פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב, אני זקוקה להתייעצות בהולה!! אחינית שלי בת שמונה ירדה הבוקר לקנות מצרכים מהמכולת ובעודף שנותר אמה הרשתה לה לקנות חטיף. הילדה חזרה הבייתה מבוהלת ורועדת! קנתה את החטיף ולקחה מבלי לשלם גם שוקולד. בעל המכולת יצא אחריה ולקח ממנה. אני לי תאור של מה היה בין בעל המכולת לבינה! היום יש לה מסיבת חנוכה בה היא מופיעה ולה חיכתה הרבה - האבא הודיע שהעונש שלה שהוא לא יבוא למסיבה היום ואחותי ( האמא ) אינה כלל בארץ בימים אלה. מה לעשות? הילדה בכתה רבות - באופן אישי אני יודעת שהעונש צריך להיות קשור למעשה.

"סתם" אמא שמבינה בתור אדם רגיל מן היישוב, שכשילד בגיל כזה גונב ממתק, אין כאן בכלל שום מקום לעונש. מיותר ולא יקדם לשום מקום . לא את הילד/ה ולא את ההורה המעניש. מיתוך הבנתי הלא פורמלית, ההורה צריך לבדוק את עצמו לפני שבודק את ילדו. ולאחר שבודק היטב את עצמו, ולדעתי לא בדיוק יצליח להבין, עליו ללכת לייעוץ אפילו ללא הילדה בפעם הראשונה ואז לבדוק את הענין. ודרך אגב, אחרי גניבה ראשונה תמיד תבוא שניה ושלישית אם לא יטופל הענין במיקצועיות ולא בעונשים.

שלום ורד, אני מניחה שהאירוע כולו הותיר בילדה רושם עז, ודי בכך כדי להרתיעה בעתיד מרעיונות דומים. אירוע חד פעמי שכזה משותף להמון ילדים (וילדים לשעבר), וברוב המקרים אין לו כל המשך. הוא מייצג שליטה דלה בדחפים - האופיינית לילדים צעירים - ולאו דווקא נטיות קרימינליות או בעיות נפשיות. אני מסכימה שאין טעם להעניש בחומרה ילד שמעד כך, לפחות כל עוד מדובר באירוע יחיד וחד פעמי. במקרה של גניבות חוזרות יש להתייעץ ולשלול קשיים רגשיים או בעיה בהפנמת נורמות התנהגות מקובלות. מקווה שאבא הגיע בסופו של דבר למסיבה, ושאור הנרות גרש את החושך... חג שמח ליאת

ילדי בכיתה ב בבית הספר ממלכתי דתי.הוא מחונך,בריא וילד טוב.הבעיה שהוא מביא בפני, הינה סוג של חוסר התחברות עם הילדים בהפסקות ובשיעור ספורט.משמע,הילדים משחקים כדורגל כל הפסקה ובשעור הספורט וילדי לא מתחבר למשחק הזה,ומתלונן שמקללים שם ומפילים אותו לריצפה.ועל כן הוא מוצא את עצמו בודד בהפסקות ואף ללעג מצד הבנים והבנות.ניסיתי לגרום לו "לאוהב" את המשחק אך החמוד בשלו לא מתעניין.ואני שואל מה אפשר לעשות כדי לחברו יותר לחבורת המשחקים או לעזור לו כדי שירגיש יותר טוב בהפסקות.תודה רבה שלומי

שלום שימי, זה נכון שהעיסוק בספורט מבסס את המכנה המשותף הגברי הרחב והשכיח ביותר, כשהכדורגל נמצא בראש... עם זאת, יש לא מעט ילדים-בנים, הנרתעים מההיבטים האגרסיביים של הפעילות הזו, ומוצאים את עצמם מחוץ להוויה הזו. לתחושתי, ההימנעות מכדורגל אינה האחראית הבלעדית לבדידותו, ויש כנראה דברים נוספים שמקשים עליו. אני מזמינה אותך לקרוא את תשובתי לקרן (קומה אחת מתחתיך, כאן בפורום), ולנסות לגייס לעזרה את צוות ביה"ס. במקביל, אפשר לנסות לחזק אותו אחרי שעות ביה"ס, ולעודד אותו לפעילויות אלטרנטיביות שיזמנו חוויה של הצלחה והישג (חוג נגינה, אמנות ויצירה, טיסנאות, אוריגמי, שחמט, וכיוב') וירחיבו את המעגלים החברתיים שלו. כמובן שתמיכה, אהבה וקבלה מלאה בבית, יכולה למזער את הפגיעה בדימוי העצמי שלו, ולשמור על תחושה בסיסית של ערך וביטחון עצמי למרות הקשיים הזמניים. בברכה ליאת

שלום, ביתי בת ה-6.5 עלתה השנה לכיתה א' והיא חווה קשיים חברתיים. בן זוגי ואני הבנו זאת מתוך דברים שהיא מספרת והמחנך של הכיתה השלים לנו את התמונה. מדובר בילדה חברותית, חייכנית, נבונה, ללא בעיה לימודית. היא הגיעה לכיתה עם חברים בנים, אבל הם טרודים בלבסס את מעמדם בכיתה החדשה, והיא מוצאת את עצמה לבד. בפועל עוגן מסוים בכיתה מכנה אותה בשמות גנאי, האחרים מצטרפים, לא משתפים אותה בהפסקות. אנחנו משתדלים בבית לעטוף אותה בהרבה אהבה, לא לחקור יותר מדי, ולהרבות בסיפורי ילדות שלנו על קשיים שהיו לנו (מדהים כמה זה משפיע עליה וגורם לה לדבר על מה שעובר עליה...), משתדלים להזמין לפה ילדים מהכיתה כדי שיכירו אותה. אבל התחושה היא שבינתיים זה לא עוזר. הבוקר בישרתי לה שאנחנו אוספים בצהריים ילד אחר מהכיתה ונביא אותו אליו הביתה, והתגובה שלה היתה "מסכן, הוא צריך לחזור איתי". הלב שלי נקרע. זו ילדה שלא היתה לה שום בעיה עם דימוי עצמי. להיפך! עצה?

שלום קרן, הלב אכן נקרע. כשהילד שלנו נקלע לצרות עליהן אין לנו כל שליטה, תחושת חוסר האונים משתלטת, עליו ועלינו. ובכל זאת, בגלל גילה הצעיר והודות למודעות שלכם למצבה, אני מאמינה שאפשר להביא לשיפור במצב. לצוות ביה"ס, ובמיוחד למחנך הכיתה, יש יכולת לסייע לילד לשפר את הסטטוס שלו בדרכים עקיפות, כמו יוזמה של פרוייקטים משותפים, המחייבים את הילדים לאינטראקציה תוך כדי ומחוץ לשעות הפעילות בביה"ס. המשימות יכולות להיות אקדמיות או חברתיות, ובלבד שיזמנו שיתוף פעולה מועיל בין הילדים. אפשר להיעזר גם באימהות אחרות, שיעודדו את הילדים למפגש חברתי. אבל אין בזה די. נדמה לי שאין מנוס מבחינה אמיצה והתחקות אחרי סיבות אפשריות לדחייה של הילדה וללעג המופנה כלפיה. לפעמים הסיבות לכך נעוצות בהיבטים חיצוניים ושטחיים, ולפעמים בסוג של מאפיינים אישיותיים/התנהגותיים. חשוב לעשות מאמץ לזהות את מוקד הקושי, ולפעול בהתאם. אם קשה לבד, אפשר לנסות להיעזר באיש מקצוע או בגורמים מתוך ביה"ס (יועצת או פסיכולוגית). במקרה של מיומנויות חברתיות לקויות שווה לשקול התערבות טיפולית פרטנית או קבוצתית. בהצלחה ליאת

עיצה שלי- תעשי המון מפגשים חברתיים.תזמיני אלייך הבייתה ותעשי פעילויות. אני יודעת שאנשי מקצוע אומרים שהילד צריך לעשות לעצמו את העבודה . אך היא עדיין קטנה.אולי קיים הקושי ואת צריכה לשבור את המחסום. תעשי אותה מלכה תוך מספר שבועות בלבד!! מדובר בהמון עבודה עבורך אבל תוצאות טובות. מניסיון. הכישורים החברתיים שלה יבואו בהמשך. אל תדאגי.

שלום, בתי בת 3 התחילה בחודש האחרון לפתח תחושות פחד.היא ראתה סרט מצוייר של טינקרבל (דיסני) ובו היה חתול .מאז היה פוחדת לישון במיטה ,קמה כל לילה בשעה 2 כשהיא צורחת. היא אפילו מדברת לחתולה לפני שהיא הולכת לישון ומבקשת ממני להגיד לחתולה ללכת מספר פעמים.כל היום היא מתפקדת רגיל עד שמגיע הלילה והיא אומרת שיש לה חתולה בחדר והחתולה "עשתה לה ביס ביד". בשבוע האחרון היא גם התחילה לפחד כשפעמון הדלת מצלצל. אני חייבת להרים אותה כשאני פותחת את הדלת. רציתי גם לציין שלפני חודשיים נולדה לנו בת שנייה בתודה מראש

שלום נטלי, בתך נמצאת בגיל בו הפחד מיצירי הדמיון שכיח מאד. בדר"כ פחדים אלה חולפים מעצמם, הודות לנוכחותם המרגיעה של המבוגרים. אין טעם להסביר לילדה שאין שום חתולה בחדר, כי בדמיונה יש ויש! אני מציעה לנסות ולהיעזר בשפע ספרי הילדים העוסקים בפחדים אלה, המותאמים לגילה, או בפעילויות יצירה (ציור, פלסטלינה) המסייעות לילד להתיידד עם אובייקט הפחד. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, בני בן 8 חודשים תינוק מקסים חייכן ורגוע ,לאחרונה (בשבועיים האחרונים )שמתי לב שהוא הרבה יותר מרוגז מתעצבן בקלות מותח את עצמו ומביע את עצמו בקולות חזקים...ממש כועס .זה קורה בעיקר כאשר הוא רעב או כשהוא רוצה משהו ועדיין לא מקבל.בנסיעה במכונית(עד לפני חודש היה רק נרדם בה)הוא יכול ממש לחטוף התקף זעם(לא מוכן להיות כבול) האם הוא בודק את הגבולות איתי?האם הוא מפתח את אופיו? דבר נוסף הוא כבר זוחל קרוב לחודשיים מאוד פעיל ומפותח מוטורית בהתחלה במעבר בין זחילת גחון לשש הוא היה עושה את פעולת הנעה(קדימה ואחורה)חשבתי שזה יעבור לו כשהוא יתחיל לזחול שש, אולם אני שמה לב שכדי להירגע הוא דוחף את עצמו ממש חזק בצורת ההנעה.הוא יכול להתעורר באמצעהאם עלי לדאוג בעניין הוא נראה נחוש מאוד הלילה ולהתחיל לבצע זאת. אני מרגישה שמתינוק רגוע ונוח הוא הופך לתינוק עצבני וחסר שקט. תודה, גלי

שלום גלי, אני חוששת שהשאלות שלך אינן נוגעות באופן ישיר לתחום העיסוק שלי כפסיכולוגית קלינית. אני מציעה לך להפנות את התהיות שלך לפסיכולוג או רופא התפתחותי, רופא הילדים שלך או לאחות טיפת חלב. בברכה ליאת

ערב טוב ליאת. בני בן 3, מתנהג בצורה שקשה לי להתמודד איתה.בחברת ילדים/משפחה או שיכעס בקיצוניות ויצעק על כל מי שיפנה אליו,או שיהיה שמח וימשוך תשומת לב משטויות של קפיצות וריצות (מעט מסוכנות). הגננת בגן מספרת באופן זהה על התנהגותו בפעילות ביחידות וברבים. בבית, כאשר מתעלם/מתנהג לא כראוי/ הוא נשלח לחדר לחשוב אחרי הסבר מדוע.אני מרגישה שאנ די נוקשה שצריך את הגבול אך גם רכה שצריך חיבוק, אהבה וזמני איכות עם הילדים(אחות בת 7). הדבר היותר מטריד שבגללו אני מעלה שאלתי היא התעלמות עד כדי סיכון. בשבועות האחרונות יצא את פתח הגן ללא ששמו לב לכך ונעדר כחצי שעה עד שמצאנו אותו בחיפושים נרחבים. אחרי שנרגע, שוחחנו עימו בנחת, הסברנו את שעלול היה לקרות ובדיוק איך ומתי יוצאים מהגן (שקוראים בשמו והמטפלת מגיעה). להפתעתי, היום הוא יצא בשנית, אך למזלנו הגננת הספיקה להבחין בו וזה יצא רק כי ראה מרחוק את המטפלת. נואשתי, אני לא יודעת איך להגיע אליו. ישנו שיפור כמובן בחצי שנה האחרונות, בהקשבה אך עדיין רחוקה המטרה. הוא ינסה לעשות דברים בסתר, כאלה שקיבל סירוב כאשר ביקש לעשותם. אני גם מסבירה מדוע אם אי אפשר. אודה לעזרתך באיזו דרך לנהוג ומה לעשות?

