם ל6 ילדים ולאחרונה התחתנתי שוב אבל עשיתי קשירת חצוצרות הדרך היחידה שלי להביא ילדם בהפריה יש לי ילד תאומים ושלישיה אני רוצה שהרב יברך אולי לרביעיה בעזרת השם שהמשיח יבוא עוד תשעה חודשים עים שלושה מלאכים ברכם אחת לאם יהודיה מאמינה ועים ברכתו של הרב בתודה מראש אלין ויזל הלוי

17/01/2011 | 23:22 | מאת: בהצלחה

17/01/2011 | 22:25 | מאת: משה

בעבר עברתי ניתוחי לחניכיים וקיבלתי כדורי PERIOSTAT שעזרו לי מאוד. הבנתי מבית המרקחת כי כדורים אלו משום מה לא נמכרים יותר. א. האם אפשר להשיג כדורים כאלו? היכן? ב. אילו כדורים אחרים ניתן לקחת במקומם שיעזרו לבעיות החניכיים? תודה מראש

17/01/2011 | 23:27 | מאת: תמיכה

http://www.doctors.co.il/forum-669

16/01/2011 | 22:33 | מאת: איריס

http://www.youtube.com/watch?v=aV1V4WhmmIc&feature=related הנה הנה הנה מנגינה שמתחילה נמוך מנגינה שמתחילה במי במול אבל רוצה אבל רוצה לגדול ללה מינור פה מינור מחפשת לה מוצא והנה היא עולה עולה לא ידעתי שתברח לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך לא ידעתי שאותי תשכח תתחצף ותענה הנה הנה הנה עוד שנה מתחילה לאט עוד שנה שמתחילה היום לגדול היום זוחלת ומחר תגיד שלום כמו חלום ממהרת לדרכה והיא היא עולה עולה לא ידעתי שתברח לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך לא ידעתי שאותי תשכח תתחצף ותענה הנה הנה הנה אהבה שמתחילה עמוק אהבה שמבטיחה להיות קרובה שמבטיחה להיות טובה יפה יפה עד סופה עוד קטנה בשביל גדולה אך הנה היא עולה עולה לא ידעתי שתברח לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך לא ידעתי שאותי תשכח תתחצף ותענה הנה הנה הנה זאת הייתה המנגינה שלי מנגינה שאהבה אותי שנה אבל פתאום הייתה שונה נסעה אינה והיא אינה והיא אינה והיא אינה לא ידעתי שתברח לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך לא ידעתי שאותי תשכח תתחצף ותענה הנה הנה הנה הוגש ע"י חן פלדמן

17/01/2011 | 23:19 | מאת: אולי מוקדם

http://www.youtube.com/watch?v=c9Pnzy_nbZc

18/01/2011 | 23:39 | מאת: איריס

פחות אבל כואב http://www.youtube.com/watch?v=v7J3Zb_UjZI&feature=related

16/01/2011 | 22:20 | מאת: איריס

יש לי בעיה עם בני, הוא קורא "אחי", לאנשים שקשה לי לראות אותי בתור אמא שלהם, מה לעשות?

17/01/2011 | 15:30 | מאת: שמחוש....

לכל אח שי אמא ויש אבא ,אם את משוכנעת שאת לא האמא שלו אז כנראה האבא של הבן שלך שקורא לאחיו אחי הוא האבא של האח זה מה שנקרא משפחה מוחבת לכיוון אחד כל מה נשקרה בדרכו של האבא או יותר נכון מי שנקרתה בדרכו של האבא גרמה לתסבוכת הפמלית הזו. מסובך =או מסוב אח ?

17/01/2011 | 21:44 | מאת: איריס

את מתוקה.

