אמא לא טובה

שלום, קראתי איפשהו שהורה שמרגיש מרוחק כלפי הילדים שלו - כנראה שהוא מרוחק ומנוכר כלפי הילד הפנימי שבו. עד כמה המשפט הזה נכון? יש לי 3 ילדים מקסימים, טובים ורגישים (וקטנים). ולצערי, אין לי כמעט שום אמפתיה כלפי הבכי שלהם, אין לי שום חשק לשחק איתם בפאזלים, ואין לי כוח להקריא להם סיפור. אני כמו רובוט - עושה איתם מה שצריך - אמבטיה, ארוחת ערב...ורק רוצה שילכו לישון כבר, ושישנו רצוף עד הבוקר יש לי ייסורי מצפון כלפיהם. זה לא מגיע להם יחס שכזה. אני לא אמא טובה! הייתי בטיפול מספר חודשים ועזבתי, היה לי קשה להכיל את עוצמת הרגשות שפיתחתי כלפי המטפלת . לא רציתי להיקשר ולהיפגע ... מה עליי לעשות?

שלום, להיות הורה טוב, זה לאו דווקא לשחק בפאזלים או ליהנות מהמשחקים והספרים של הילדים. להיות הורה טוב קשור, לפחות בעיני, ליכולת לזהות את הצרכים של הילד, ולהיענות להם בצורה מיטבית. לפעמים, זה אומר להסיג את עצמנו ואת הצרכים שלנו לאחור, לטובת הילד שלנו. כאשר הורה נכשל במשימה הזו, זה לא בגלל שהוא רע או חסר אמפתיה. על פי רוב מדובר בהורה מדוכא וחסר כוחות, ואז - מן הראוי שיקבל את העזרה הרלוונטית. לכן, למרות הניסיון הקודם, אני מליצה לך בכל לבי למצוא לעצמך טיפול טוב, שיאפשר לך להרגיש בעוצמה מבלי להיבהל. עוצמה רגשית יכולה באמת להבהיל, אך נדמה לי שחיים כבויים ו"שטוחים" מפחידים ומדכאים בהרבה. דרך צלחה! ליאת