שלום, כדי שילד ילמד לקבל את כללי ההתנהגות ולנהוג על פיהם גם ללא השגחה צמודה, עליו לעבור תחילה תקופה של ציות לבעל הסמכות. עמדה הורית רכה ולא עקבית, בעיקר מול התנהגויות מסוכנות, עלולה להעביר לילד מסר בעייתי, כאילו הוא זה שקובע את כללי המותר והאסור. מעבר לסכנה הממשית הנשקפת לו בכל פעם שהוא מפר את הכללים ובורח מהגן, בהיעדר גבולות ילד עלול לפתח חרדות ובעיות חברתיות. כרגע אני ממליצה מאד על הדרכת הורים קצרה, שתנחה אתכם כיצד לפעול (ולא לדבר!) במצבים של סיכון עצמי או התנהגות קיצונית מהסוג שתארת. מעבר לזה, נדמה לי שלא יזיק רענון הנהלים בגן שלכם, שכן לא יעלה על הדעת שילד בן שלוש יצליח לברוח מהגן למשך חצי שעה. בעיני זה חוסר אחריות משווע, הגובל ברשלנות. בברכה ליאת

אכן הנושא טופל בחומרה. החל מועדת חקירה במשרד החינוך ועד לתלונה במשטרה ופתיחת תיק על רשלנות שככל הנראה יביא לכתב אישום - עדיין בטיפול. מודה לך עך המענה ושואלת האם יש המלצות למדריכים מסוג זה?

בני הגדול בן 4 פלוס (ואח לתאומים בני שנתיים), ומגיל 8 חודשים, עקב עצירות קשה במעבר למוצקים, סובל מפחד עצום מעשיית קקי. לאחר ששללנו כל בעיה פזיולוגית פנינו לתחום הרפואה המשלימה למיניה. אך עד היום, למרות שהוא כבר 3 חודשים ללא טיטול, וגמול מפיפי זה זמן רב, הוא מנסה להמנע מעשיית הקקי, וחוזר ל"טקס" הקבוע כשמתעורר צורך עז- רץ למקום מבודד יחסית, נעמד וסוגר רגליים וסוגרים, ומנסה למנוע את יציאת הקקי. חשוב לי לציין כי אנו נמצאים איתו כיום במקום הרבה, הרבה יותר טוב מבעבר- ראשית, יש יציאות. בעבר הגענו למצבים בהם הוא עצר את הקקי למשך כחודש-חודש פלוס; וחששנו מאוד מהסתבכויות מעיים כאלה ואחרות. כיום הוא עושה, גם אם מעט, כמעט מידיי יום. עם זאת, לתחושתי, עקב גילו וההסטוריה שלו בעניין, נראה לי כי אין לו היום את המיומנות הבסיסית של ישיבה בשירותים ושחרור הסוגרים. המצב הזה מכניס אותו לחוסר נוחות. אנו , מזה זמן לא מבוטל, מתנהלים מולו בעניין זה באדישות רבה על מנת לא להפוך את העניין למקור לתשומת לב, במה וכדומה, והתוצאות אכן טובות יותר מאז. אך, עדיין, עד היום הוא לא יושב לעשות את צרכיו, מתלכלך רבות בתחתוניו, ופוגע במיומנויות הבינאישיות חברתיות שלו עקב כך. אשמח לשמוע את עצתכם, ולדעת האם נראה לכם כי ניתן לעשות עוד משהו בעניין, והאם טיפול התנהגותי-קוגנטיבי יכול לעזור בהקניית המיומנות. תודה

שלום כנרת, לא בטוח שאוכל לעזור מרחוק, מבלי להכיר לעומק את ההיסטוריה שלכם בנושא. על כל פנים, אפשר לנסות כרגע להניח לקקי עצמו, ולמקד את המאמצים בהתיידדות עם סיטואציית הישיבה על הסיר/אסלה. נסו לבסס טקס קצר, למשל לפני האמבטיה, של ישיבה על הסיר למשך כחמש דקות (לא יותר!) בכל פעם, המלווה במשהו נעים כמו משחק חרוזים או חידות. אם ייצא קקי בהזדמנות זאת אפשר 'לחגוג' את זה או לשבח אותו (אבל בלי פסטיבלים מיוחדים). הדגישי בפניו שאינו חייב לעשות קקי, אלא רק לשבת על הסיר ללא מכנסיים. בואי נראה מה יהיה... ליאת

שלום, בתי בכיתה א', עוד מס' חודשים בת 7 ומתחילת השנה יש לה בעיות התנהגות בבית הספר ומידי מס' ימים אני מקבלת דרך מחברת הקשר מכתב מהמחנכת על כך שהיא לא התנהגה יפה, פיטפטה, לא היתה רגועה, הפריעה, הציקה לילדים אחרים וכו'. ראוי לציין שיש מדי פעם גם הערות טובות אך בתדירות יותר נמוכה. התגובות שלי ושל בעלי הן שיחה עימה ובה אנו מסבירים לה שלא ראוי להתנהג בצורה כזו זה יפגע בה בסופו של דבר וכן זה מפריע לשאר התלמידים. בנוסף היא מקבלת עונש לאותו יום או מס' ימים כמו לא לצפות בטלויזיה ו/או לא ללכת לחברות (דבר שהיא מאוד אוהבת). אך הבעיה לא נפתרת ועדיין היא ממשיכה להפריע בכיתה. מה עושים????? אני מיואשת נורא מהמצב ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעזרה, תודה

שלום הילה, לפני שנוקטים יד קשה ומענישה, שווה לנסות ולהתחקות אחר המקור לקושי. ילדה כה צעירה שמתקשה להתנהג עפ"י הכללים מאותתת ככל הנראה על מצוקה, ובעיני זה 'מריח' כמו משהו שמבקש אבחון. אני מציעה להתייעץ עם פסיכולוגית ביה"ס, ולבקש ממנה לשקול אבחון מסודר ואיתור מוקדם של קשיים רגשיים/אקדמיים או אחרים. זכרי שאיתור וטיפול מוקדם יכול לחסוך גרעונות אקדמיים ופגיעה בדימוי העצמי בעתיד. בהצלחה ליאת

היי, גם לי יש את אותה בעיה ואני ממש לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לקחת אותה לאבחון אבל באופן פרטי ולא לערב את יועצת ביהס על מנת לא ליצור דעה/רושם מוקדם על הילדה, האם אפשר להגיע אלייך באופן פרטי לאבחון? אם לא האם תוכלי להמליץ לי כי האינטרנט מלא ביועצים ואני לא יודעת מי טוב ומי פחות טוב. תודה שירי

היי, גם לי יש את אותה בעיה ואני ממש לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לקחת אותה לאבחון אבל באופן פרטי ולא לערב את יועצת ביהס על מנת לא ליצור דעה/רושם מוקדם על הילדה, האם אפשר להגיע אלייך באופן פרטי לאבחון? אם לא האם תוכלי להמליץ לי כי האינטרנט מלא ביועצים ואני לא יודעת מי טוב ומי פחות טוב. תודה שירי

שלום אני בן 15 וחצי ולפי דעתי ההורים שלי מאוד לא מתחשבים כלפי יחסית לאחותי הקטנה בת 9. אני הרבה פעמים מרגיש כאילו הם מקפחים אותי כל הזמן ותמיד בעדה. הם כל הזמן מפנקים אותה וקונים לה דברים, אבל כשאני רוצה כסף לקנות משהו אז הם אומרים לי "יש לך כסף". מספר דוגמאות לחוסר ההתחשבות: 1) אמא שלי הרבה מאוד פעמים קונה בסופר יוגורטים שאני ואחותי מאוד אוהבים. אחותי מקבלת יוגורט מתי שהיא רוצה, רק צריכה לבקש. אבל לי היא תמיד ממציאה תירוצים כמו כבר קיבלת בשבוע שעבר, או זה מאוד משמין, או אני קונה רק לאחותך, או יש לך סבא וסבתא (הם גרים איתנו באותה דירה) והם יקנו לך וכו'. 2) כל יום שבת ההורים שלי מארגנים טיול. בעבר לפני מספר שנים הם תמיד לקחו אותי יחד איתם ועם אחותי. עכשיו הם אף פעם לא נותנים לי להצטרף אליהם ואומרים לי להישאר בבית ולעשות נקיון או ללמוד. והסיבה לכך היא שאני מקלקל את האווירה של הטיול, לטענתם. 3)דוגמה מהיום למשל: כל בוקר אני צריך לקום מאוד מוקדם כדי ללכת לבית ספר שהוא מאוד רחוק (מרחק של חצי שעה הליכה שאני בקושי עובר עם תרמיל במשקל 8 ק"ג שבגללו כבר יש לי בעיות גב, וכשאני מגיע לכיתה אני כולי ספוג זיעה).באותו הזמן שאני מתארגן גם אמא שלי ואחותי מתארגנות ללכת לבית ספר (והבית ספר של אחותי מאוד קרוב 10 דקות הליכה לכל היותר, בצל). כפי שאמרתי קודם ההתארגנות וההגעה לבית ספר בשבילי מאוד קשה, ובמקום שאמא שלי תעזור לי ותקל עלי, היא כל הזמן רוצה שאני לא יצחצח שיניים בשירותים שהיא תמיד נמצאת בהם ושאני לא יתארגן בסביבתן בטענה שהן מאוד ממהרות כל בוקר ואני רק מעכב אותן ושהן מאחרות. אבל בעצם זה ממש לא נכון ואחותי מתארגנת ממש לאט, תוך כדי משחקת במחשב, רואה טלוויזיה ולא מתאמצת. הן הולכות ברגל בנחת ובלי דאגה מרחק שהוא פי 4 יורת קצר ממה שאני עובר ובאותו הזמן, ואמא שלי אומרת שהיא מאוד ממהרת, ובגלל כל זה אני זה שממהר לא לאחר. 4) משהו שלפי דעתי מאוד לא הגיוני זה שעל כל מטלת בית קטנה ששכחתי או לא עשיתי בזמן ההורים שלי קונסים אותי בכסף. לא רק שיש לי מטלות, אלא גם יש לוח זמנים (למשל לפנות זבל עד שמונה וחצי, לסדר את הסלון כל שלוש שעות וכו') ואם אני חורג ממנו לכמה דקות ישר קנס כסף. כלומר לא רק שבחיים שלי לא קיבלתי דמי כיס, אלא גוזלים ממני כסף שהרווחתי בעבודות. וכל המצב הזה ממש מפריע לי וממש קשה לי שאצל כל החברים שלי זה לא ככה. למשל כמציעים לי לבוא לאכול פלאפל או לראות סרט אני כמעט תמיד צריך לענות שאין לי כסף (זה אחרי 20 תירוצים שונים שהמצאתי בכל פעם) ולכן עכשיו כבר כמעט אף פעם לא מזמינים אותי ליציאות. אפילו שמעתי שכחברים תכננו לצאת, אז חשבו את מי להזמין ושמעתי שהם אמרו "לא את אלון, אף פעם אין לו כסף". אז בקיצור מה אני יכול לעשות, כי המצב ממש לא נשמע הגיוני ונשמע יותר כמו מצב ממשפחה מושחתת. תודה