11/01/2011 | 13:15 | מאת: עגבניה

קטעים איתכם

13/01/2011 | 23:26 | מאת: יפה

שם ,פחד מלפפון

11/01/2011 | 01:56 | מאת: קליפת השום

הנה, שוב הגחתי לכאן, נפעמת מכושר ההתמדה, זיו העלומים וקדושת הרצון. משתוממת מהיכולת הבלתי נלאית שלך, צל, להפיח אש באוד העומם (והמשמים, עצוב להודות) שאיננו אוכל. מתעקשת לייצג את קבוצת הנשים שלא מושפעת מהחצי השני, שאינה מעפעפת גם מול כדורים תועים של מטרוסקסואל בעור מאצ'ו. החיים יפים, לא? ומה שלומך? ואיך הצ'יוואווה (או מה שזה לא יהיה שם, אצלך, מעל לקערית של הפרופלן?) באמת שאין לי טענות אליך, רעי הטוב, לבד מטרחנותך היוטיובית, שקצת מיצתה את עצמה. אלף מילים שוות תמונה אחת. יאללה, תתמוך את הסכך המתמוטט שלי. קליפה, שהולכת ונהיית יפה עם הגיל.

11/01/2011 | 09:32 | מאת: גמילות חסדים

הי קליפה צילך היקר ביקש להיגמל מפורומינו המשמים והמעפעף. אי לכך ובהתאם לזאת קיבל את המלצתינו והחל לטפל במטרוסקסואליותו העורית... http://www.youtube.com/watch?v=D8um3LlkjAw

11/01/2011 | 09:50 | מאת: D

http://www.youtube.com/watch?v

11/01/2011 | 19:03 | מאת: ג

בת כמה את שאת ככה יפה. גמני רוצה. צ'או וואווה שהולכת לשתות קפה.

11/01/2011 | 23:21 | מאת: ריק

אז מה מביא לפה אנשים

07/01/2011 | 15:52 | מאת: בר

שלום, שמי בר . בגיל 9 סבלתי מוירוס, כמו זה שיש להרבה אנשים.. מאז התחילו הפחדים שלי מהקאות. אחרי הוירוס הזה הייתה תקופה של כמה חודשים שלא הייתי יוצאת מהבית בכלל,הייתי נתקפת בהתקפי חרדה שהיו מתבטאים בבחילות, רעידות וקשיי נשימה. הלכתי לטיפול פסיכולוגי ועם הזמן זה פשוט עבר.. כיום בת 21, לאחר 12 שנים של חיים שגרתיים לחלוטין, התחילו לי כאבי בטן , עצירויות, צואה רירית וכו'. אחותי אובחנה כחולת כרון כאשר אני הייתי בת 12 (היא הייתה בת 15) ואני מאז ומתמיד הייתי בחורה בריאה , בתקופת הצבא אני זוכרת שהייתי מקווה לקום בבוקר עם איזה כאב ראש או קצת חום כדי לקבל גימלים וכמובן כמו חוק מרפי, הייתי בריאה כשור. לאחרונה מצאו אצלי את חיידק ההליקובקטר פילורי שממוקם בתריסריון/קיבה. התחילו לי כאבי בטן בבטן העליונה, בחילו שמלוות ברעידות (משום שאני אמטופובית), תחושת לא נעימה בבטן וכו'. אני בחורה חרדתית מטבעי וגם בתקופות בהן הפוביה שלי מהקאות הייתה 'רדומה' הייתי מאוד חרדתית - כל דבר בודקת באינטרנט , כל פיפס, כל כאב ראש- הכל ותמיד כמובן חושבת על הגרוע ביותר.. אני מודעת לעובדה שלפחות 3/4 מהבחילות החזקות שיש לי זה מחרדה בגלל החיידק הזה שיכול גם לגרום לכיבים ואולקוס , אני מודעת לעובדה הזו- לחלוטין. הייתה לי תקופה של שבועיים שלקחתי חופשת מחלה מהעבודה מפחד להיות מחוץ לבית במידה ותהיה לי בחילה פתאום (כמו בתקופה שהייתי ילדה ולא יצאתי מהבית לתקופה של כמה חודשים), כשהבבנתי שזה 80% חרדות החלטתי לקחת את עצמי בידיים והלכתי לעבוד , הכרחתי את עתמי לצאת החוצה וכו'. כרגע קשה לי לאכול בחוץ, אני מפחדת שפתאום אקיא אז בשניה שאני רואה אוכל מולי (מחוץ לבית- במסעדות וכו') אני פתאום נתקפת תחושת גועל ובחילה. אתמול חבר שלי בא לישון אצלי (אחרי שאנחנו כבר בקושי ישנים אחד אצל השני כי אני מפחדת לישון מחוץ לבית) והייתה לי בחילה כל הערב.. אני בטוחה שלפחות חלק מהבחילה הזו הייתה כי הוא היה לידי ופחדתי להקיא בנוכחותו.. אני לא הקאתי מזה 9 שנים ומפחדת מזה פחד מוות.. כשיש לי בחילה (דבר שקורה יותר מדי בחודש-חודשיים האחרונים) אני רועדת ומסתובבת מצד לצד בנסיון להרגיע את עצמי.. אבל עדיין , למרות שאני יודעת שהרבה מזה זה פסיכולוגי- יש לי את הספקות של- אולי יש לי משהו בבטן? אולי משהו לא בסדר? אם אני קצת לא מרגישה טוב אני ישר מודדת חום וישר מתחילה לרעוד.. קשה לי להיות ככה.. אני בחורה שאוהבת לעבוד, אוהבת לבלות .. קשה לי בגיל כזה- גיל 21, להתנהג ככה.. אני הולכת לפסיכולוג וגם לרופא משפחה וגסטרולוג אבל אני עדיין סובלת מזה ונורא קשה לי.. זה משפיע לי על איכות החיים .. אני גם לא מצליחה לפעמים לישון לילה רצוף ואני יודעת שזה כי משהו מטריד אותי.. כבר לא יודעת מה לעשות.. ממש מיואשת... מרגישה כאילו זה לא יעבור בחיים