שלום אלון, מה שאתה מתאר באמת נשמע לא הגיוני ולא ראוי. אני מציעה לך לפנות לעזרה, למשל ליועצת ביה"ס, שבמידת הצורך תוכל לערב גם את פסיכולוגית ביה"ס. תוכל לספר לה את מה שסיפרת כאן, ולבקש ממנה לזמן את הוריך ולנסות לגשר ביניכם. גיל ההתבגרות יכול להיות מקור להרבה חיכוכים בבית, ולא מזיק להיעזר לפעמים בגורם מתווך להרגעת הרוחות בבית. אם לא יועצת ביה"ס, גם קרובי משפחה מבוגרים יכולים להיות כתובת. אל תישאר עם זה לבד. בהצלחה ליאת

ילד בן 9 שנים +האם זה נורמטיבי או ח"ו נטיה?פעם שניה אחרי הרבה שנים הילד בקש מחבר שיגע לו באיבר מה שחמור עוד יותר רצה שילקק אותו שם,הילד לא נחשף לדברים כאלה מה ממליצים? לטפל בבעיה או שזה תופעה נורמטיבית? יך אני אדע ח"ו שלא מדובר בסטיה מפחיד אותי?מה מסבירים לילד???

שלום רב, בגיל 9, אנחנו מצפים שילדים כבר יפנימו היטב את כללי צנעת הגוף ואיבריו. הבקשה שילד אחר ייגע וילקק את איבר מינו אינה נורמטיבית, ומחייבת הערכה זהירה - א. האם בנך נפל קורבן לבקשה דומה. ב. האם נחשף לתכנים לא ראויים דרך האינטרנט. ג. האם קיימת יכולת איפוק ושליטה בדחפים. מציעה לך להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, ליתר ביטחון. בברכה ליאת

הבת שלי וחברתה הן בנות 5 והיום הן שיחקו ביחד בחדר של בתי. היה קצת יותר מדי שקט בבית וכשעליתי לבדוק מה הן עושות גיליתי כי חברתה יושבת עליה והמכנסיים של בתי מופשלות והחברה מנסה לדחוף לה מספריים בטוסיק.הן נורא נבהלו כשנכנסתי.הן מכירות את ההצגה החברים של יעל ובתי יודעת שאסוא לאף אחד לגעת באברים הפרטיים. אין ספק שהן חצו את הגבולות השאלה אם התנהגות זו היא נורמטיבית?

שלום, הסקרנות סביב הגוף ואיבריו המוצנעים בהחלט נורמטיבית בגיל זה, אך אין להרשות סוג כזה של משחקים. המשיכי בפעולות הסברה, והדגישי שאינך מרשה לה לחשוף את איברי גופה בפני זרים, ובוודאי לא לאפשר החדרת חפצים אלה ואחרים, גם לא ב'כאילו'. תוכלי לשתף גם את אמה של הילדה השניה, ולבקש תגבורת הסברתית גם מכיוונה. בשמחות ליאת

שלום האם מישהו יכול להמליץ על פסיכולוגית ילדים באזור פ"ת / ראש העין/ השרון, לילד בגן חובה? תודה מראש

שלום רב, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, שכם פרסום כזה עומד בניגוד למדיניות האתר. אם תכתבי שוב ותצרפי כתובת מייל פעילה בגוף הודעתך, אולי יישלחו לך המלצות למייל. בהצלחה ליאת

יש לי ילדה בת שנתיים וחודשיים, שכבר כמה חודשים עושה פיפי בשירותים לפני המקלחת וכשקמה בבוקר (בעקבות אחותה הגדולה). ובתקופה האחרונה (לפחות חודש) קמה גם משנת הצהריים וגם משנת הלילה עם חיתול יבש. בשבועים האחרונים היא הודיעה כמה פעמים שרוצה להיות בלי חויתול אחרי הצהריים וכמעט שלא היו פספוסים. בוקר אחד היא החליטה שהיא רוצה ללכת לגן בלי חיתול והיא רוצה תחתונים כמו של אחותה הגדולה. הגענו לגן וסיפרנו בשמחה לגננת, שלא רק שלא התלהבה אלא ביקשה שאביא אותה בבוקר עם חיתול והיא תוריד לה אותו בסביבות 10:00 כשיוצאים לחצר, בטענה שבריחת שתן בגן בשעות הבוקר מאוד מפריעה למהלך התקין של הגן. הילדה לא מוכנה ללבוש חיתול בבוקר בטענה שהיא כבר גדולה, היו לי מס' שיחות עם הגננת בנושא והיא הסכימה שנעשה ניסיון ונשלח אותה בלי חיתול לכמה ימים. מאז הילדה מפספסת כל הזמן גם בבית וגם בגן (דווקא כשהולכים לחברים היא עושה שם בשירותים). מהשינה היא קמה יבשה, אבל כבר לא יוזמת הליכות לשירותים, וכשאני מציעה לה היא אומרת שלא צריכה. אני רואה שהיא מתאפקת בכל הכח (מחזיקה חזק את המכנסיים) ובסוף עושה באמצע הבית ואומרת שיצא לה פיפי או קקי. אני ממש לא יודעת מה לעשות... האם לדעתך הגננת צודקת וצריך לשכנע אותה ללבוש חיתול בבוקר? זה לא ישבש את כל התהליך? האם כדאי להשאיר אותה בבית כמה ימים (בלי חיתול כמובן) בתקווה שהמצב ישתפר? אשמח לתגובה מהירה

שלום, תהליך הגמילה עלול לקחת זמן מה, ורצוי להיערך אליו תוך שיתוף פעולה בין הבית לגן. פספוסים הם חלק מהתהליך הנורמלי, ויש להגיב אליהם בסבלנות וסלחנות. לטעמי, אם מחליטים שקיימת בשלות לתהליך, ונפרדים מהטיטול, אין להחזירו או להורידו למספר שעות, שכן המסר המועבר כך לילדה מבלבל ולא עקבי. תוכלי לנצל את חופשת חג החנוכה, לקדם את תהליך הגמילה, ולקוות שגם אצלכם יתחולל הנס בתוך שמונה ימים. בהצלחה ליאת

בני בן ה- 5 בן יחיד בגן חובה.ילד חכם עושה את כל המשימות שלו בצורה טובה אך לצערי, הגננת מספרת לי שהוא לא מקשיב לה כלל. במפגש הוא כל הזמן קם, מפריע לה ולילדים האחרים, פעם אחת הוציאו אותו מחוג דרמה בגלל התנהגותו. אני ממש לא יודעת מה לעשות, אני מדברת איתו על ההתנהגות, לעיתים מענישה אותו, אך שום דבר אינו עוזר. בנוסף בזמן האחרון הוא ממש ניהיה שקרן, הוא משקר בכל עניין, לפי הרצון שלו (לדוגמא הוא רב עם השכנה, בת גילו - הוא הולך לאמא שלה ואומר שהיא קיללה אותו - למרות שזה בכלל לא נכון וכו') כיצד את ממליצה לי להתנהג איתו?

שלום שרה, לדעתי, ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות בגן צריכות להיות מטופלות בגן, ואין להעניש ילד בן חמש בבית על מעשים שעשה בבוקר. בילדות המוקדמת, התגובה על התנהגות בעייתית חייבת להיות מיידית ומידתית, ככל האפשר עם קשר בין המעשה לתגובה. אני ממליצה לאמן אותו, גם בבית, בכיבוד כללי ההתנהגות הנדרשים, ללא הנחות. ילד לומד לשקר כאשר נדמה לו שבאמצעות השקר הוא פוטר את עצמו מלהסתבך בצרות. אם הוא מכה את בת השכנים או רב איתה יש לטפל בכך מיידית, גם אם היא קיללה אותו קודם וגם אם לא. בעיני, רצוי להימנע מהסברים מילוליים, סבלניים וחינוכיים ככל שיהיו, ולעבור למעשים. כאשר בנך משתולל או מפר את הכללים, יש להרחיקו או לחשוב על סנקציה הולמת ומיידית, שתגרום לו לקשר בין התנהגותו לבין התוצאה השלילית שהייתה לה. אם את מרגישה שאינך יכולה להתמודד עם זה לבד, פני להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת

הי ליאת אחייני בן השבע, עם הפרעת קשב וריכוז משקר/מספר סיפורים רוב הזמן. הערב למשל התקשר וסיפר שרואה סרט בשם מסויים כשבפועל לא נכון. גם למורה בבית הספר הוא סיפר סיפורים לא נכונים לחלוטין על המשפחה (לגבי מוצא של ההורים למשל). לפעמים אני מניחה שלעיתים הוא מספר דברים שאולי היה רוצה שיקרו, אך יש מצבים רבים שההסבר הזה לא תואם לסיפור... שאלתי, כיצד עלי / על הוריו להגיב. כשהוא מספר משהו אני לא מאמינה ושואלת אם הוא בטוח וכו'. כיצד צריך להגיב לו כשהוא מספר סיפור, גם כשברור שזה לא נכון וגם כשיש איזה ספק במה שהוא מספר (מדובר במצבים יומיומיים שבהחלט יכולים לקרות)? כיצד אפשר לגרום לו להבין שהסיפור לא מספק את הצורך שלו? על מנת שיחדל מזה? תודה. דפנה

שלום דפנה, בגיל שבע, ילדים כבר יודעים להבחין בין מציאות לדמיון, אך הם עלולים 'לכופף' את המציאות לצרכיהם (כמו לא מעט מבוגרים, העושים זאת לאותה מטרה ממש). גם אם המוטיבציה שלו לא ברורה לכם עד הסוף, הגיוני להניח שלתפיסתו, ה'מעשיות' שהוא מספר משרתות אותו באופן כלשהו. כשאתם נתקלים במצב בו הוא מספר משהו לא נכון או לא מדויק, אני מציעה לתקן אותו בצורה עניינית, ללא תוכחה או נזיפה, על מנת לסמן לו את גבולות המציאות. ("ראינו שסיפרת שסבא וסבתא עלו לארץ מרוסיה, וזה לא ממש ככה. סבא וסבתא הגיעו מפולין. יש סיבה לזה שבחרת להזכיר את רוסיה?"). אני מאמינה שעם גישה לא שיפוטית ומקבלת, התופעה תחלוף מאליה, כשייגמר תפקידם של הסיפורים. לא מדובר בכשל מוסרי או שקרנות, אלא במנגנון ילדי שכיח, בשירות צורך אקטואלי כלשהו. בברכה ליאת

שלום, יש לי אח אחד והוא בן 20,בצבא. כבר כמה שנים טובות שהוא אובססיבי לאמא שלי. ההורים שלי גרושים הרבה שנים והיא גידלה אותו. אחי ניהיה אובבסיבי לאמא שלי עד כדי כך שהוא לא מסכים לה לצאת עם חברות,שלא נדבר עם גברים, לא מסכים שיהיה לה פלאפון, לא מסכים לשומדבר, ואפילו ניהיה אלים מילולית ופיזית כשאחד מהדברים האילו קורים. חשוב לציין שלא היה חסר לאחי דבר במהלך התבגרותו, כל דבר שהוא היה צריך- הוא קיבל ולטעמי ,פונק יותר מדי. הוא לא מכבד אותה,מקלל וצועק עליה הרבה פעמים, עושה בלאגן בבית בכוונה. מדוע הוא מתנהג ככה? איך אפשר למתן אותו? חשבנו שזה יפסק כשהוא יגיע לשלב של בגרות,צבא וכו, אבל זה פשוט לא משתפר, ואני כ"מתבוננת" מהצד נורא קשה לי לראות את זה. אשמח לתשובה מהירה,אני מיואשת תודה

היי ליאת, תנסו לקבל הדרכה הורית. בכל מקרה אימא שלך צריכה להושיב אותו לשיחה יחד איתך ולהסביר לו את מעמדו. עדי

שלום, מה שאת מתארת אינו 'אובססיה' במובנה הקליני, אלא רודנות וחוסר כבוד, ככל הנראה כתוצאה מפינוק-יתר, בשילוב של מרכיבים אישיותיים שלו ושל אמך. אני מאמינה שאותו יהיה קשה להביא לטיפול, ולכן מציעה (כמו עדי) להביא את אמך לטיפול או לפחות להדרכת הורים. בברכה ליאת

ליאת שלום, אני סבתא ל - 3 נכדים מקסימים שהינם אחים, הבן הבכור בן 6 ושתי בנות בנות 4.5 ו - 3. אחת לשבוע לפחות אני מגיעה להוציא את הנכדים מהגןולשהות עימם אחה"צ.אנחנו ביחסים טובים מאוד. הבעיה היא כשאני מטלפנת לדבר איתם, לא פעם אני מקבלת תגובה של "לא רוצה לדבר עם סבתא", או "לא בא לי לדבר עם סבתא". את התגובות הללו אני מקבלת בד"כ מהנכד הבכור או מהילדה הקטנה שעדיין לא בת 3. אני חייבת לציין שאני די נפגעת מהתגובות האלו, לא זכור לי שילדי היו מגיבים בצורה כזו לפני 25 שנים כשהסבא או הסבתא היו מבקשים לדבר איתם. בתי, האם של הילדים תמיד מגיבה "מה את נפגעת, אז לא מתחשק לו לדבר איתך". אשמח לשמוע את דעתך. שבת שלום, מירה

שלום מירה, עם תחושות ורגשות אי אפשר להתווכח, ולכן אין טעם לבקש ממך לא להיפגע. לפעמים אנחנו נעלבים, גם אם מן העבר האחר של הקו אין כל כוונה כזאת. ילדים צעירים נוטים להתעלם מכללי נימוס ודרך ארץ, בעיקר כשמדובר באנשים קרובים להם. אני שותפה לאמונתה של בתך, ומשוכנעת שהסירוב לדבר איתך בטלפון אינו מעיד על חוסר אהבה או חוסר סבלנות כלפייך, אלא על כך שהם עסוקים באותו רגע במשהו אחר, מושך יותר. את יודעת, בשיעור הראשון בחוג לכלכלה, מלמדים כי מה שמצוי בשפע, ערכו יורד. אני מציעה לך לנסות לחשוב איך את הופכת את עצמך למצרך מעט יותר 'מבוקש', לא בדרך של הצפה או חיזור, אלא דווקא בדרך ההפוכה. נסי למנן את המפגשים שלכם כך שיגרמו להם להתגעגע אלייך קצת. וותרי על שיחות הטלפון, והסתפקי במסירת ד"שים. אם את מרגישה נוח עם סביבת מחשב (אני מניחה שזה כך אם את קוראת כאן בפורום) תוכלי לנסות לבסס תקשורת דרך מצלמות הסקייפ, דרך מיילים מצחיקים או מעניינים שתוכלי לשלוח להם, או דרך הפייסבוק, בתיווכם של ההורים. תוכלי לחפש להם סרטים חמודים ביוטיוב, שירים, או תמונות מעניינות שיש בשפע ברשת. מה את אומרת? ליאת

ליאת שלום, תודה רבה על המענה, אך לומר לך את האמת, גם את הטכניקה הזו של להמנע מטלפונים ניסיתי, בעיה אחת - אני כל כך מתגעגעת אליהם שאני פשוט לא עומדת בזה! צריכה אחת ליומיים - שלושה לשמוע את קולם של הנכדים שלי ולדעת איך עבר היום בגן. זו בסך הכלמשאלה של סבתא אוהבת. תודות לך, מירה

בני בן 15. כבר 3 חודשים מסרב לאכול בבוקר ורק שותה כוס שוקו לפני בית הספר.. טוען שאינו מסוגל לאכול ושמרגיש בחילה. לא מעוניין בארוחת עשר. כך שלמעשה מתחיל לאכול החל מארוחת הצהריים בלבד (אוכל היטב ארוחה מלאה כולל קינוח) ארוחת ארבע וארוחת ערב. (אוכל ממתקים במידה)האם מדובר בהפרעת אכילה?

שלום טל, הגם שארוחת הבוקר רכשה לה מוניטין כארוחה החשובה ביום, יש די הרבה ילדים, מתבגרים ומבוגרים שמסתפקים בשתיית שוקו, קפה או מיץ בבוקר, ורק לקראת הצהריים מתחילים לחוש רעב. אם בנך אוכל את שאר הארוחות בצורה מלאה ומאוזנת, ואינו יורד או עולה במשקלו באופן חריג, מדוע את חושבת על הפרעת אכילה? האם יש רמזים נוספים בהתנהגותו היכולים להעיד על הפרעת אכילה? האם הוא בררני בצורה יוצאת דופן? מקיא? עסוק אובססיבית בספורט? האם הוא רוצה לרדת במשקל? האם אתם מנהלים מאבקים סביב האוכל (מעבר לארוחת הבוקר)? אם התשובות לרוב השאלות הללו שליליות, נדמה לי שאפשר להירגע. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן ה 5 ( בדצמבר ) ילד מאוד רגיש ואפילו עדין במקצת. לאחרונה, רגע לפני השינה שאל אותי מה קורה למי שנחתך לו הגרון?! נבהלתי ולא ידעתי מה לענות, ניסיתי לבבר מדוע הוא שואל ולטענתו אמר שבאחד הלילות חלם שהוא משחק עם חבר ולחבר נחתך הגרון, הוא נראה מוטרד והשאלה העסיקה אותו מאוד! האם זה מעיד על משהו שעלי לבדוק וכיצד עלי לענות ולנהוג? תודה רבה אשמח לתשובה במהרה, :-)

שלום, בגיל 5-6 ילדים עסוקים מאד בשאלות של חיים ומוות, בריאות וחולי, פציעה ושלמות הגוף. החלום על הגרון שנחתך יכול לשקף גם משאלות תוקפניות או אשמה סביב דחפים תוקפניים (הנורמליים מאד גם כן). התגובה שלך "למה אתה שואל?", היא - לפחות בעיני - התגובה הנכונה, שכן היא מעודדת את הילד להתמקד במה שמעסיק אותו, ומקלה עלינו להתארגן על תשובה הולמת. בהמשך, אפשר להגיב ולומר משהו כמו "זה באמת נשמע חלום מפחיד! מזל שזה רק חלום". בשמחות ליאת

האם מחוננות מאובחנת כיכולת של קריאה וכתיבה , ויכולת מתמטית גבוה בגיל מוקדם הווה אומר טרם כיתה א' או לא בהכרח הכוונה האם מחונן לא בהכרח ידע לקרוא ולכתוב בגיל צעיר וכו'? ויהיה בעל רמת אינטיליגנציה גבוה במיוחד?

שלום רב, קריאה וכתיבה הן מיומנויות נרכשות, הנלמדות בדרך כלל בתיווכם של המבוגרים וביוזמתם. בהחלט יתכן מצב בו ילד מחונן אינו קורא לפני כיתה א', ולהפך - שילד קורא וכותב לפני כיתה א' ורמת האינטליגנציה שלו ממוצעת. בברכה ליאת

ליאת שלום, בני בן התשע אינו מתחבר לבנים בני גילו, אלא רק לבנות או לילדים קטנים ממנו. מה עלולות להיות הסיבות לכך? תודה, מימי

שלום מימי, יתכן שההתחברות לבנות או לילדים קטנים ממנו פוטרת אותו מהצורך להתמודד עם גילויים של תוקפנות או מתח, או עם תחושה מסויימת של נחיתות, המתקיימים כשהוא בחברת בנים בני גילו. שווה לנסות ולהתחקות אחר המקורות לתחושת חוסר הביטחון שלו, ולטפל בהם. מעבר לכך, לפחות בעיני, אין צורך לנסות להתערב בהעדפות החברתיות שלו, בהיותן משרתות את הצורך האקטואלי שלו בחוויה של עוצמה וערך. בברכה ליאת

בני בן ה-3 מפחד וחרד כמעט מכל דבר שונה. זה כולל פחד מחיות, מזרים ממקומות גבוהים מרעשים חזקים. במצב של פחד הוא לפעמים ממש היסטרי ובוכה ונצמד אלינו ולא נרגע רק אם מרימים אותו, היינו שמחים לקבל ייעוץ לאיזה כיוון של טיפול לפנות איתו מאחר והוא צעיר מאד וגם יש לו איחור שפתי(בעית שמיעה צריך לעבור ניתוח כפתורים. אשמח לתשובה הדר

שלום הדר, פעוטות רבים, בעיקר הרגישים והנבונים שבהם, סובלים מפחדים שונים ומשונים, ולעיתים יש בכך כדי להעיד על התפתחות קוגניטיבית חשובה (למשל הבנה טובה יותר של פוטנציאל הסכנה). להורים יש תפקיד חשוב, בהיותם כתובת מנחמת ומכילה. עם זאת, כדי לא להנציח את הפחדים, רצוי שהתגובה תהיה עניינית וממוקדת, ולא תספק לילד צ'ופרים חריגים או תגמולים (כמו פרסים, מתנות או פינוק-יתר) בגלל חרדותיו. אני מציעה לאפשר לו להיצמד בסיטואציה המפחידה, ואולי אפילו להרימו לרגע על הידיים, אך ככל האפשר ללא התייחסות מיוחדת, ניסיונות לפצותו, להבטיח פרסים או כל דבר פסול כזה. אם את סבורה שתתקשו לעשות זאת לבדכם, פנו להדרכת הורים קצרה. בהצלחה ליאת

שלום רב, עקב בעיות התנהגות של ילדי בכתה א, הופנתי לשפ"ח לצורך איבחון, שם אמרה לי הפסיכולוגית של ביה"ס שאין לה הכשרה לעשות אבחון רגשי לילד, אלא רק דידקטי, ושלחה אותי לחפש פתרונות בשוק הפרטי, קראתי פה רבות תשובות לפניות שנכתבו אליך, אנא עזרתך הדחופה בהמלצה לפסיכולוגית קלינית לילד בן 6 באזור ראשל"צ, רחובות, נס ציונה, או בכלל באזור המרכז, המצב בלתי נסבל ואנו זקוקים למענה ועזרה מידיים, תודה, שלומית