08/01/2011 | 22:16 | מאת: שמחוש....

היי חמודה אמופוביה , על פי הבנתי, נתנת לפתרון על ידי ייעוץ פסיכולוגי. ואת מספרת שאכן את הולכת לפסיכולוג-אז מה הוא אומר על כל העניין ? ומה אומר הרופא הגסטרו לגבי החיידק " האם ניסית לקבל כדורי לוסק + אנטיביוטיקה כדי למגר את החיידק. באם החרדה שלך היא רק על רקע ההקאות ? האם את מקבל איזה טיפול לחרדה ? כדורים או שיחות ? להערכתי הצנועה הכל כלול במכלול הנפשי ולא במכלול הפיזי. הכל פתיר. מאחלת לך רק בריאות טובה. ביי דה אואי -איך החבר שלך ? חמוד? שמחןש...

08/01/2011 | 22:17 | מאת: שמחוש....

כתבתי למעלה שמחןש... ולא שמחוש... שלכם סימה.

09/01/2011 | 22:22 | מאת: בר

אני גם חושבת ככה אבל זה קשה באמת באמת להאמין בזה באופן טוטאלי... אני פשוט לא מכירה את עצמי ככה..

06/01/2011 | 17:11 | מאת: אם לסבתא היו גלגלים

מה אתה רוצה? מעצמך מאנשים בכלל מאנשים בפורום בפרט מהחיים

06/01/2011 | 17:20 | מאת: אם לסבתא היה שכל

זה שישאלו אותו שאלות בסגנון "מה אתה רוצה"...

06/01/2011 | 17:23 | מאת: המשך

ומאביס אותנו.

06/01/2011 | 08:10 | מאת: שמחוש....

ואני הבנתי שמדובר בתמיכה הדדית ולא באיזו בימת התנצחויות של כל מיני מדוכאים עלי אדמות או יותר נכון עלי מקלדת. לא מקובל עלי מה שמתנהל כאן לאחרונה-המילה "מתנהל" לא נכונה " עינאל עבוק כולכם.

06/01/2011 | 08:42 | מאת: אני נגד עצמי.

חופשי תמיכה הדדית , אני בעד. לאף אחד אין את הלוקסוס לחפף אותי מכאן בגלל מילה פוגעת או מה שלא שזה היה . לא מחפש התנצחות . לפעמים גפרורון קטן יכול . יום טוב שמחוש , לונג טיים...

< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 > ... 144