שלום שלומית, את מוזמנת להתקשר אלי לטלפון 052-3106667, ולקבל הפנייה לפסיכולוגית קלינית בראשל"צ שמומחית בתחום האבחון. ליאת

שלום יש לנו ילד מקסים ופיקח בן שנה ו11 חודשים -הבעיה אצלו היא שהוא הולך לישון מאד מאוחר . כשהוא מגיע מהגן בערך בשעה 5 הוא ישר הולך למחשב ומבקש שניתן לו לראות משהו במחשב . הבעיה היא שהוא יושב מול המחשב כמעט שעות בערך בשעה 6 וחצי הוא מקבל ארוחת ערב ליד המחשב ואז בשעה 7וחצי מקלחת כיבוי אורות ובקבוק מטרנה .ועד כמעט 10 הוא יושב לראות במחשב והוא מאד ממושמע ולא יורד מהמיטה שלו. אנחנו לא יודעים מה לעשות ? איך לגרום לו לישון מוקדם יותר יש לציין שהוא מתעורר בערך ב7 בבוקר ובגן הוא ישן כמעט שעתיים וחצי. מה עושים ?? אנחנו זקוקים לעזרה אני ילדתי לפני חודש וזה מאד מקשה עלינו שהוא ישן בשעה כזאת. המון תודה

ילד בן כמעט שנתיים לא אמור לשחק במחשב. אם במקום לשחק במחשב כל כך הרבה שעות ביום היה משחק בחוץ, בכדור, רץ, עושה כל פעילות גופנית אחרת אז הוא פשוט היה עייף בערב. אם אותו ילד בן שנתיים היה עוסק בפעילות הדורשת ממנו מחשבה, כמו פאזלים, בנייה בקוביות, ציור, צביעה, פיסול בפלסטלינה, כל דבר אשר גורם לילדים להפעיל את כושר החשיבה שלו, הוא היה הולך לישון בזמן.זה מעייף ודורש אנרגיות להיות יצירתיים. במקום זה בנך עוסק בפעילות פאסיבית, לא לגילו,אשר לא גורמת לו שום צורך לא לקום ממושבו ולא להפעיל את מוחו. הוא לא מתעייף ,למעט אולי עיניו ,שדי בזריזות יצטרכו משקפיים עם כל כך הרבה שעות מחשב. למה שיהיה עייף בערב? להחמיר את הבעיה במקום לתת לו להרדם במיטתו ב-8 ולהרדם בלי עזרים טכניים (מחשב/טלויזיה) הוא ממשיך לבהות עד 10 בלילה בקופסא. בקיצור, תחזירי לו את הילדות והוא יחזיר לך את שעות השינה.

שלום, מבקשת להתיעץ. יש לי ילדה בת 3.5, חמודה. ללא בעיות. מסתדרת טוב גן. חברותית. הבוקר כאשר הלבשתי אותה ראיתי שהפיפי שלה אדום. שאלתי אותה למה הוא אדום והיא ענתה לי "כי מאיה נוגעת לי בו". מאיה היא חברה טובה שלה מהגן. לציין כי בטרם לכך לא היה שום סימן של התעסקות בנושא. לא מציירת משהו בנושא, לא התעסקה איתנו בנושא. זה מאוד הפתיע אותי. מה עלי לעשות? אני כבר הסברתי לה בעבר שפיפי זה הפרטייות של כל אחד מאיתנו. שזה בסדר אם היא נוגעת לה, ולה מותר אבל שלא תרשה לאף אחד אחר לגעת, גם אם זה משחק. אשמח דעתך מה עלי לעשות עם המידע הזה.

שלום גילי, מעבר לפעולות ההסברה שאת נוקטת (המשיכי בהן!), אני מציעה ליידע את אמא של מאיה, לא ממקום 'מתקיף' או מאשים, אלא ממקום של הזמנה לשיתוף פעולה לטובת שתי הילדות. רצוי ליידע גם את הגננת, ולבקש ממנה להגביר את פעולות ההסברה ולהדק את ההשגחה בגן. בברכה ליאת

תודה על הייעוץ, חלק כבר עשיתי. לדבר עם אמא של מאיה זה קצת בעיה כי היא עצמה בבעיה. אני אחשוב איך. חשוב לי לדעת, האם את חושבת שזה יכול להעיד על בעיה עם הילדה שלי? איך עוד לעזור לה?

יש לנו ילדה בת 3, מקסימה, מפותחת לגילה וחברותית מאוד. הבעיה הינה כאשר עוזרים לה לבצע פעולה מסויימת היא "כועסת וצועקת" ומחזירה את "הגלגל" לאותה נקודת התחלה על מנת לבצע זאת בעצמה. כגון: בבוקר כאשר מוציאים אותה מהמיטה היא חוזרת בחזרה למיטה ויורדת בכוחות עצמה תוך בכי, כעס וצעקות. עד עתה קיבלתי את ההתנהגות הזו כחלק מתהליך הגדילה שהיא רוצה לבצע את הפעולות בכוחות עצמה. אבל אתמול שהוצאתי אותה מהגן הסייעת הראתה לי דף שהילדה צבעה. הדף היה כולו צבוע בטוש (לדברי הסייעת הילדה החלה בצביעת הציור ולאחר מכן את רקע הדף). הילדה לא היתה מוכנה להפסיק ולהשתתף בשעת הריכוז וגם לא לארוחת בוקר, ורק לאחר שסיימה את הצביעה של כלל הדף הלכה להשתתף בפעילויות הגן. אשתי טוענת שהתנהגות זו פוגעת בתפקוד הילדה ולדעתה מדובר בהפרעה אובססיבית - קומפולסיבית. האם זה אכן סוג של הפרעה כלשהי? דעתך, תודה

היי שלמה, ההתנהגות שאתה מתאר כשלעצמה אינה מעידה על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. עם זאת, פעוטות בשלב זה מתאפיינים במאבקי עצמאות ושליטה, ובניסיונות לשלוט בדחפים התוקפניים שלהם באמצעות מנגנונים הדומים לאלה של האובססיבי-קומפולסיבי (undoing ועיסוק יתר בלכלוך ותוקפנות). לא נשמע לי מדאיג, למרות אי הנוחות הזמנית שההתעקשות שלה מעוררת בכם. בברכה ליאת

קרובת משפחה שלי ביצעה הערכה פסיכולוגית עבור בנה בחוץ-לארץ, הערכה שנעשתה בשפה האנגלית. גורמים במערכת החינוך דורשים תרגום של הערכה זו, ואני התנדבתי לתרגם אותה. אחד מהמבחנים בהן נבחן הילד היה מבחן ווינלנד, ותוצאות המבחנים האיכותניות האפשריות הן Extremely Low, Moderately Low, Average רציתי לדעת את המינוחים המדויקים בעברית. בתודה מראש, ליאור

שלום ליאור, ככל הידוע לי, הציונים בסולמות ויילנד ניתנים על סמך שאלון שממלאים ההורים, כאינדיקציה לרמת ההסתגלות של הילד בתחומים שונים, בהתאם לנורמות גיל. אני מניחה שהקושי שלך אינו בתרגום המילולי של התוצאות (ממוצע, מעט נמוך, נמוך מאד), אלא במשמעות שלהן לגבי רמת ההסתגלות. מציעה לך לנסות להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמעביר מבחנים כאלה. בברכה ליאת

שלום. ביתי בת שנתיים באוקטובר האחרון התחילה ללכת לפעוטון בפעם הראשונה (לפני כן הייתה בבית) . ההתחלה הייתה קשה ועכשיו היא הולכת בשמחה. יש מעבר דירה שעומד על הפרק לאזור אחר לגמרי.. כלומר לא תוכל להמשיך בפעוטון שלה. איך הוצאה מהפעוטון תשפיע עלייה? האם כדאי להשאיר אותה אחרי המעבר בבית עד לשנה החדשה? או להשאיר אותה לזמן מה בבית? האם ממש לא כדאי לעשות את המעבר? תודה מראש

שלום אלי, מעבר דירה עלול להיחוות (לפחות לזמן מה) כמשבר לכל המשפחה. זה קוטע את תחושת הרציפות והביטחון אצל כל בני הבית, ועלול להשפיע במידה זו או אחרת על התפקוד של כל אחד מהם. ובכל זאת, שינויים מעין אלה הם בלתי נמנעים, ואני מאמינה שאנשים וילדים בריאים אמורים להסתגל לשינוי בהצלחה. עבור בתך הקטנה, הכניסה לגן בפעם הראשונה הייתה כרוכה בקושי, אך העובדה שהיא הסתגלה ואוהבת את הגן מעודדת מאד, ויכולה להיות רמז לבאות. אני מאמינה שגם אם יהיה קצת קשה בהתחלה, ההסתגלות הפעם תהיה פשוטה ומהירה יותר, ויש אפילו יתרונות: צוות הגן פנוי יותר באמצע השנה לקליטת ילד חדש, בהשוואה למצב של המון ילדים בוכים בו זמנית בספטמבר. במקומך, לא הייתי משאירה אותה בבית עד סוף השנה. הייתי ממליצה להכניס לגן לאחר מספר ימי הסתגלות. אחרי הכל, ההליכה לגן כבר הפכה חלק משגרת החיים עבורה, ושגרה היא עניין מבורך בתקופת משבר. בקיצור - דרך צלחה! ליאת

שמי אילנה, אני סטודנטית והתחלתי את עבודת הגמר שלי ברצוני לדעת מספר דברים ולהיפגש עם פיסכולוג ילדים - התפתחותי על מנת שאני אוכל לדעת שהמוצר לא יזיק ויפגע האם זה אפשרי? תודה מראש

שלום אילנה, את מוזמנת להתקשר אלי לטל' 052-3106667, ואפנה אותך לפסיכולוגית התפתחותית טובה. בברכה ליאת

שלום רב, ילדי בן שנתיים ושמונה גמול מפיפי מס' חודשים. לגבי קקי..הוא עושה אך ורק בתחתונים.והוא מאוד מיתבייש בכך.אוסיף, אינני יודעת אם קשור..שקשה לו מאוד להיפרד ממני...הוא לא מסכים שאף אחד יקח אותו מהגן מילבדי. ובלילות הוא מיתעורר לוודא שאני בבית. אני רוצה לציין שלגבי עיניין הגמילה, אני לא כועסת עליו כשהוא עושה בתחתונים. אני רק חוזרת על עצמי כל הזמן, שקקי עושים בסיר או בשירותים. אך בשעת מעשה,הוא בשום אופן לא מוכן. מה אני אמורה לעשות??!!

שלום טלי, לפעמים, עשיית הקקי בתחתונים כמוה כהזמנה של אמא למגע קרוב ורגרסיבי, לטיפול ברמה הכי בסיסית ("תאהבי אותי ותטפלי בי גם כשאני מלוכלך ומריח לא נעים"). ההיצמדות שלו אלייך, והחיפוש שלו אותך גם בלילה, מחזק אצלי את קו המחשבה הזה. אין לי ספק באהבתך ומסירותך לילד, אך נדמה לי שיש כאן מקום להדרכת הורים, שתסייע לך להתכוונן טוב יותר לצרכים שלו, ולשחרר את שניכם מההיצמדות המעיקה. בהצלחה ליאת

ליאת.. תודה רבה על התשובה. לאן אני פונה לקבל הדרכת הורים? או..למי?

שלום, אני גרוש אבא לילד בן 4.5. עד לאחרונה פגשתי את בני פעם בשבוע (אנו לא מתגוררים באותה העיר) למשך 3 שעות בהם שיחקנו ובילינו יחד. בנוסף שוחחנו כל ערב בטלפון כשעה. בחצי שנה האחרונה הדרדר המצב כך שבתחילה הוא אמר לי ש "אסור לי לשאול אותו שאלות" (כגון איפה היית בשבת?) עד למצב שהוא כלל לא מוכן לדבר איתי (אני מנסה להתקשר כל ערב ונתקל בתגובה - ל"לא רוצה לדבר איתך וניתוק) ולהפגש איתי. הוא מדקלם מנטרה שאני עשיתי אותו חולה והוא לא רוצה לדבר איתי. (יש לציין כי כל פעם שהחזרתי אותו הביתה - אמא שלו טענה כי חזר עם חום, הקאות, שיעולים) כמו כן הוא לא הולך לגן בטענה של אימו שבגן לא שומרים עליו כמו שצריך והוא נעשה חולה שם (כבר עבר 4 גנים). הילד לא מוכן גם לדבר עם אף אחד ממשפחתי ואומר שכל המשפחה שלי עושה אותו חולה. העניין בטיפול פקידות סעד ממשרד הרווחה המנסות למצוא דרך לפתור את הבעייה. הבעייה היא שככל שעובר הזמן - אני פוחד שהדמות שלי מטשטשת אצלו והוא מפנים את דמותי כדמות מסוכנת אשר עושה לו רע. איך הייתם ממליצים להתנהג? האם להמשיך להתקשר בכל זאת ולשמוע שהוא לא רוצה לדבר איתי? יש דרך לדובב אותו לפני שהוא מנתק? אודה לתגובות.

שלום בני, התיאור התמציתי שלך מסתיר מאחוריו, ככל הנראה, סיפור גדול ומורכב יותר, ובגלל שהוא נמצא כבר בידיהן של פקידות סעד אני מעדיפה לא להתערב. ככלל, אוכל לומר שהתעקשות על הקשר היא חשובה ביותר, ומשדרת לילד מסר ברור: "אני אוהב אותך ולא מוותר עליך גם אם עלי להילחם בשביל זה בכל הכוח". מניסיוני כמטפלת גם במבוגרים, אני שומעת פעמים רבות ממטופלים את האכזבה והכאב מעצם הידיעה שההורה הרחוק וויתר עליהם ולא נלחם והתעקש (גם כשהנסיבות הקשו עליו). מעודדת אותך בכל לבי להמשיך לפעול בנחישות להשבת הקשר והידוקו. בהצלחה ליאת

מה להגיד כשבני (עוד מעט בן 3) בא אליי בגן השעשועים ואומר לי "הוא דחף אותי". האם להגיד לו "תגיד לו שלא ידחוף אותך" או להתעלם בכך שאני אומרת "לך תמשיך לשחק"... מה לעשות? אני לא יודעת איך להתנהג בכל הסיטואציות האלה בגן השעשועים ובכלל... אני מלמדת אותו סבלנות ושלא דוחפים ולא להרביץ אבל לפעמים בא לי להגיד לו שיחזיר נמאס מכל הילדים האלה שלא מעניין אותם ולא רואים בעיניים פשוט רצים דוחפים לעבר המטרה סליחה אם אני נשמעת דרמטית , אני פשוט מתוסכלת מזה שאני בעצמי לא יודעת להתמודד עם זה ועוד אני צריכה ללמד את הבן שלי מה לעשות

שלום מאיה, הילד שלך עדיין קטן מאד, והוא זקוק להשגחה גם בגינת המשחקים. אם ילדים גדולים יותר מפריעים לו או פוגעים בו, אני מציעה לקום ולהתערב. אם הוא זה שדוחף ופוגע, עליך להתערב ולעצור אותו, גם אם לדבריו דחפו אותו קודם. כידוע, לא פותרים בעיה של אלימות באלימות נגדית. יום טוב ליאת

במידה ומדובר בבני גילו שדוחפים/חוטפים או מרביצים לו, חברים מהגן... מה אז אני אומרת לו?

בני בן השש וחצי עלה השנה לכיתה א' רוצה כל הזמן שאני יהיה לידו אם זה בכיתה ואם בבית במקלחת בשרותים ובלילה שהולך לישון, הוא קורה לי לפעמים רק כדיי להיות בטוח שאני באזור בבית הספר הוא עושה בעיות ופעם אחת אפילו ברח והגיע הביתה לבד הוא טוען שהוא רוצה שאני יהיה איתו שניסתי לשאול אותו למה ושאני רוצה לעזור לו אבל שיסביר לי ממה הוא מפחד , ולמה אני צריכה להיות לידו הוא אומר "סתם" אני כבר לא יודעת מה לעשות התחלתי עכשיו ללכת איתו לבית הספר ולשבת לידו רק כדיי שילמד אני כל כך מתוסכלת לא יודעת מה לעשות אני חייבת לציין שבעבר הוא היה קצת יותר עצמאי היה הולך למכולת לבד ולחברים, היום הוא לא יוצא אפילו לגינה לבד אשמח לשמוע חוות דעת

שלום אדווה, מה שאת מתארת נשמע כמו השתעבדות מלאה שלך לפחדים שלו, שמשתלטים על כל שעות היום והלילה. הילד הרגיש והנבון שלך למד שבאמצעות הפחד הוא 'זוכה' לנוכחותך הצמודה, ולכן חבל יהיה לו לוותר עליו. לתחושתי, אתם נמצאים במצב שמצדיק התערבות של פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להדריך אותך במשך מספר פגישות כיצד לתמוך בילד באופן יעיל, מבלי לאבד את חרותך. פני להתייעצות בהקדם, והחזירי לשניכם את איכות החיים בהצלחה ליאת

התחלנו טיפול אצל פסיכולגית והיא רוצה איבחון אצל פסיכיאטר, זה אכרחי? למה? ושוב תודה

שלום רב, אתן קודם רקע: מדובר על ילד היום בן 18+ עם ADHD מגיל קטן בכתה טיפולית/קטנה, הפסיק ללמוד מכיתה ט' לאחר ניסיון כושל בפנימיה.התחבר לילדים בני גילו וצעירים יותר,ממשפחות שונות,לא אהבתי מראש את הילדים,אך על המיקרה המדובר אני לא יודעת מי גרר את מי.החבורה גנבה סיגריות ממכונה.בני היחיד שנתפס,מאחר וצולם במצלמת אבטחה.כל השאר כיסו תמיד את פניהם,הוא לא.הוגשה תלונה במשטרה,בני נתן שמות חברים,כולם התנערו ואמרו שכלל לא היו איתו,הוא היחיד שעמד למשפט (בבית נוער)נגזר עליו לשלם פיצוי של 2000 ש"ח.לאחר המקרה וה"בגידה" של החברים,הוא שוב החל להסתובב איתם.מצאתי תדפיס בנק שלו בתקופה שעבד והרוויח 7000!! ש"ח שתוך 3 חודשים ביזבז את הכל לא יטדעת על מה.לאחר תקופה ארוכה של בטלה הוא החל לעבוד,היום אין לו שקל בבנק(עד לקבלת המשכורת)הגעתי לשאלה:האם אני נוהגת נכון בזה שאני לא מוכנה לתת לו שקל??!!כל גרוש שיש לו הוא מבזבז,אין לו ערך לכלום.מבזבז מים,חשמל,זורק בגדים טובים,מכין אוכל וזורק,דברים שאותי מרגיזים.לאחר כל "המגילה" שלי אודה על שאלתי היחידה ששאלתי. בכבוד רב.

שלום לך, השאלה הקטנה שלך מגלמת בתוכה דילמה גדולה - האם מול התנהגות קיצונית (ואפילו פלילית!) של הילד שלנו, עלינו לנהוג ביד קשה או לגייס עמדה חומלת ומתחשבת. אני מניחה שאין לזה תשובה חד משמעית. לתחושתי, עתידו הקרוב והרחוק של בנך תלוי לאו דווקא בשאלה אם תתני לו כסף או לא, אלא יותר בשאלה איך הוא תופס את עצמו, עד כמה הוא חווה את עצמו כחלש ונכשל או כחזק ומסתגל, והאם הוא מרגיש ציפייה ותקווה ביחס לעתיד או דווקא חוסר אונים וייאוש. לתחושתי, הוא נמצא כרגע בנקודה קריטית בחייו, ועלייך לעשות הכל כדי לעזור לו לקבל את העזרה המתאימה. לכן, הייתי מציגה לו את הדברים כך - כל עוד אתה מתחייב למסלול של שיקום, אני מוכנה לשאת בהוצאות שלך, כולל טיפול פסיכולוגי מסודר. אם אתה ממשיך באורח חיים בזבזני והולך בטל, יהיה עליך לשאת בהוצאות שלך בכוחותיך. בעיני זה דיל הוגן. מה את חושבת? ליאת

בתי בת 8 , ילדה טובה ומקובלת חברתית. הבעיה היא שהיא טובה מדי ובנות אחרות עושות לה מניפולציות שהן לא יהיו חברות שלה אם היא לא תעשה כך וכך... איך לחזק אותה כדי שלא תהיה "שפוטה" של בנות אחרות הרי אנשים חזקים ומניפולטיבים ילוו אותה לכל מקום שתלך ובכל גיל. אני עצמי הייתי ילדה כזאת וגדלתי להיות מבוגרת כזאת. מה להגיד לבתי כדי שלא תעבור את אותו מסלול? תודה מראש

שלום עינת, בדר"כ, דפוס מרצה וכנוע בבגרות נעוץ ביחסים המוקדמים בין הילד להוריו, ופחות באינטראקציות החברתיות. ילד מרצה הוא ילד שניסיונותיו לאסרטיביות זיכו אותו בתגובות שגרמו לו להרגיש רע/לא אהוד/פוגעני. יש הבדל בין ילד עדין, רגיש וטוב לב, הנמנע מעימותים, לבין ילד המפתח דפוס בינאישי מרצה וכנוע. לא בטוח שבתך שייכת לסוג השני בהכרח. בכל מקרה, אנשים מניפולטיביים עלולים "לתפוס טרמפ" על מי שאפשר, וכל שביכולתנו לעשות זה ללמד את ילדינו להבחין בין טוב ורע, ולטפח אצלם את היכולת לעמוד על שלהם (בבית!!!), להחזיק בדעות שונות משלנו, ולהרגיש אהובים ובטוחים בכל מצב. ועוד משהו - לפעמים, בשל רגישויות וזיכרונות קשים מההיסטוריה שלנו, ההורים, אנו מפתחים רגישות יתרה ומעורבות-יתר בחיי החברה של ילדינו. חשוב לזכור שילדים הם יצורים די קונפורמיים לקבוצת השווים, והם מתאימים את עצמם לא פעם לציפיותיהם של ילדים אחרים. היכולת לנוע כנגד הזרם מצריכה בגרות וכוחות שלא תמיד קיימים אצל ילד בן 8. אני מציעה לסמוך על בתך, ולהניח לה לפי שעה לנהל את חיי החברה שלה בדרכה. בברכה ליאת

שלום.יש לי ילדה בת 9 והיא הבכורה ובן בגיל 7 הוא שני בסדר הם כל הזמן מסתכסכים על כל דבר בתחושה שלי אני מרגישה שהבת מאוד מקנא בבן את הסיבות לזה קשה לי לנחש כי יש המון דברים אבל איך אפשר לטפל בסכסוכים בין הבנים כי זה מאוד מעצבן.תודה מראש.

שלום מירה, אני מעתיקה למענך תשובה שנתתי כאן, בפורום, בעבר לשאלה דומה - מריבות בין אחים משקפות לעיתים קרובות ברית מוזרה ביניהם, שמטרתה לזכות באהדת ההורה ובמעורבות שלו. אני מבינה ומסכימה עם רצונך להוקיע ביטויי אלימות, ורצוי מאד להגיב לה באופן עקבי ונחוש. במקומך, הייתי עושה מאמץ להגיב *תמיד* לשניהם, ללא קשר למי התחיל, מי הרביץ ומי הלשין. תוכלי להגיב לכל מריבה אלימה בסנקציה שתכוון *לשניהם*, כמו למשל בהתרחקות שלך ("לא מעניין אותי מי התחיל, לא נעים לי אתכם כשאתם מכים וצועקים, אני הולכת לחדר שלי לנוח"), במניעת בילוי משותף ("חבל שאתם רבים ככה. התקלקל לי כל המצברוח ולא בא לי ללכת כבר לקניון/לסרט/לבריכה. ננסה שוב מחר"). עליך לצפות להגברת הווליום ולפרובוקציות בניסיון להחזיר אותך לעמדת השופט. הגיבי בשקט ("זה פשוט לא מעניין אותי. אשמח להיות איתכם כשתרגעו"), והשתדלי לגרום להם להאמין שבאמת לא אכפת לך. אני יודעת שזה קשה, אבל זה בהחלט אפשרי, ועובד. בהצלחה ליאת

ביתי בת 3 + לאחרונה התחילה גן עירייה לפני יומיים אמרה לאביה את המילים זין וכוס ללא הקשר לנושא מסויים. כשניסיתי לדובב אותה מהיכן שמעה את המילים היא לא שיתפה פעולה וגם לדעתי היא לא מבינה את משמעותם. שיתפתי את הגננת בנושא, היא אמרה שיתכן שהיא שמעה זאת ממבוגר. אני מודאגת מהסיטואציה שבה היא כביכול נחשפה למילים הללו אשמח לקבל את עצתך בנושא

שלום רב, העצה שלי היא לא להגיב, ממש כאילו אמרה "מים" ו"סוס". כאמור, היא אינה מבינה את משמעות המילים, ושואבת הנאה מהתגובה יוצאת הדופן שהן מעוררות אצל המבוגרים. בברכה ליאת

שלום רב בתי שהיא בכיתה ב',תלמידה טובה וילדה מאד חיובית ועדינה מושפעת לאחרונה משתי בנות "בעייתיות" בכיתה שכל הזמן מחליטות להציק לילדה אחרת בכיתה. בתי מעריצה את אחת הבנות הללו ופועלת לפי הוראותיה, כלומר החברה אומרת לה להוציא לשון או לקלל או ועם מי להיות או לא להיות חברה והיא עושה כדבריה. אמא של אחת הילדות ה"נפגעות" התקשרה לספר לי שבתי נהגה כך (קיללה והעליבה) כלפי ביתה וידוע לה שזה בהשפעת אותה ילדה. מה אני אמורה לעשות ואיך לנהוג עם ביתי? לשוחח על כך? היא נכנסת למין אנטי ומסרב להקשיב. להעניש אותה? לומר לה להתרחק ולא להזמין יותר אלינו את אותה ילדה? אבל הרי אינני יכולה לשלוט בנעשה בכיתה. בקיצור- אובדת עצות....

שלום רב, מאחר ולא נוכל לשלוט באופן מלא בטיב חינוכם של ילדים אחרים, עלינו למקד את המאמצים בחינוך הילד שלנו, ביכולתו להבחין בין טוב לרע, ובכינון עולם ערכים ותפיסות מוסר ראויות. כרגע, ברמה הפרקטית, אני מציעה לנסות לשוחח עם האימהות של שתי הילדות האחרות, ולבקש מהן לעזור לך בשינוי המצב. בברכה ליאת

שלום, הייתי מעוניינת לקבל המלצות של פסיכולוגית קלינית לילדים באיזור השפלה. בדחיפות. אנא צרו קשר במייל ואחזור אליכם טלפונית, תודה.

שלום לך א.פ, אנא, הוסיפי את כתובת המייל שלך לגוף ההודעה. בברכה ליאת

שלום, יש לי ילדה בת שנה ושבעה חודשים אשר משתמשת ביד שמאל כיד דומננטית , אוכל, כתיבה משחק וכו', קשה לה להשתמש ביד ימין .איך אפשר לתרגל אותה להשתמש ביד ימין?

שלום רים, הדומיננטיות של צד זה או אחר מבשילה לקראת גיל חמש, ולכן עדיין אין להסיק שבתך תהיה שמאלית. למיטב ידיעתי אין צורך לאמן ילד בגיל זה להשתמש ביד ימין, אך הכתובת המקצועית בעניין זה היא מרפאה בעיסוק. חפשי את הפורום המתאים כאן, בדוקטורס. בברכה ליאת

שלום! יש לי ילדה מקסימה ומאוד חברותית.אך הבעיה כשאנחנו נכנסים לאירוע או מפגש חברתי עם המשפחה היא ממש מתביישת עד דמעות ולא רוצה להכנס ממש בהסטריה. אני מנסה להרגיע אותה ושואלת אותה איך לעזור לה,היא עונה לי בזה שאני ירים אותה על הידיים.הילדה כבר בת 5 וזה לא הגיוני שאני ירים אותה על הידים.יש מצבים באמת שאני עושה זאת אבל יש מצבים שאני אומרת לה בואי אחזיק לך את היד ותשבי ליד אמא.אחרי חצי שעה ויותר היא נפתחת.יש לציין שהילדה מקבלת אין סוף אהבה וחמימות.השאלה שלי איך מקנים לילדה הזו ביטחון עצמי?

שלום סיוון, ילדים ביישנים היו ויהיו תמיד, שכן מדובר בתכונת אישיות יציבה למדי, שמלווה את האדם לאורך חייו ברמה זו או אחרת. אני מציעה להכין אותה מראש לפני אירוע משפחתי רב משתתפים, ולאפשר לה לבחור אם להצטרף או להישאר בבית. אמרי לה שתשמחי אם תגיע, ותשמחי גם לעזור לה להתגבר, אך לא תוכלי להמשיך להרים אותה על הידיים. נסו לחשוב מראש מה יוכל לעזור לה (בגבולות ההיגיון). לא יזיק לשבח אותה על שהצליחה להתגבר, ובכך לעודד אותה לא לפתח דפוס הימנעותי. בברכה ליאת

שלום, אני בשבוע 32 להריון ולעובר שלנו יש שפה שסועה באופן די בולט. יש לי בן בן 3.5 שמחכה בקוצר רוח להולדת אחיו. הוא לא מעודכן על הבעיה ולא ברור לי אם הוא יבין את פשר הבעיה. האם צריך לשוחח איתו על כך? להכין אותו? ברור לי שגם אם הוא לא יבין שמשהו לא בסדר, הוא יבין מתגובת הסביבה. איך אנחנו אמורים להתנהג?

שלום עירית, ילדים הם יצורים סתגלנים, אשר באופן יחסי 'נקיים' מדעות קדומות. ההתייחסות שלהם לחריגויות נצבעת במידה רבה באופן בו הן מוצגות להם, ואם זה יהיה בצורה עניינית, כך זה גם יתקבל. אני מציעה לשוחח עמו על התינוק שעומד להיוולד, להסביר בקצרה על בדיקות האולטרסאונד המאפשרות לדעת מראש האם התינוק בריא, ובמידת-מה כיצד הוא ייראה. ספרי שלתינוק החמוד שלכם יש בעיה בשפה, אותה אפשר יהיה לתקן כשהתינוק יגדל קצת. הדגישי שהוא יהיה חמוד ואהוב, גם אם הפה שלו ייראה קצת שונה בהתחלה. אני מאמינה שהכנה מוקדמת חיונית ורלוונטית, ובלבד שתעשה ברוגע ובענייניות. מאחלת לך לידה קלה ומהירה, ושיהיה במזל טוב ליאת

שלום, הגדולה שלנו, בת קרוב לשנתיים וחצי, עברה מספר שינויים לאחרונה, מעבר דירה וגן בתחילת השנה, והולדת אחות לפני כחודש. הקליטה בגן היתה קשה, ולאחר כשבועיים העברנו אותה קבוצה (באותו גן), בה הקליטה היתה מהירה וטובה. עם הולדת האחות לא ראינו שינויים חריגים בהתנהגותה, רק את "הדברים הרגילים", כגון גילויי עצמאות (למשל דורשת להתלבש לבד). בשבוע האחרון מדווח לנו הסגל בגן, כי כשמעירים אותה משנת הצהריים היא מסרבת לפקוח עיניים. לוקחים אותה על הידיים, שוטפים לה עיניים, לפעמים דבר לא עוזר. בפעמיים האחרונות היא פקחה עיניים רק אחרי שאני הגעתי. אין ספק כי היא ערה, אך עוצמת עיניים בכוונה (ניתן להבחין כי לפעמים היא מרימה מעט את העפעפיים כדי לראות, למשל, ממתק שמגישים לה, ואז עוצמת בחזרה). יתכן שהיא עייפה וצריכה לישון יותר בלילה, אך היא לא ישנה בשבוע האחרון פחות ממה שהיתה ישנה קודם. אתמול דיוחו לנו כי בנוסף היא גם עצמה עיניים במהלך הבוקר, אך הפעם הצליחו לגרום לה לפקוח אותם בסופו של דבר. מדווחים לנו בגן כי מלבד בעיה זאת היא מתנהגת בסדר גמור, פעילה, מדברת, משחקת, רוקדת, משתפת פעולה. מה לעשות? תודה רבה מראש.

שלום טל, אני מציעה לפנות לרופא הילדים ולתאר לו את התופעה. יתכן שמדובר בחסך בשעות שינה הנוצר מהפרעות נשימה/נחירה או גורם אחר, שמפריע לרצף השינה שלה, גם אם מספר שעות השינה בפועל נשאר כשהיה. רק אחרי ששללתם כל בעיה ממקור בריאותי, אפשר לחשוב על כיוונים פסיכולוגיים. בברכה ליאת

שלום, אחי בן 8 חזר לעשות קקי בתחתונים. החזרה היתה בהדרגה, לפני כשנה היתה מופיעה לעיתים רחוקות, ועם המחלתו של אבי הבעיה החמירה. הגענו למצב בו הוא עושה מינימום 3 פעמים ביום. לפי מה שהבנתי קוראים לתופעה "אנקופרזיס".הוריי כבר מיואשים ולא יודעים כיצד להתמודד עם הנושא. אציין שהוא מטופל אצל פסיכולוגית, פעם בשבוע כבר כמה חודשים... ובכל זאת חלה הדרדרות נוספת, החל לעשות צרכים גם בבית הספר .דבר שלא היה עד היום. אשמח לכל המלצה מצידכם, או לחילופין פסיכולוג עליו אתם ממליצים... תודה מאיה

שלום מאיה, אנקופרזיס היא תופעה עקשנית למדי, והטיפול בה מכוון בדר"כ אל הילד והוריו, אל דפוסי התקשורת בבית, מתוך מאמץ להפחית את עוצמת הקונפליקט ולשפר מיומנויות של הסתמכות עצמית אצל הילד. אני מציעה לא להתייאש, ולהישאר בטיפול גם אם הסימפטום עקשני. הבשורה הטובה היא, שרוב הילדים נגמלים מהסימפטום בסופו של דבר סביב גיל 9 (פלוס מינוס), וחבל להפסיק את העבודה על הקשר, שהיא המרכזית והחשובה בעצם. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן שלוש וחצי,בתקופה האחרונה (כחצי שנה בערך) שמתי לב שהוא כל הזמן עושה דברים כאילו הוא מפחד להפסיד אותם למשל: אוכל מהר שלא יאכלו לו את האוכל או שלא יגמר לו מהצלחת המרכזית שבשולחן האוכל, לישון צהרים בסופי שבוע זוהי מטלה קשה כיון שרוצה לראות טלויזיה או לשחק ,בלילה לישון זוהי מלחמה כיון שהוא בורח לסלון כל הזמן ולא רוצה לישון כיון שרוצה לראות טלויזיה,בעלי ואני כל הזמן מחזירים אותו אך כל לילה יש בכי שלו והתנגדות עד שהוא נירדם , אודה לעזרה איך לגרום לו לא להרגיש ככה ולהבין שצריך לישון ושזה לא עונש לישון אלא כיף .תודה

שלום מיטל, הילד שלך, ככל הילדים, מתייחס אל העולם כאל הרפתקה, וחווה אותו בעוצמות עזות. זהו גיל של סקרנות עצומה ותגליות חדשות, כמו גם של התפתחות קוגניטיבית וחברתית מואצת. ההליכה לישון נתפסת כהפסקה כפוייה וכפרידה מההורים, ולכן שעת ההשכבה בגיל הזה טעונה מאד במרבית הבתים. כדי להקל עליו, נסו לבסס מעין טקס "השכבה לישון" קבוע (שיר, סיפור, נשיקה וחיבוק), שיאותת על סיום היום ועל הציפייה שיירגע ויירדם במיטתו. לפעמים יש צורך להתעקש, גם כדי לבסס הרגלים טובים אצל הילד, וגם כדי לאפשר לכם, ההורים, ערב שקט ורגוע בסוף יום מפרך. החל משעה מסוימת, אין לאפשר לילד לצאת ממיטתו, ואם הוא נאבק או בוכה, הישארו לצידו עד שיירגע, מבלי לאפשר לו לרדת ומבלי לנהל כל אינטראקציה עמו. המסר צריך להיות ברור וחד משמעי - "עכשיו הולכים לישון". לא קל, אבל אפשרי... בהצלחה וליל מנוחה ליאת

שלום רב, יש לי תאומים שבעוד חודש וחצי יהיו בני 4 . חמודים הולכים לאותו גן טרום טרום חובה.שאלתי היא: האם להזמין חברים הביתה זה חשוב לקטע החברותי שלהם, האם כאשר אני מזמינה חברה כדאי שהבן לא יהיה בבית וכאשר אני מזמינה חבר כדאי שהת לא תהיה בבית? או שכולם יכולים לשחק ביחד? התאומים שלי הם בת ובן.למרות שהבן מבקש להזמין דווקא ילדות מהגן. אם אני לא דואגת שיבואו חברים זה בעייתי לילדים?

שלם שנידן, בגיל ארבע ילדים מתחילים ליהנות מחיי חברה מחוץ למסגרת הגן, בשעות אחה"צ. המפגשים ההדדיים הללו, הנעשים לרוב ביוזמת ההורים, מניחים את היסודות לחיים החברתיים בהמשך. אחים תאומים בדר"כ סובלים פחות מבדידות חברתית, כי יש להם זה את זו. ובכל זאת, כניסת ילדים נוספים לדיאדה הזאת חשובה בהיותה מפחיתה את התלות שלהם זה בזו. בעיני, ההפרדה המלאכותית מיותרת, ואם הם משחקים יפה יחד, אפשר להזמין חבר אחד או חברה אחת לשניהם. שאלתך האחרונה העלתה אצלי חיוך של הזדהות. אני משערת עד כמה מעייף לגדל תאומים, ומכירה בצורך הטבעי שלך לקצת שקט. כאמור, בגלל שיש להם אחד את השני, הצורך בחיי חברה אחה"צ פחות קריטי, ולא ייגרם להם נזק אם זה יחכה עוד קצת. תזרמי... :-)) ליאת

שלום , בני בן 9 כיתה ד'.בקייץ עברנו דירה+בית ספר חדש. יש לבני בעיה רפואית ברגל, עבר מס' ניתוחים האחרון בסוכות (אשפוז יום).הצטבר אצלו הרבה מאוד כעס עלינו, עלי (אמא) בעיקר, צורח עלינו מקלל אותנו מאשים אותי (בעיקר) בהכל.מאוד אגרסיבי גם עם חברים שלו. יש ירידה מאוד רצינית בלימודים, כל הזמן תלונות מהמורה. היא בעצם לא מכירה אותו אחרת. הוא תלמיד מצטיין והיא הכירה אותו הפוך לגמרי.המצב בבית נוראי, סיוט. מה עושים? למי פונים? יש כל כך הרבה יועצים/פסיכולוגים אפשר ללכת לאיבוד.. אנא עזרתך...

שלום רב, ילדים שנאלצים לעבור פרוצדורה רפואית פולשנית, כואבת או מגבילה מהבחינה התפקודית, עלולים לפתח מרירות, כעס ועויינות כלפי העולם, ולפעמים גם כלפי הוריהם, שלכאורה לא הצליחו לשמור עליהם מפני הפגיעה הגופנית. לפעמים, הפרוצדורה הרפואית גוזלת משאבים רגשיים עצומים מהילד והוריו, ויוצרת גרעונות זמניים במצבת הכוחות המשפחתית. לעיתים קרובות, המשפחה כולה מתגייסת בזמן המשבר האקוטי (הניתוח, נגיד), וכשהכל עובר בשלום המתח מתפרק, ומשתחררים הזעם, התסכול והעויינות שהצטברו לממדים נפיצים. את צודקת, יש המון פסיכולוגים, מטפלים ויועצים וקשה לבחור. למרבה המזל, מספיק רק אחד כזה, וצריך למצוא את מי שאפשר יהיה לבטוח בו ולפעול בעצתו. אני מציעה לך לנסות לאתר שניים שלושה אנשי מקצוע מומלצים, המתמחים גם בהתערבות במצבי משבר, ולראות למי אתם מתחברים. אפשר להתייעץ גם עם יועצת ביה"ס, שבודאי מכירה אנשי מקצוע באזורכם. מאחלת לכם הרבה בריאות והצלחה ליאת

שלום, אני את 17. מאז ומתמיד לא באמת הערכתי את עצמי.. אני מרגישה שאני לא חכמה מספיק בשביל להגשים את החלום שלי. יש לי בעיה שאני משדרת עודף בטחון עצמי, כזאת שאף אחד לא יכול עליה. אבל זה לא באמת מה שאני מרגישה. אני לא מצליחה לסמוך על אף בן אדם בעולם, גם לא על הוריי.. אני גם מתביישת לבקש עזרה או לדבר עם מישהו,אין לי אומץ להראות את מי שאני באמת, אפילו אם אני רוצה להראות שאני יכולה להיות נחמדה ולא "ביצ'יצת" אני לא מצליחה אני כבר עמוק בתוך ההצגה.. מה עושים? תודה

שלום לך, בגיל 17, מתבגרים עסוקים בגיבוש זהות עצמית בוגרת. כדי שזה יקרה, הם 'מודדים' על עצמם ערכים, אמונות, התנהגויות ואפילו 'זהויות' שונות, במטרה להגיע בסופו של התהליך לתחושה בסיסית של עצמיות. זהו תהליך מתמשך, כלל לא קל, הגובה מחירים של בלבול זמני, אשמה, בושה וחוסר אינטגרציה של העצמי. בתום תהליך ההתבגרות, העניינים נרגעים מעט, ומתבססת תחושת זהות יציבה ומגובשת יותר, המאפשרת התנהלות שלמה ורגועה יותר מול העולם. לפעמים, אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי, כהזדמנות לההתבוננות עצמית בתוך המרחב הבינאישי המוגן (יחסי מטפל-מטופל). לא חייבים, אבל זה יכול להיות מעניין ומועיל. בהצלחה ליאת

שלום רב! יש לנו תינוק בן 11 חודשים ,נבון,תינוק שיודע להראות מה הוא רוצה ומה לא, לאחרונה שמתי לב שבתחילת מפגש עם סבים וסבתות , דודים וכו' הוא מפגין עצבנות( חורק שיניים, קופץ אגרופים ומותח את שריריו, נראה עצבני) יתכן כי קשה לו המפגש הראשוני כל פעם מחדש ( אף על פי שהוא מכיר אותם היטב) ויתכן שכך הוא מבטא את התלהבותו. אינני יודעת כיצד לפרש זאת. מה דעתך? בנוסף, כיצד לדעתך עליי לנהוג על מנת למנוע ממנו את ההתנהגות הזאת , התסכול הזה? על מנת שלא יפתח את התכונה הזאת יותר מדי. בברכה , אביבה

שלום אביבית, התינוק שלך הגיע לשלב התפתחותי בו מתפתחת חרדת הזרים המפורסמת. עם כל אי הנוחות שהתנהגותו מסבה לך, היא מעידה על התפתחות תקינה: התינוק לומד להעדיף את הדמויות המוכרות והמשמעותיות לו (בדרך כלל הוריו), ולהפגין עצבנות, ואפילו בכי היסטרי, מול דמויות זרות או פחות קרובות. התופעה הזו תחלוף מאליה, עם הזמן, וכשלעצמה אינה מדאיגה כלל. אין שום דבר שעלייך לעשות, מלבד לכבד את ההעדפות של תינוקך, ולהישאר קרובה אליו כאשר הוא זקוק לך. בברכה ליאת

שלום רב, הבן שלי בן 10, עבר אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לאחרונה והמסקנה המרכזית היא שהילד סובל מדיכאון. הבעיה התעוררה בעקבות גירושין ומעבר למקום חדש. הילד נמצא בטיפול אצל פסיכוטרפיסט כבר שנתיים, ולפעמים נדמה היה שהעניינים משתפרים, אבל אז שוב מתדרדרים חזרה. האבא של הילד כל הזמן מספר לו שהוא יעבור לגור איתו, מגיש תביעות למשמרות - בקיצור מנהל מלחמה. בעקבות זאת הילד נאלץ להתמודד עם אין סוף "שיחות" עם פקידות סעד, חוקרי נוער וכל מיני אנשים. וזה לא עושה לו טוב. אני מרגישה כבר חסרת אונים. מה אפשר לעשות? איך אני יכולה לתרום לכך שהילד יצא מהדיכאון, שיבין שיכול להיות טוב במקום בו הוא נמצא, למרות שהאבא רחוק ממנו. אני מרגישה שכל המאמצים שלי יורדים לתימיון. אודה לתשובה מורחבת, במידת האפשר.

שלום אלי, ככלל, ילדים מסתגלים ומתמודדים טוב יותר עם גירושין, ככל שהתקשורת בין ההורים טובה, מכבדת ורציפה. כאשר ילדים נתונים בחזית המאבק בין הוריהם, הקשיים הרגשיים שלהם מחריפים. כרגע בנך נמצא בטיפול, ולכן הגורמים המטפלים הם הכתובת הטבעית לשאלותייך. הדרך הטובה להקל על הילד, היא - בין השאר - לסיים מה שיותר מהר את המאבקים המשפטיים ביניכם, ולהגיע לתקשורת סבירה ולנכונות לשתף פעולה לטובת הילד. בהצלחה ליאת